אם זה לא היה עצוב - זה היה עצוב מאוד. חרף הניסיון שהצטבר במשך עשרות שנים בפיגועים ובאסונות, בארץ ובעולם, שבהם נהרגו או נרצחו ישראלים - התברר אתמול כי אף גורם רשמי במדינה אינו נושא באחריות לאשר לפרסום את המידע הבסיסי המתבקש: שמותיהם ופרטי זהותם של הקורבנות.
במלאכת הזיהוי של חמשת נרצחי הפיגוע בבורגס ועדכון בני משפחותיהם בדבר האסון עסקו אתמול שלושה גורמים רשמיים של המדינה: המשטרה ומשרדי החוץ והפנים. שמות הנרצחים היו ידועים לכל הנוגעים בדבר, כבר לפני הצהריים - ובראש ובראשונה לבני המשפחות עצמם, לכל הגורמים הרשמיים שעסקו בכך ולכל מערכות כלי התקשורת.
למרות זאת, במשך כל שעות אתמול גלגלו שלושת הגופים הרשמיים את האחריות על התרת שמות הנרצחים לפרסום זה לפתחו של זה. משום מה, היה לכולם ברור שזהו תפקידה של המשטרה. עם זאת, בתום בדיקה שנערכה במערך הדוברות של המטה הארצי הבהירו שם כי אין זה תפקידם. במקביל, הסבירו במשרד החוץ כי חדר המצב בירושלים מופקד רק על ריכוז המידע והפרטים המזהים של הנרצחים שנאספו על ידי משלחת מז"פ שפעלה בבורגס.
במשרד הפנים טענו כי למרות שנציגי הרשויות המקומיות שבהן מתגוררים בני משפחות הקורבנות הם שמופקדים על יידועם בדבר זיהוי יקיריהם, אין זה מעיסוקם לפרסם את המידע בכלי התקשורת.
מודעות האבל נתלו, ההכנות לטקסים היו בעיצומן - אבל ברשויות שתקו
בשלב מסוים, לקראת 19:00, צץ גורם חדש במסכת ההזויה של הבריחה מאחריות - מזכירות הממשלה. גורמים שם טענו כי בתום העברת ההודעות הרשמיות למשפחות תצא הודעה רשמית לכלי התקשורת ממזכירות הממשלה. אלא שבירור קצר עם דוברות ראש הממשלה העלה כי לא היה ולא נברא. "מעולם לא עסקנו בכך", הסבירו שם - ועל כן, לא ייעשו זאת גם כעת.
למרבה האבסורד, בזמן אותה הסחבת כבר הספיקו מקצת ממשפחות ההרוגים לתלות מודעות אבל בסביבת מגוריהן, כשבמקביל התבצעו ההכנות לטקסים הרשמיים של העברת הגופות בנמל התעופה של בורגס וזה שנערך במעמד קבלתן בנתב"ג.
לנוכח המצב שנוצר, נפלה אותה האחריות - בסופו של דבר - על כתפיהם של ראשי מערכות התקשורת ומנהליהן השונים. את מה שלא עשו במשטרה, במשרדי החוץ והפנים ואולי גם במזכירות הממשלה, עשו העיתונאים: לחשוב בהיגיון. כך, הלכה למעשה, קיבלה העיתונות בכוחות עצמה את ההחלטה לפרסם את שמות הקורבנות. כל הגורמים הרשמיים במדינה ברחו אתמול מהחובה להעניק כבוד אלמנטרי לאותם אזרחים שנרצחו על לא עוול בכפם ולפרסם את שמותיהם. אם זה לא היה עצוב, זה היה עצוב מאוד.