בתום שנה של שקט, לשכתו של ראש הממשלה נתניהו על סף פירוק. לא משנה מה יקרה בפרשה הזאת של ראש הלשכה נתן אשל, הלשכה, כפי שאמרו בעבר בנושאים אחרים, לא תהיה כפי שהייתה.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
ישנם שני נתיבים שאליהם יכולה להגיע הפרשה. האחד - שיש ממש בתלונה האנונימית, או הלא אנונימית, של אותם הבכירים, על התנהגות בעייתית של ראש הלשכה כלפי עובדת בתוך הלשכה.
במקרה זה, יעבור אשל חקירה בנציבות שירות המדינה, או שאולי על ידי גופים אחרים. לאחר מכן יצטרך לעזוב את תפקידו, ובלשכה ייאלצו למצוא אדם אחר שירכז את כל אותן עבודות שעשה נתן אשל, ביניהן: ישיבה על הדלת של ראש הממשלה, חיבור פוליטיקאים, ובחישה בכל מה שאפשר לבחוש.
האפשרות השנייה - כפי שנאמר עד כה: שאין כל ביסוס לטענות. במקרה זה, יתברר כי שלושה בכירים בלשכת ראש הממשלה העבירו חומר שאין עליו ביסוס בנוגע לאחד הבכירים ביותר בלשכה. האם הם יכלו לדור יחד? לעבוד יחד כצוות הרמוני, כפי שנתניהו תיאר אותם בלשכה? ברור שלא.
הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות
הבעיה היא שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ייתכן שכולם צודקים. צודקת העובדת שאולי לא הרגישה בנוח, צודקים הבכירים ששמעו את הסיפור שלה והחליטו לא להיות אדישים ולפנות ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שלא יפגעו בהם ולא יגידו שהם הסתירו את הסיפור.
אולי צודק אפילו נתן אשל שבכלל לא התכוון. ייתכן שהוא רק רצה לעזור לעובדת ותמך בה בעת משבר, ולבסוף קצת הגזים, אך בסך הכל הייתה לו כוונה טובה. אולי לכולם בעצם הייתה כוונה טובה.
התוצאה גרועה מאוד, בעיקר לראש הממשלה, וגם למדינת ישראל. אם כך מתנהלת לשכת ראש הממשלה, כיצד תתנהל עם אתגרים רציניים באמת, כמו מתקפה באירן, או האיום מצפון ומדרום. את השאלות הללו שואל עצמו כל אזרח ישראלי.