במכתבי האיום שנשלחו על ידי דודו טופז, לפני שנתפס, מצטייר אדם ילדותי, תובעני ומפונק, ויחד עם זאת עצבני, מתוח וכועס. הוא חש מקופח ודורש את שלו, כי הוא בטוח ש"מגיע לו".
לעומת זאת, מצוקה חריפה, בלבול פנימי ותחושה של אין מוצא מאפיינים את הכותב בעת כתיבת המכתב המיועד ליענקל'ה מנדל, מנכ"ל אמ"י (מתאריך 6.7.09), שפורסם אמש במהדורה המרכזית של חדשות 2
ניכרים, אמנם, מצפון לא נקי ותחושות חרטה במכתב, ויחד עם זאת, תחושת המסכנות שלו חזקה מאוד. כאשר הוא נתבע לקחת אחריות אישית על מעשיו, הוא עדיין מתקשה לעשות זאת והוא מחפש הסברים, תירוצים ואשמים אחרים.
שבור, רצוץ ואינו חושב בהיגיון
אי הסדר הפנימי המתבטא בשינויים בגודל הכתב, בזווית המשתנה ובלחץ המשתנה מלמדים על פגיעותו היתרה ועל המשבר אותו הוא חווה. הוא מתגלה בחולשתו ובדלות עמידתו בפני הלחץ של המציאות הריאלית בה הוא נמצא. הוא שבור ורצוץ ואינו חושב בהיגיון, אלא מרגיש כקורבן של החברה על לא עוול בכפו.
הזוויתיות ותנועת הכתיבה הנוקשה מלמדות על עקשנות, דוגמאטיות והיאחזות בעקרונותיו עד כדי עיוורון המציאות. הפער בין החולשה וחוסר האונים שהוא חש לבין האמונה העיקשת בצדקתו, גורם לו לטלטלות רגשיות ולתחושת נבגדות.
אין בחירה עצמאית - אלא נפילה של אדם
ניכר כי תשו כוחותיו מהמלחמות הפנימיות, ולמרות מאמציו הנואשים הוא יודע שלא יוכל לחלץ את עצמו מהמצב אליו נקלע. הוא מרגיש כי הוא "נדחק לפינה" על ידי אחרים ועכשיו עליו "להיכנע" ולבקש את עזרתם. התלות הזאת בזולת והחשיפה של חולשותיו (שקשה לו להודות ולהכיר בהן) גורמות לו לתחושת השפלה ולייאוש שקשה לו לשאת.
הצער והכאב הצורב המעורבים בתחושת הכישלון האישי שהוא חווה בתקופה זו, אינם משאירים לו כל ברירה. אין כאן בחירה עצמאית ומודעת של אדם הבוחר בדרכו מרצונו החופשי, אלא נפילה של אדם שאיננו רואה לפניו מוצא אחר.
ברכה שני הינה גרפולוגית מוסמכת כבר למעלה מ-25 שנה וחברה באגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל. עוסקת באבחון ובהתאמת כוח אדם למקומות עבודה, בניתוחי אישיות, בייעוץ אישי ובהכוונה מקצועית. כמו כן, הינה מוסמכת לעריכת חוות דעת מומחה לבתי משפט, מלמדת ומכשירה גרפולוגים לעתיד.
פרטים נוספים באתר: WWW.SHANYBR.CO.IL
פרשנות: טופז חושף את הבעייתיות של התקשורת הישראלית