זה רק מאריך את המלחמה: נתניהו לא מסוגל להודות באמת

זמן הפציעות של הארכת המלחמה בארבעה חודשים הסתיים. הרמטכ"ל אייל זמיר שם את הדברים באופן מפורש לממשלה. "מרכבות גדעון" אומנם הוסיף משקל לפגיעה בחמאס, אך במחירים שתועלתם מעלה ספק, בעיקר בנזק הבין-לאומי, בשחיקה העצומה בצה"ל, בחטופים שעוברים גיהינום של התעללויות, ובעיקר בכך שלא התקדמנו לשום תוצאה במטרות המלחמה - רק הסיבוך שלנו הפך עמוק יותר. 

כל החלטה מכאן ואילך להמשך המלחמה היא איננה צבאית וגם לא ביטחונית, היא אך ורק פוליטית, אידיאולוגית וכוללת אינטרסים אישיים. סמוטריץ' ובן גביר רוצים את כיבוש וסיפוח הרצועה, ונתניהו שוב חוזר להתעמת עם ההחלטה בין שרידותו הפוליטית או ללכת לבחירות עם התהילה שהצליח לצבור מהמתקפה על איראן והההזדמנות להסכמים נוספים שישיג מול סוריה, לבנון וכניסה לתהליך הסכמי עם סעודיה. במילים אחרות, הוא צריך להחליט בין סמוטריץ' לטראמפ.

עם זאת, לנתניהו יש בעיה גדולה יותר. למרות הדימוי שהוא מנסה ליצור של מחליטן אמיץ שרואה קדימה, במציאות הנרטיב שלו נבנה בדיעבד. זהו נרטיב שמחבק הצלחות ומדחיק ממנו כישלונות. עד היום הוא לא מצא לנכון להודות על כישלון האסון ב-7 באוקטובר. כאן ההחלטה עומדת לפניו, ממש כעת, והוא מתקשה כתמיד להתמודד איתה, ושוב מנסה לברוח לגם וגם. הכרוניקה ידועה מראש שמטרתה להרוויח עוד זמן, לעשות שוב חצי עסקת חטופים כדי להימנע מהחלטה על הפסקת מלחמה. זהו מהלך שיאפשר לו להמשיך להחזיק את קואליציית המשך המלחמה ולשמר את התירוץ להחזיר את החטופים שיפקיר שם, שוב לחזור לעסקה שלבית שמראש יסכל את השלמתה ויאשים את חמאס, כמו שכבר עשה. כעת יישאר לו להמציא את סיסמאות הניצחון הבאות שהציבור הכנוע קונה. הפעם יש לו בעיה עם הרמטכ"ל, שאינו מוכן להמשיך לשמש ככדור במשחק הפוליטי בין נתניהו לסמוטריץ'.

עסקה אחת, במקום פתרונות ביניים

בעסקת ההתחכמות יש כמה בעיות מהותיות: מי יחליט על הסלקציה הפעם, כשברור שמי שלא יחזור קרוב לוודאי ייגזר דינו. מה בדיוק יעשה צה"ל, שמיצה כבר את כל כיווני הדשדוש ונמצא בשחיקה חמורה ביכולותיו, המצאה של עוד סגרים, עוד הנעות אוכלוסייה מצפון לדרום וחוזר חלילה, או הרעיון ההזוי של חלוקת מזון. כל הרעיונות נכשלו וסיבכו אותנו מעל הראש במחיר נורא של עוד ועוד חיילים הרוגים ומשפחות שנהרסות, במקום לקבל את ההחלטה היחידה הנכונה - לסיים את המלחמה.

אלא שאת נתניהו של הגם וגם כולם כבר מכירים, גם טראמפ עימו ייפגש נתניהו בשבוע הבא. טראמפ יודע שבלי ערבויות ברורות מצידו לסיום מלחמה לא תהיה עסקה, והוא ינסה למלכד את נתניהו להחלטה הזאת, שהתוצאה שלה הרבה פחות טובה לישראל, מאחר והיא קודם כל בונה מחדש את חמאס, שיצבור כוח כפרטנר לעסקה.

זאת במקום לקבל החלטה אמיצה באמת מעל הראש של חמאס: עסקה כוללת עם מצרים והמדינות המתונות, שתלך על מהלך כולל של שיקום ושינוי הרצועה, מינוי של ממשלה טכנוקרטית ודחיקת שלטון חמאס החוצה, כאשר השלב הראשון הוא עסקת חטופים אחת מלאה כשלב המניע למהלך.

ההצעה קיימת על השולחן כבר חצי שנה, והיא עדיין אפשרית ביותר. לחמאס לא תיוותר ברירה אלא ללכת עם מהלך שגדול ממנו, וגם אם יתנגד, ייכנס כוח מצרי-ערבי שישלוט בשטח, ישחרר את החטופים משום שאנשי חמאס לא יעזו להתנגד לו. אם אנשי חמאס ינסו להתנגד, זה יעלה להם במחיר אישי-משפחתי כבד. כל שומר חטופים יחשוש שיבולע למשפחתו, והוא יודע שהמצרים לא יעשו שום חשבון.

המהלך הרצוף גם יביא לשיקום מחדש של הרצועה, יביא כסף ממדינות תורמות ויסיר את העוול החמור וחסר האחריות שסמוטריץ', אשר טרם גמר לשלם את שיקום המפונים ואין לו כסף למיגון ולהתחמשות צה"ל מחדש, מממן מאות מיליוני שקלים כדי להאכיל את תושבי הרצועה. מחדל חמור בכישלון ידוע מראש.

נתניהו יצטרך להכריע לאן הוא הולך, ורצוי לפני פגישתו בבית הלבן.