להבין כיצד ארגון טרור מקבל החלטות הוא אתגר מרכזי, והוא אף גדול יותר אל מול קבוצה כמו החות'ים, שהיא רחוקה, מבודדת ומסתורית. החות'ים הם משטר מתועב, אכזרי, ג'יהאדיסטי ורדיקלי, רע לעם התימני, רע לשכניו הערבים, רע לישראל ולעולם. עם זאת, אם ישראל רוצה לפתח אסטרטגיה להתמודדות או להבסת הקבוצה שהשתלטה על שני-שליש מאוכלוסיית תימן, עליה להבין את האופן שבו החות'ים חושבים ומה האידיאולוגיה והדוקטרינה שמנחות אותם.
אם היינו יכולים לפגוע במירב היכולות החות'יות בטווח המיידי, פחות היה מעניין אותנו מה הם חושבים. עם זאת, כיוון שזה לא נראה ריאלי בטווח הקצר, כצעד ראשוני באסטרטגיה רחבה יותר נדרש לשנות את הכוונות שלהם. זה ידרוש מאיתנו לענות על שאלות קשות: האם אפשר להרתיע אותם? איזה סוג של פעולות יכולות להשפיע על הכוונות שלהם? ומה טווח הזמן שהרתעה כזאת תהיה אפקטיבית? חשוב לגבש את האסטרטגיה הכוללת מול החות'ים על כל מרכיביה – התמודדות עם הכוונות, ובטווח הקצר - בו נתמקד במאמר זה - התמודדות עם היכולות. זהו נושא המחייב בניין כוח לטווח בינוני ואפילו גיבוש אסטרטגיה להפלת המשטר בטווח הארוך.
בהקשרי הכוונות, אנו מציעים לרכז את תשומת הלב בשלוש הבנות מרכזיות ולגזור מהן את האסטרטגיה הישראלית:
האם אפשר להרתיע החות'ים?
עלינו להבין כי מטרה מרכזית של החות'ים היא להשמיד את ישראל. זוהי מטרה שאיננה סיסמה – היא אמונה דתית, ג'יהאדיסטית, המובילה לתוכנית עבודה מבצעית. לכן, אסטרטגיה שנבנית על הרתעה בלבד מחייבת בדיקה מתמשכת על תקפות ההרתעה כדי להימנע מכשל כמו ב-7 באוקטובר, באי הבנת פג התוקף על הרתעת חמאס. כפי שציין פרשן חות'י בטלוויזיה: "במשך 20 שנה, בהרים, בעמקים, בגבעות, במישורים ובמדבר של תימן, צעקנו 'מוות לאמריקה! מוות לישראל!' כעת, ה'מוות לישראל!' הזה מתורגם מסיסמה בלבד, ומפעולות הגנה נגד אנשים שתקפו אותנו, לפעולות התקפיות נגד היישות הישראלית". בגלל התפקיד המרכזי של הרעיון של השמדת ישראל באידאולוגיה של הארגון, "שקט יענה בשקט" עלולה להיות שוב אסטרטגיה מוטעית בטווח הארוך.
ובכל זאת, אנו טוענים שאין משטר שלא ניתן להרתיע אותו. החות'ים אינם ארגון טרור - הם מדינת טרור. הם עשויים לבחור להפסיק את ההתקפות על ישראל או הספנות הבין-לאומית אם הם יספגו מכה קשה שלא חזו את עוצמתה או נזק משמעותי שגורם לארגון פגיעה ביכולתו לתפקד ולשלוט, ושמכריח אותו להעריך מחדש את האסטרטגיה. אך כמו חמאס וחיזבאללה, האידיאולוגיה החות'ית מכתיבה שהשמדת ישראל היא חובה עליונה גם אם נדרשת לכך סבלנות: חמאס הצליח להרדים את ישראל למצב של שאננות לפני שביצע את הטבח האכזרי ב-7 באוקטובר 2023, בעוד שחיזבאללה בשקט התכונן במשך שנים למתקפה דומה. המטרה העליונה אינה משתנה לאחר תבוסה טקטית, אלא מהווה החלטה אסטרטגית לפסק זמן, להתחמש מחדש, להעריך מחדש טקטיקות ולהתכונן לסיבוב הבא.
לכן, חשוב לחזור ולהדגיש באופן ברור: הרתעה מול החות'ים זו לא המטרה הסופית, אלא אבן דרך באסטרטגיה רחבה יותר. אם ישראל בוחרת להגדיר הרתעה והפסקת אש כיעד, הדבר חייב להתלוות במאמץ ארוך-טווח להקריס את המשטר תחת לחץ צבאי, כלכלי, וארגוני עצום. הזנחת נושא זה לאחר השגת הרתעה זמנית היא מתכון להפתעה נוספת מאויב שכבר הוכיח את יכולתו להפתיע.
איזה סוג של פעולות יכולות להשפיע על הכוונות של החות'ים?
חשוב להתייחס לתפיסת המלחמה שלהם מול ישראל. יש הטוענים שניתן להרתיע את החות'ים אחרי כמה מכות קשות, בעוד אחרים טוענים שהחות'ים דווקא מעוניינים לגרור את ישראל למלחמת התשה, ומוכנים לשלם כל מחיר לטובת ההון הפוליטי ומיצובם כגוף היחידי בציר השיעי שממשיך להכות בישראל. במציאות, יש אמת בשתי הטענות: אפשר להרתיע את החות'ים והם רוצים לגרור את ישראל למלחמת התשה.
החות'ים עצמם מציגים את הארגון כאחד שמוכן להקריב את הכול עבור האידאולוגיה הקיצונית שלו ושלא ניתן להרתיע אותו. כך תיאר אחד מאנשי תקשורת הבולטים שלהם את המשטר: "גם אם יפילו עלינו את כל נשקם, לא נוותר [על המערכה נגד ישראל], כי זה קשור לעקרונות הדתיים שלנו, שאינם מושפעים ממספר הנפגעים או מפחד התגובה. זהו אפילו יעד רצוי – להפוך לשאהידים למען אללה, אם ניהרג". לצערנו, הרבה פרשנים מערביים וישראלים ממחזרים את התעמולה של החות'ים שאי אפשר להרתיע אותם – תופעה שהחות'ים מנצלים כדי להדהד את המיתוס הזה אחר כך בכלי תקשורת שלהם. החות'ים מפיקים תועלת בבית ובחוץ מ"היוקרה" ומההתגייסות הציבורית המלווה בהשתתפות בסכסוך עם ישראל. החות'ים מוכנים לקחת סיכונים יותר מאשר עמיתיהם הנתמכים על ידי איראן בעיראק או בלבנון, ששאפו לשמור את המלחמה עם ישראל בעוצמה נמוכה. במובן זה, ניתן לראות את השקפת המורדים בתימן כקרובה יותר לזו של חמאס – רדיקלית קיצונית, ומוכנה להביא את האזורים שבשליטתה להרס כדי לשרת את מטרותיה האידיאולוגיות והפוליטיות. הרס הכלכלה התימנית הקורסת ממילא יכול להיות תוצאה של תקיפות צה"ל, אך החות'ים עשויים למנף התקיפות כדי להציג את ישראל כגורם האשם באסון הומניטרי בתימן, כדי לערער הלגיטימיות של פעולות ישראל וליישר מחדש את הציבור התימני עם שלטון החות'ים. מכאן, ובהתבסס על ההתקפות המתמשכות שלהם גם אחרי התקיפות הישראליות, הקבוצה עדיין רואה את ההסלמה ההדרגתית של ישראל נגד התשתית הקריטית שלה כ"כדאית".
הרתעה היא מושג חמקמק בכל סיטואציה, אך אנו חוזרים וטוענים שלחץ כבד על הארגון ישכנע אותו שעדיף לו להילחם ביום אחר. גם משטר מונחה אידיאולוגיה באופן קיצוני עדיין רוצה שלא לאבד השלטון בתימן. הוא יפסיק את ההתקפות אם יעמוד בפני מחירים כבדים, שמעמידים את האינטרסים החיוניים שלו בסיכון.
כדי לנווט בין הפעלת לחץ על החות'ים ובין הימנעות מהליכה למלכודת שלהם, צה"ל צריך לא רק להכות חזק אלא גם להכות בחוכמה. יש להתמקד במטרות ספציפיות שממקסמות את הנזק למכונת מלחמה ותשתית השליטה של החות'ים, תוך מזעור הסבל של האוכלוסייה המקומית בתימן. האיזון הזה יהיה מאתגר במיוחד בגלל שהחות'ים השתלטו על כל הפעילות הכלכלית באזורים שבשליטתם כולל שירותי בריאות, אוכל, מים, חשמל, גז ואינטרנט. התעשיות "האזרחיות" הן ממקורות ההכנסה העיקריות של הארגון.
כמו כן, נכון שישראל תעשה מאמץ לתאם את הפעולות שלה מול החות'ים עם השותפים האזוריים שלה במערכה, כדי לוודא שהתוצאה היא לא רק החלשת החות'ים, אלא גם חיזוק המחנה האנטי-חות'י בתוך תימן. המסר של ישראל במהלך הקמפיין חייב להיות אחד של אינטרס משותף עם הציבור התימני והעולם הערבי: החות'ים פוגעים בציבור התימני כפי שהם פוגעים בהרבה מדינות במזרח התיכון. המאמצים הישראליים נועדו להחליש את הקבוצה הרעה הזו, ואם יצליחו, כל השחקנים הסובלים מהחות'ים יצאו נשכרים.
האם ההרתעה, שבהגדרה יש לה פג תוקף, לא תהיה מענה מספק, מה היא האסטרטגיה הנכונה עבור ישראל לטווח הארוך מול הארגון?
במקרה של כישלון בהרתעה, החות'ים ינסו להפתיע. למרות שאינם חולקים גבול ישיר עם ישראל ונראה שיתקשו להשיק מתקפה דומה לאירועי 7 באוקטובר: הם עלולים להתאים את התרחיש למיקומם ויכולותיהם. הם פועלים לשיפור והטמעת יכולות תעשייתיות צבאיות ומקבלים תמיכה מאסיבית מאיראן במאמץ זה. בעתיד, הם עשויים לפנות גם לרוסיה, צפון קוריאה ומדינות סוררות נוספות כדי שאלו יעזרו להם לייצר כמויות גדולות יותר או נשק איכותי יותר. ולבסוף, נכון לזכור שראינו כוחות חות'ים מגיעים לעיראק, סוריה ולבנון– וישראל חייבת לא לאפשר לכוחות משלוח מסוג זה להתקרב לגבולה.
לכן, כדי שלא שתהיה להם הזדמנות כזו, אסטרטגיה ישראלית ארוכת-טווח צריכה לשאוף לגרום לנפילת המשטר התוקפני והאכזרי, ששולט כיום בצפון תימן. לכך תצטרך הקואליציה להפעיל לחץ כלכלי, צבאי ודיפלומטי על הארגון – נושא זה רחב וחורג מסוגיית ההרתעה הנדונה במאמר זה, אבל חשוב לציין כאן כמרכיב ייחודי בהקשר החות'י את חשיבות התודעה להבטיח את המשך השליטה של המשטר.
החות'ים מאמינים שתודעה היא המפתח לעיצוב המציאות ולהשגת מטרותיהם בבית ובחו"ל. במונחים שלהם זה נקרא "המלחמה הרכה" – קרב על התודעה של תושבי תימן, שלא יקשיבו למקורות מידע שלא תואמים את האידיאולוגיה והתעמולה של החות'ים. כדי לגייס את העם, החות'ים חוסמים גישה לתקשורת זרה ומציגים בתקשורת שלהם מציאות שבה הארגון בעלייה, סוג של הוכחה לכך שהזמן עובד לטובתם, ושהם "הטובים" שמנצחים ולא כדאי להתנגד להם.
הם השקיעו רבות בטיפוח מנגנון התעמולה שלהם, אותו הם רואים כמשלים לכוח הצבאי. בכירים במנגנון התקשורתי הזו, כמו עמר אל-חמזי ששוהה בביירות, מעורבים גם במערכה על התודעה וגם בתיאום צבאי עם גורמים אחרים בציר. כמה מבכירי המשטר המעורבים במאמץ תקשורתי זה פועלים ממדינות שונות, כמו לבנון, איראן, עומאן ועיראק.
מערכה נחושה נגד הזרוע התקשורתית של משטר החות'ים היא מרכיב חיוני בכל אסטרטגיה ישראלית. פגיעה קשה בתדמית וביכולת השפעה של החות'ים יכולה להוות נזק אדיר לתמיכה במשטר ואפילו ליציבותו. זה עשוי לכלול כמה היבטים, כולל אך לא מוגבל ל: דחיפה לגירוש פעילי תקשורת חות'ים ממדינות שייתכן וישתפו עימם פעולה, פגיעה בתשתיות הפיזיות וסייבר המאפשרות את מכונת המדיה החות'ית, ואף פגיעה בפעילי התקשורת החות'ים עצמם (לא בהכרח אלו שבולטים בתקשורת הישראלית, אלא בכירים שעובדים גם מאחורי הקלעים). בעוד שמדובר בנושא שעשוי לעורר מחלוקת בין-לאומית, הממסד הדיפלומטי והצבאי הישראלי חייב להיות יעיל בהצגת הטיעון שהיעדים הללו הם מנהיגי לוחמת המידע של ארגון טרור, ולכן הם מקבילים יותר לזרוע מלחמת האינפורמציה והתודעה של דאעש מאשר לעיתונאים.
השקת מערכה מכריעה נגד איום החות'ים תעמיד את ישראל בפני אתגרים ודילמות רבות, אך הקבוצה, כמו חמאס וחיזבאללה, ניתנת להבסה ואפילו הקרסה. יש לחות'ים מגבלות ארגוניות משלהם, וכמו כן יש להם סף של לחץ פנימי וחיצוני שיגרום להם לשנות כיוון – אפילו אם רק זמני – ועוד לחץ רב-ממדי שיגרום לארגון להתפרק. אך כדי להימנע מפגיעות שאינן מספקות או להיתקע בבוץ תימני, על ממשלת ישראל להגדיר בבירור את מטרות המערכה ארוכות הטווח ובהתאם לגבש אסטרטגיה שבסיסה הבנה עמוקה של אופן החשיבה החות'י.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL. ארי הייסטין הוא יועץ לסטרטאפים ישראליים בתחום של מכירות לממשלת ארה"ב ויועץ בארץ ובחו"ל בנושאים הקשורים לאיום החות'י