חוק החרם הוא עניין ישראלי פנימי, נושא לוויכוח משמעותי. רוב מנהיגי העולם יגידו שאינם רוצים "להיכנס פנימה", אך הבעיה הבינלאומית שיש לישראל היא לא עם החוק עצמו - אלא עם איך שהוא נתפס.
איך נתניהו נתפס בעולם? כמי שמנסה בכל דרך להתחמק ממשא ומתן. הוא בעצם אומר דבר אחד - שהוא רוצה שתי מדינות לשני עמים, אבל בעצם רוצה דבר אחר. "חוק החרם" נתפס כעוד מהלך של הממשלה הימנית של נתניהו, שנועד לצמצמם את היכולת של ארגוני השמאל והחלקים בשמאל שרוצים לדבר ולהביע את דעתם נגד ההתנחלויות.
לא רוצה כלום מלבד "להטוטי מילים"
החוק נתפס כניסיון של נתניהו לומר: "אני, בדרכים אחרות, הופך את עניין ההתנחלויות לעניין לגיטימי פנימי, לא נושא במחלוקת כפי שהוא היה 40 שנה". זו הבעיה האמיתית שיש לנתניהו עם חוק החרם - הוא משכנע הרבה מאוד אנשים בעולם כי מדובר בעוד הוכחה ברורה על השולחן שנתניהו בעצם לא רוצה כלום מלבד "להטוטי מילים" וניסיון להיראות כמי שרוצה להיכנס למשא ומתן כל עוד אין סכנה ממשית שהוא ייכנס לתוך החדר.
בדרך כלל מהלכים כאלה מביאים ראשי ממשלות לעשות ויתורים ממשיים אחרי שהם נתפסו בעולם כמי שחייבים להוכיח שהם לא חושבים מי שהם - בחוץ.