בואו נודה על האמת - אנחנו סופרים קלוריות. בשנת 2011 כבר אין במה להתבייש - הפכנו למחשבוני קלוריות אנושיים. כל דבר מאכל שמגיע לפינו מקודד, מסונן ומקוטלג לפני ערכים תזונתיים, מספר קלוריות וכמות שומן רווי. אז מדוע נבחרי הציבור החליטו להרוס לנו את ביס הגורמה היחיד שאנחנו מסכימות להכניס לפה פעם ב...?
גם ככה מהרגע בו נכנסנו למסעדה, רגשות האשם מתחילים לעבוד שעות נוספות ומצפון הצלוליט משתולל. על הלחם ויתרנו עוד בשלב ההצצה הראשונה בתפריט, ועל קינוח כבר בכלל אין מה לדבר. אז גם על הסלט שנזמין כמנה עיקרית נתייסר?
מה אכפת לנו במה יש יותר קלוריות - בסלט יווני או בסלט קיסר? (אגב - צלפים משמינים?) אחרי החיטוט המציק במספר הקלוריות ניקח את סלט הקיסר בעלות מינימאלית של 45 שקלים לפחות. מינוס הקרוטונים (כי זה מטוגן), מינוס העוף (החלבון מכביד) ומינוס הרוטב (על בסיס מיונז). בסופו של דבר נותרו עם עלי חסה מזינים ויקרים במיוחד.
השלב הבא- הליכון במסעדה?
תנו לנו קרדיט - אנחנו יודעים שאוכל שלא בושל במסגרת ביתית אינו בריא. אנחנו יודעים שאכילה יומית קבועה במסעדה תעלה את רמת המונוסודיום גלוטמט לשחקים. החוק החדש יוציא את הפאן מארוחת הערב והרי מה יותר רומנטי מדיון מקיף במספר הקלוריות של נודלס ברוטב חלב קוקוס לעומת נודלס ברוטב סויה? ממש מתכון לאסון.
ואם כבר אז למה לעצור שם? בואו נמקם הליכון לצד כל שולחן ונדרוש מהסועדים לרוץ בעוצמה גבוהה בזמן שהם ממתינים למנה. בתשלום כמובן. כמו כן, זה הזמן לשקול את המרתם של פטה כבד העוף והקרפצ'יו בתפריט הראשונות במנת פריכיות אורז משובחת בתוספת מלפפון ירוק.
LET'S TALK DUGRI - אנחנו לא נרזה בעקבות החוק הזה. הדרך היחידה לרדת במשקל היא שמירה על אורח חיים מאוזן שכולל תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית. ארוחה חד פעמית במסעדה היא לא הדבר שגורם להשמנת יתר ארצית. אז בחיאת - תנו לאכול בשקט.
מעין שריג היא עיתונאית במערכת "שש עם עודד בן עמי"