1. העובדה שאריק זאבי הפך לפנים של משלחת ישראל בעשור האחרון, כמעט לאחראי על המורל הלאומי, הפעילה עליו לחץ מטורף. מאות אנשים קנו כרטיסים ובאו במיוחד (מילא ללונדון - אבל גם לסין) כדי לראות אותו. זה לא פשוט בענף ספורט שמתנקז ליום אחד בלבד פעם בארבע שנים.
רוב ספורטאי העילית בענפים כאלה, פלפס לדוגמא או אפילו גל פרידמן, מתוארים כמעט כ"כמנותקים חברתית", כאלה שלא שמים לב להמולה מסביב. אריק הוא אדם רגיש, שלוקח ללב. זה הופך אותו לאדם הכי מקסים שהכרתי בתחום, לאישיות שכל המדינה התחברה אליה, אבל זה גם מקשה מאד להתנתק מהעובדה שמדינה שלמה, חסרת כל מסורת ספורטיבית, יושבת לך על הכתפיים.
2. בניסיון להתמודד עם הכישלון בבייג'ינג נדמה לי (זאת הערכה בלבד. לא ידיעה) שאריק שינה את הרוטינה שלו. למשל, כמה ימים לפני תחרות חשובה אריק לא מתקלח ולא מתגלח. המטרה - להפוך את האיש החביב והחייכן לחיה רעה. הפעם נראה שאריק הגיע פחות חייתי. הזיפים היו קצרים יותר, נראו כאילו הוא התגלח אתמול. השיער נראה יחסית מסודר. זה שינוי משמעותי לספורטאי שיש לו רוטינה מסוימת במשך כמעט שני עשורים. לוקח זמן להתרגל לשינוי.
לצערנו, אריק בקושי התחיל להסתגל לשינוי, ויום התחרויות כבר נגמר.
3. אף ספורטאי לא רוצה שהתמונה האחרונה בקריירה שלו תהיה תמונה של כישלון חרוץ. לאריק יש התלבטות מאד קשה. האם למשוך את הקריירה, את הכאבים, את מחנות האימונים הרחק מהבית עוד שנה לאליפות העולם או לפרוש כבר עכשיו?
סביר שיודיע על פרישה, ודווקא עכשיו חשוב להזכיר - מדובר באחד הספורטאים הגדולים ביותר שהיו לנו. ארד אולימפי. כסף באליפות העולם. 9 מדליות מאליפויות אירופה - 4 מהן מזהב.
הלוואי על כל ספורטאי הישגים כאלה. אבל אריק הוא מודל לחיקוי, לא רק בגלל ההישגים הגדולים.
מוקדם יותר כתבתי בפייסבוק כי - "בשני העשורים שבהם סיקרתי ספורט - אריק זאבי הוא ללא ספק האדם המקסים והנחמד ביותר שפגשתי. איש נדיר, שהחביבות היוצאת מהמסך היא כאין וכאפס להתנהלות שלו בחיים".
בעיני, זה חשוב לא פחות ואפילו יותר ממדליות.
הלוואי וכל הספורטאים שלנו יהיו כמו אריק זאבי. אתם יודעים מה? יותר מזה: הבן שלי יחגוג שנתיים השבוע. אני מקווה שכאשר הוא יגדל הוא יהיה אדם רגיש, מקסים ואדיב כמו אריק זאבי.
באמת -בן אדם זהב.