אם לא תהיינה הפתעות מרעישות, ביום ראשון הקרוב בבר-אילן, ישא ראש ממשלת ישראל את נאומו "ההיסטורי" כמענה הולם לנאומו של נשיא ארה"ב. לו הייתי ראש הממשלה או אחד השרים בממשלתו או שמא אחד מיועציו, הייתי בוחר את מילותיי היטב וכותב אותן באותיות קידוש לבנה.
את כותרת הנאום הייתי כותב לבסוף ולא מן הנמנע שהייתי בוחר בנוסח הבא: "המלכודת של נתניהו - נתניהו". ישאל כל אדם סביר מדוע כותרת זו, אך למען האמת - המוזה לא האירה את דמיוני כדי לתאר טוב יותר את התסבוכת בה נכנסה ישראל ביחסיה עם ארה"ב.
הנאום צפוי להיות בנוי לתלפיות מבחינה רטורית. תנועות הגוף והשימוש באביזרים למיניהם יותאמו לגודל האירוע. הנעלם הגדול הוא מה תהיה התכנית של ראש הממשלה, אשר אמורה להוות תשובה לנשיא שלוב הרגליים היושב כשריף בחדר הסגלגל.
ההפחדה הישראלית
למען האמת, יש בי תחושה חזקה שבירושלים לא הפנימו את השינוי שחל בארה"ב, הן מבחינת הממשל החדש והן מבחינת האינטרסים האסטרטגיים שלה. גרוע מכך הוא שנאומו של אובמה במצרים נתפס בישראל כמכה אנושה עד כדי סכנה ממשית לעצם קיומה של ישראל.
אם יורשה לי, דומה שאפילו בנושא הנאום של אובמה יש המנסים להרוויח פוליטית, ולכן מפיצים מיני בדיות הנקלטות בחלק מהציבוריות הישראלית כאסון. נכון שמדיניות אובמה וממשלו אינה תואמת את האידיאולוגיה של ממשלת נתניהו, בלשון המעטה, אך מכאן ועד להפחדה שמא ארה"ב תבגוד בנו או חלילה תזיק לנו, הדרך ארוכה. המציאות מקצת שונה.
אובמה דיבר אל העולם המוסלמי אך לא שכח את היהודים ואת מדינת ישראל. אמירותיו לגבי ישראל היו ברורות לחלוטין, תוך התחייבות לשמור על ישראל ולהגן עליה בכל מקרה ומצב שיתהווה חלילה בעתיד. גם שרת החוץ קלינטון אמרה בפעם הראשונה באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שארה"ב ערבה לישראל ולביטחונה באופן טוטלי, עד כדי מוכנות להתערב אם חס וחלילה קיומה יועמד בסכנה.
הטרגדיה של נתניהו
גם השליח המיוחד של נשיא ארה"ב, מיטשל, חזר והתחייב שביטחונה של ישראל ואזרחיה איננו נתון לשום פרשנות ואיננו מותנה. גם פקידים אמריקניים אחרים חוזרים ומתחייבים לסייע לישראל ולביטחונה.
כנראה שכל אלה אינם מספקים חלקים נרחבים בתוך האוכלוסייה הישראלית, אשר ברובה הצביעה עבור נתניהו ומפלגות הימין. וזו הטרגדיה הגדולה של מר נתניהו עצמו. תפיסותיו האידיאולוגיות תואמות את תפיסות מפלגות הימין וזהו דבר לגיטימי לחלוטין.
מר נתניהו איננו מוכן ללכת, ככל הנראה, על שום מתווה זולת מתווה האוטונומיה לפלסטינים. מר נתניהו נמנה עם אלה שסבורים שמדינה פלסטינית איננה יכולה לתרום לשלום, לא בינה לבין ישראל, לכן הקמתה יהווה חטא שאין למעלה ממנו.
נתניהו ושותפיו הכניסו אותנו לבוץ
מר נתניהו וממשלתו רואים בכל שטחי יהודה ושומרון חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל בעתיד. זו האידיאולוגיה והיא המנחה, אף כי המציאות הביאה את מר נתניהו בעבר להשיל מרכיבים כאלה ואחרים באידיאולוגיה שלו. אין צורך לחזור על המהלכים, כי כל אזרח יודע היטב במה הדברים אמורים.
אין לי כל טענה לאידיאולוגיה של מר נתניהו ושותפיו. כן יש לי ביקורת על התנהלותם הבלתי תקינה, בלשון המעטה. הם הכניסו את ישראל אל תוך בוץ ממנו לא ניתן יהיה לצאת נקי בשום מקרה.
קיימות שתי אפשרויות: או שמר נתניהו ממשיך בדרכו יחד עם שותפיו האידיאולוגיים ואז העימות עם ארה"ב ודאי, או שמא מר נתניהו מתמסר לדרישות אובמה ואז, כנראה, ממשלתו זו תגיע לסיום דרכה. נכון שיכולים להיות גוונים לכאן ולכאן , אך בגדול אלה שתי האופציות.
מה יותר חשוב? היחסים עם ארה"ב או היחסים הפוליטיים?
מר נתניהו ידע היטב שבין שני הממשלים קיימים חילוקי דעות מהותיים. הטעות החמורה הייתה השתיקה הארוכה ואי-הבהרת העמדה הישראלית. מר נתניהו חייב להחליט אם יחסי ישראל-ארה"ב חשובים, ואז משתפים פעולה, או שמא היחסים הפוליטיים בתוך ישראל חשובים יותר.
הנשיא אובמה ממתין לתשובה, לכן מר נתניהו איננו מסוגל יותר לפסוח על שני הסעיפים. ביום ראשון תשובתו חייבת להיות ברורה לכל, ובמרכזה ההחלטה לאן הולכים. למען האמת, אין לקנא במר נתניהו, אך מי שבוחר ללכת סחור סחור, סופו שעלול ליפול אל תוך המלכודת של עצמו.
ד"ר צלו רוזנברג הוא היסטוריון ומומחה לביטחון לאומי