מה שאני זוכר מאותו ערב - זה שמדובר באחד הערבים הקשים בחיי, כמו בחיי כל עם ישראל. אני זוכר את כל אותו ערב, אני זוכר את הרגע שבו קיבלתי את הידיעה שהיו יריות על יצחק רבין, אני זוכר את הריצה המטורפת שלי מהכיכר, שאז עוד נקראה כיכר מלכי ישראל, לבית החולים איכילוב וכמובן את כל הלילה של השידורים מבית החולים, וההודעה על כך שראש הממשלה יצחק רבין איננו בין החיים. זה היה אולי הרגע הקשה בחיי.
את ההודעה שירו ביצחק רבין קיבלתי בביפר שלי, בעודי נמצא בסוף העצרת. כאשר ירדתי מהבמה מאזור העיתונאים, ממש מטרים ספורים ליד יצחק רבין, והלכתי בכיוון רחוב אבן גבירול בפינה של פרישמן אבן גבירול הביפר צפצף. הייתה הודעה מכתב שלנו, דב גילהר, שאמר שהיו יריות ברבין.
מיד צלצלתי למפיק שהיה בניידת השידור שהעבירה את העצרת בכיכר. שאלתי אותו מה קורה, הוא אמר שאין לו מושג, אבל אילו הוא היה במקומי, הוא אמר לי, הייתי רץ הכי מהר שאפשר לאיכילוב, וזה מה שעשיתי.
עמדתי קודם לכן מחוץ לבית החולים, אך בעזרתו של מי שהיה יו"ר הכנסת שבח וייס, נכנסתי לתוך בית החולים וירדתי יחד איתו לקומת המרתף למקום שנמצאים חדרי הניתוח - שם היה יצחק רבין. כל משפחתו וכל הבכירים של הממשלה וזרועות הביטחון היו שם. אחר כך יצאתי חזרה לפתח בית החולים והמשכנו לשדר בשידור חי. אמרתי לעצמי שאני לא אומר, מפי לא ייצאו המילים "ראש הממשלה איננו בחיים", עד שאשמע על כך הודעה רשמית.
"הרצח היה תפנית בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון"
באיזה שהוא שלב שמעתי שרשת "סקיי ניוז" הודיעה שיצחק רבין איננו בין החיים. ערוץ 1 ציטט את "סקיי ניוז". אני החלטתי לא לעשות את זה וחיכיתי להודעה הרשמית, חיכיתי עד שיצא איתן הבר עם ההודעה הידועה הזאת, שראש הממשלה נרצח: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה".
לא הייתה אפילו דקה לעצור. הצורך להבין מה קורה כאן היה תוך כדי השידור. התחילו לבוא המון אנשים אל פתח בית החולים איכילוב. מזל שהיו שם כמה חבר'ה מחדשות ערוץ 2, שעזרו לנו לשמור על שידור נורמלי, להדוף אנשים. אבל בשידור עצמו, אני זוכר, המצלמה הראתה תגובות של אנשים שהיו שם בסביבה. מה שכן הבנו באותם רגעים, הוא שקרה אסון גדול ושמדינת ישראל לעולם לא תראה יותר כפי שהיא נראתה עד אותו ערב, עד אותו לילה של ארבעה בנובמבר 1995.
אני חושב שאני לא רק יודע להעריך, אלא גם יודע לומר בכמעט וודאות, כי שמעתי את זה מלא מעט מנהיגים גם אצלנו וגם במדינות השכנות - אילו יצחק רבין לא היה נרצח, היה כבר שלום מלא בין ישראל לסוריה. היה כבר הסכם בין ישראל לפלסטינים. ואם היה הסכם בין ישראל לפלסטינים ושלום עם סוריה, סביר מאוד להניח שעוד 20 מנהיגים של מדינות ערביות היו עומדים וחותמים על הסכם שלום עם יצחק רבין. המזרח התיכון היה נראה אחרת לחלוטין ממה שהוא נראה.
אני חושב שהרצח של יצחק רבין הוא תפנית בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. הרצח נועד לעצור את תהליך השלום שיצחק רבין התחיל בו, התהליך עם הפלסטינים, השלום עם ירדן, והרצון להגיע להסכמה עם חאפז אל אסד בסוריה, שהיה מביא את שאר מדינות ערב לחתום על הסכם שלום. זו הייתה דרכו של יצחק רבין. הרצח הפסיק את התהליך הזה. בואו נהיה כנים עם עצמנו, אלה שאחראים לרצח הזה הצליחו. הכוונה לא הייתה לעצור את יצחק רבין האיש, אלא את תהליך השלום. ובכך, נכון לעכשיו, הם הצליחו.
יש לי המון זיכרונות מרבין, בילינו הרבה מאוד שעות במחיצתו. ערוץ 2 עלה לאוויר בארבעה בנובמבר 93, בדיוק שנתיים מליל הרצח. במהלך השנתיים האלה אני, ככתב ופרשן לענייני ערבים, ביליתי הרבה שעות במחיצתו של יצחק רבין בטיסות בכל מיני מקומות בעולם. במצרים, בירדן, בארה"ב, בוושינגטון. בהרבה תדרוכים ושיחות רקע תמיד היה שוקל את דבריו, מדבר בצורה מדודה, חוקר ובודק כל פרט ופרט.
לא עבדתי במחיצתו אז, יש אנשים שיודעים לתאר את דמותו הרבה יותר ממני. אבל ההתרשמות שלי כעיתונאי הייתה שלפחות לי לא היה שום ספק שמדובר פה באדם, במנהיג אמיתי, שמוביל את מדינת ישראל בדרך הנכונה.