ישראל נמצאת בנקודה שבה היא איבדה למעשה את השליטה על המשא ומתן לעסקת חטופים, שעברה כעת מלא-מלא לידי האמריקנים, שכבר נמצאים במשא ומתן ישיר מעל ראשה של ישראל.
תיאורטית, ישראל הייתה צריכה לעשות הכול ולהחזיר את השליטה לידיה. עם זאת, בסדר העדיפויות של ראש הממשלה עומד העיסוק בתקציב וביציבות הקואליציה הרבה לפני החטופים ומצב המלחמה. לכן, נוח לנתניהו להשאיר את השדה לאמריקנים, ובתנאי שלא יבטיחו לחמאס את שלב ב' במלואו. במילים אחרות, עדיף לו לשחק "ראש קטן" - אם יצליח ייקח קרדיט. אם ייכשל, האשמה תיפול על האמריקנים.
כשהציע וויטקוף את תוכנית נתניהו להארכת שלב א' בשמו שלו, כבר היה ברור שמצבו הפוליטי הפנימי של נתניהו חלש מכדי לקבל החלטה מכרעת על הפסקת אש קבועה, כזו שבכוחה להביא לסיום העסקה להחזרת כל החטופים. לכן, וויטקוף אמר כלפי חוץ הארכת שלב א', אבל כמובן שמה שבאמת נמכר במשא ומתן הישיר בחדרי חדרים, ללא ידיעתה של ישראל, הוא כן שלב ב' - אבל כנראה מרוכך.
יש להניח שהתוצאה תהיה הכלאה של הפסקת אש ארוכה במיוחד, ושימור הפרימטר בידי ישראל. החלטה מוכתבת לנתניהו תתקבל בלית ברירה בקרב הקואליציה, שלא רוצה בפירוק הממשלה ופוחדת להרים ראש מול טראמפ.
אצל הנשיא, אין ארוחות חינם וגם זאת יקרה באופן מיוחד. המצב הוא לא רק שישראל איבדה את השליטה על המשא ומתן, היא איבדה גם את עצמאותה המדינית ובעיקר את השפעתה על תוצאת המלחמה. למרות שהיא כלל לא השתמשה במאמץ מדיני כלשהו במהלכה, ללא רגל מדינית מסיימת, תושג תוצאה מדינית כושלת למלחמה.
מו"מ ישיר מול חמאס ממלכד את ישראל
בהנחה שאכן תוכתב עסקה וישראל תעמוד בה, ויחזרו סוף סוף החטופים ביום שלאחריה, מצבה של ישראל נתון במלכוד מדיני צורב. מולה צפוי לעמוד על תילו ארגון חמאס מחוזק, שגם אם הפסקת האש תוגדר לפרק של שנה הוא יחל בשיקומו, ויחתור למציאות שלא תאפשר שינוי. ישראל תאבד את ההזדמנות להחליפו, דבר שניתן עדיין לעשות כעת. בפועל, תפספס ישראל בפעם השנייה במלחמה את האופציה להחליף את חמאס. הראשונה ביום שאחרי שאפילו לא נידון, והשנייה כעת, עם אובדן היוזמה המדינית.
יש לקחת בחשבון שישראל לא תוכל לפגוע בהתחייבות ישירה של ארצות הברית לחמאס, ודיבור ישיר עוקף ישראל מותיר את ישראל מחויבת תוצאתית. חמאס, לעומת זאת, הופך לשחקן בכיר ולגיטימי, שמתנהל ישירות מול ארצות הברית וזה כבר ניצחון אסטרטגי לזכותו.
ישראל, שבחרה שוב להתחפר בנתיב האיומים והפעלת הצבא בלבד, מאבדת את המשחק המרכזי ונותרת מחוץ לקו המגרש.
ישראל כמובן יכולה הייתה לפעול אחרת: היא יכלה ללכת על שלב ב', להפוך את הפסקת האש הקיימת ממילא להגדרה כ"קבועה", כאשר צה״ל כבר פרוס על הפרימטר ולא קיים סיכון ביטחוני בכך, מה שלא מהווה שינוי מהותי מהמצב הקיים ברצועה, ובהחלטה נוספת להיכנס להצעה המצרית החדשה ולהשפיע בעזרת ארצות הברית על שינוי ההצעה באופן שיכול להביא לפתרון בעיית עזה, כולל להביא לסיום שליטת חמאס שם. שני המהלכים אלו היו משיגים באופן מלא את מטרות המלחמה וסוגרים את כל פרשת עזה לטובתה המלאה של מדינת ישראל.
ההחלטה עדיין נמצאת מלא-מלא בידיו של נתניהו. אומץ קל ביחס להחלטה ללא סיכון בכוחה לרפא את הכאב והייסורים של אחינו החטופים והסבל הנורא של משפחותיהם ושל כל ישראל. ההחלטה המדינית השנייה של קבלת היוזמה הערבית, שממילא אין שום דבר אחר מולה, נדרשת. אלו שתי החלטות שיצדיקו את ההקרבה הרבה של מאות חללי צה"ל בלחימה הארוכה והקשה, ושיביאו לסיום מוצלח והשגת כל מטרות המלחמה, כשידה של ישראל על העליונה.
האם נתניהו ינסה להוכיח שהוא מדינאי ולהביא להישג אזורי, או ימשיך לדבוק בפוליטיקה הקטנה של הישרדותו הפוליטית ויאבד את ההישג שמונח לפתחנו? הימים הקרובים יעידו.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים