בכל מדינה יש חוקים ותקנות, שמצטברים עם הזמן, שמשרתים את טובתן של קבוצות אינטרס ולא של כלל הציבור. הטיפול בהם מוזנח מחוסר זמן וכוח של פוליטיקאים להתמודד עם קבוצות האינטרס החזקות. אבל בזמני חירום ומשבר המצב משתנה: קיימת לגיטימציה ציבורית לרפורמות בעלות תועלת עצומה לכלל הציבור בטווח הארוך, גם אם הן מלוות בכאב לקבוצות מסוימות מן הציבור בטווח הקצר. בכל משבר גדול יש הזדמנות.
ישראל לא זרה לניצול הזדמנויות כאלה. ב-1985 בוצעה תוכנית הייצוב הגדולה שמנעה קטסטרופה כלכלית ויצרה תשתית לצמיחה כלכלית שנים קדימה. ב-2003, כשסבלנו ממשבר הדוט-קום העולמי והאינתיפאדה השנייה, שר האוצר נתניהו הוביל קיצוץ מאסיבי בהוצאות הממשלה, כולל קצבאות הילדים וקצבאות הבטחת ההכנסה, ביצע רפורמה חשובה בגיל הפרישה ובניהול הפנסיות, והחזיר את המשק למסלול של צמיחה מהירה.
גם היום, המדינה זקוקה נואשות לרפורמות שיזניקו אותנו כלכלית:
- גמישות בחינוך - רק לפני חודש קיבלנו תזכורת למצבה הגרוע של מערכת החינוך שלנו, עם נפילות קשות בדירוג הבין-לאומי במדעים ומתמטיקה. שינויים בחקיקה יביאו להקטנת הכוח המופרז של ארגוני העובדים, ובפרט של ועדי המורים, ויאפשרו את קידומן של רפורמות חשובות למיקוד המטרה של מערכת החינוך בטובת התלמידים ושיפור הישגיהם, ולא בטובת ארגוני המורים.
- תקצוב החינוך החרדי - נכון להיום מדינת ישראל מממנת חינוך לקבוצה הולכת וגדלה של אנשים אשר לא יוכלו, בתורם, לממן את החינוך של הדור הבא. ניתן לשלול תקציבים ממוסדות אשר אינם מלמדים מקצועות כמדעים ומתמטיקה, גם להגדיל את קופת המדינה וגם לתמרץ לימודים בקרב הבנים החרדים, שיעניקו להם את הכלים להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה המודרני.
- הפחתת מספר משרדי הממשלה ומספר השרים - ריבוי משרדי ממשלה לא רק מבזבז כסף, אלא גורם לשירות גרוע יותר בגלל עבודה מול מספר ממשקים, נושאים שנופלים בין הכיסאות, ופרויקטים שלא יוצאים לפועל. גם איכות תהליך הדיון וקבלת הממשלות בממשלה בת 19 חברים טובה בהרבה מאשר בממשלה בת 38 חברים.
- השוואת הפרשות פנסיה תקציבית לצוברת - בעלי פנסיה תקציבית מקבלים קצבה מובטחת השווה המון כסף, אבל מפרישים רק 2% ממשכורתם. השוואת תנאי ההפרשה תגדיל גם את קופת המדינה וגם את השוויון בנטל.
- הגדלת בסיס המס - מערכת המס הישראלית מלאה בחורים המתגמלים קבוצות אשר השיגו מתישהו כוח פוליטי עודף. ביטול הפטורים האלה והחלפתם, היכן שצריך, בקצבאות לסיוע לנזקקים יכולה גם להגדיל את הכנסות הממשלה, גם לעודד תעסוקה ויזמות, וגם להקטין אפליה לא צודקת בין קבוצות שונות.
- סגירת תוכניות "מחיר למשתכן", "דירה בהנחה" ודומיהן - תוכניות אשר עלו לציבור עשרות מיליארדי שקלים, לא הגדילו את כמות התחלות הבנייה, ועודדה רבים לעבור לגור במקומות ובדירות פחות מתאימים להם, תוך סבסוד זוגות אקראיים על פני אחרים.
- מעבר לתמיכה ישירה בחקלאות - נכון להיום אנו תומכים בחקלאים הישראלים בצורות תמיכה עקיפות ולא יעילות, על ידי חסימת יבוא ותחרות, בצורה שגם מייקרת את המזון ומביאה למחסורי מזון ספורדיים. מתווה אפשרי לרפורמה כזו סוכם כבר בידי שר החקלאות הקודם, אך טרם קודם.
אלה רק כמה דוגמאות, ולא חסרות עוד רפורמות שיש לבצען. במקום זאת, מקודם בימים אלה תקציב מדינה שמתמקד דווקא בצעדים שיפגעו בצמיחה העתידית, כגון העלאת מע"מ, העלאה של מס הכנסה וביטוח לאומי, מיסוי של רווחים לא מחולקים, וצעדים מתונים בלבד בצד ההוצאות, כגון הפחתה קלה בשכר עובדי המגזר הציבורי וקיצוצים רוחביים. אפילו רפורמות ספורות (כגון ביטול הפטור ממע"מ על תיירות נכנסת, ביטול הפטור על רווחי הון בקרנות השתלמות, והקטנה מתונה באי-שוויון בין מקבלי פנסיה תקציבית לצוברת), שהיו בטיוטת התקציב בתחילת התהליך, נפלו בדרך לכנסת כתוצאה מלחצי קבוצות אינטרס. אין מקור יצירתי, אין רפורמה מוכוונת צמיחה, אין טיפול שורש בבעיות שהיה קשה פוליטית לטפל בהן לפני המלחמה.
חבל. הזמנים קשים, והעם נותן את כל כולו. מגיע לנו יותר מזה. אם ראש הממשלה ושר האוצר יחליטו על כך, יש עדיין בידיהם לתקן מסלול ולהצעיד את המשק לשגשוג כלכלי וחברתי.
>>> ד"ר מיכאל שראל הוא הכלכלן הראשי במשרד האוצר לשעבר, ראש פורום קהלת לכלכלה; דוד טל הוא ראש תחום כלכלה לשעבר במרכז לחירות ישראלית