מפלגת העבודה שבוחרת היום יושב ראש צריכה לממן את הפריימריז לראשות במיליוני שקלים. זה תהליך יקר, וארוך, שמושך הרבה תשומת לב-שלילית: טענות על זיופים, השמצות, עתירות לבית משפט. הכסף הזה חסר אחר כך בבחירות.
היכנסו לדף הפייסבוק של עמית סגל
באותו הזמן, מפלגות כמו ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, ויש עתיד של יאיר לפיד (האחרונה אפילו עוד יותר דיקטטורית מהראשונה), נהנות מיתרונות שלטון היחיד. הבחירות לא עולות כסף, כי דיקטטורה זה זול.
אין השמצות כי כולם מפחדים מהמנהיג, אין עתירות לבתי משפט כי מי שיעתור יעוף מהמפלגה, וגם אין ביקורת עיתונאית - כי קשה לבקר מה שאין. במיליונים שנחסכו מהפריימריז הם יכולים לממן מודעות נגד העבודה והליכוד. זה כאילו המחוקק בא ואומר: עזבו אותנו "באמא שלכם" מדמוקרטיה פנימית.
לא פופולרי להגיד, אבל כל מפלגה שבה מתפקדים בוחרים את מנהיגיהם בקלפי, עדיפה בעיניי על כזו שבה הפריימריז הן בין האונה הימנית לשמאלית של המנהיג העליון.