אם אכן הפרסום של ה-CBS נכון, הרי שנחשף כאן המאמץ הישראלי הנרחב לעצור את אמצעי הלחימה שזורמים לרצועת עזה, עוד בטרם יגיעו למנהרות רפיח. ישראל הרשמית שותקת, נכון לעכשיו. אבל על פי ה-CBS, שיירה של אמל"ח נעצרה על אדמת סודן, 1400 ק"מ משטח ישראל.

מכאן ואילך, בשל השתיקה הישראלית אפשר לשער, אם תרצו, לנתח, באופן כזה את הפעולה: הבסיס לתקיפה כזו הוא קודם כל ולפני הכול - מודיעין מאוד מדויק שמאפשר לדעת על שיירה כזו ועל מה שאולי נמצא בה.

נכונות ישראלית לתקוף מטרות על אדמת סודן קשור לסוג החימוש שהיה על המשאיות הללו. ייתכן מאוד שהאירנים סיפקו או ניסו לספק באופן הזה רקטות ארוכות טווח, כאלה שאפשרו לחמאס במהלך "עופרת יצוקה" לפגוע גם ביעדים בעומק ישראל, ואולי אף מעבר לזה. כאשר אלו הם הנתונים, ושוב, זו השערה, מתקבלת החלטה על התקיפה.

מטוס סופה ישראלי (ארכיון) (צילום: רויטרס, חדשות)
מטוס קרב ממריא. ארכיון|צילום: רויטרס, חדשות

מדובר במערכת טיס שלמה

הקושי המבצעי העיקרי הוא לשגר מטוסים לטיסה ארוכה למשך שעות אחדות, ולזהות במדויק את כלי הרכב המסוימים שנושאים עליהם את משלוח הרקטות. האמצעים יכולים להיות מטוסים ללא טייס, שמסוגלים לעקוב אחר השיירה ולזהותה במדויק, ובאופן הזה לאפשר למטוסי התקיפה לדייק בירי.

מותר להניח שזה פחות או יותר מה שקרה. טיסה בטווחים כאלה מחייבת תדלוק אווירי, כך שלא מדובר במספר מטוסים, אלא במערכת שלמה שמופעלת כדי להשיג את הפגיעה הזו. השיקול הישראלי היה, אם אכן הייתה תקיפה כזו ובוצעה ע"י ישראל, לתקוף את השיירה על אדמת סודן, כי האלטרנטיבה - לתקוף אותה על אדמת מצרים או סיני, פחות טובה בשל הרגישות המדינית.

מבחינתו של חיל האוויר זה היה ביצוע מדויק ומרשים של תקיפה בטווחים רחוקים. חיל האוויר, מותר להזכיר, תקף כבר יעדים רחוקים יותר, בתוניס למשל - 2400 ק"מ משטח ישראל, אבל מה שמרשים במיוחד כאן הוא רמת המודיעין שבלעדיה שום תקיפה כזו לא הייתה יוצאת לדרך ובוודאי לא מצליחה.