טראמפ ניצל היטב את הטעות של חמאס. זהו הזמן לקבוע כללים חדשים שיהדהדו במזרח התיכון לזמן רב: כל מי שיעז לחטוף ישראלים, ידע שהוא מסכן את מקום מגוריו. עלינו לנטרל את השימוש בחטיפות כנשק אסטרטגי. המחיר שישלמו העזתים חייב להרתיע מפני חטיפות עתידיות. ישראל אומנם כבלה עצמה לעסקה גרועה, אך הכרחית. כעת, אפילו הנשיא טראמפ ביקש לשנותה וציין: לא בטפטופים של 4-3-2.
עבור חמאס, החטופים לא היו רק למען שחרור אסירים – אלא למען השגת יעד מדיני/צבאי שאפתני בהרבה: התנעת תהליך שבסופו קיווה חמאס להשתלט על שטחי כל מדינת ישראל. מהים ועד הירדן.
טראמפ, בדרישתו להחזרתם המיידית של כל החטופים, איפשר לישראל, 15 חודשים אחרי 7 באוקטובר, להתנהל כפי שצריכה כל מדינה להתנהל בנסיבות כאלו: לדחוק את האויב הרחק מגבולה ולסכל את כוונותיו האסטרטגיות. צריך לשלב כעת את האיום של טראמפ בנושא החטופים עם התחלתה של התוכנית הגרנדיוזית שלו לגבי עזה. תוכנית שלראשונה מחייבת את מדינות ערב, ובראשן מצרים, לקחת אחריות על עזה. לראשונה מזה 50 שנה, הצהרת טראמפ הפכה את העזתים לנטל על מצרים במקום לנכס שבעזרתו הם מנהלים מלחמה עקיפה נגד ישראל.
מתוך הבנת מרכזיותה של מצרים, השכנה הגובלת ברצועת עזה, כעת הזמן לייצר לחץ על המדינה שבמשך שנים התנערה מאחריותה ההיסטורית לעזה. אם יפר חמאס, אפילו בצורה קלה, את הסכם החטופים - על ישראל להשתמש במשבר כדי להשיג את השינוי האסטרטגי שנמנע מאיתנו עד כה. עלינו להבין את הראייה האסטרטגית ולצאת מדפוסי המחשבה הצבאית הצרים, לפיהם מלחמה בחמאס הינה צבאית בלבד וממוקדת בתפיסת ציר פילדלפי, ביתור הרצועה בציר נצרים, פירוק גדודים ותשתיות במחנות המרכז. את השיטות הללו ניסינו. הן לא יצרו הכרעה אסטרטגית.
הדרך לבצע את השינוי האסטרטגי היא לדחוק את אוכלוסיית עזה דרומה, לכיוון גבול מצרים. בדיוק בצורה שהיינו אמורים לעשות זאת כבר ב-7 באוקטובר ובדרך מותרת על פי הדין הבין-לאומי:
- לסגור, מיידית, את כל מעברי הגבול לעזה ובראשם את מעבר כרם שלום.
- לדרוש ממצרים כי תקלוט לתחומה נשים וילדים מעזה. צה"ל יכול לפנות חלקים מערביים של ציר פילדלפי (שם יש פחות חומות מצריות) כדי לאפשר לאוכלוסייה העזתית חופש תנועה לכיוון מצרים.
לפי אמנת הפליטים של האו"ם, עליה חתומה מצרים, יש לאפשר לפליטים מחסה זמני כדי שלא יהיו בסיכון באזורי הלחימה. סיוע הומניטרי חייב להיות מונגש בצורה נדיבה בתחומי סיני ולא רק בתוך עזה. בצורה זו ישראל גם מוציאה עצמה מהלופ ומתייתר הצורך לבצע בידוק של הסיוע בידי ישראל. האחריות עוברת לכתפי מצרים. - יש לצבור כוחות גדולים של צה"ל סביב צפון רצועת עזה ולהורות לאוכלוסייה העזתית, שזה עתה חזרה לצפון הרצועה לנוע כולה דרומה ולפנות לחלוטין את צפון הרצועה. אין צורך לשעוט מיד פנימה ולתפוס שטח, אלא לייצר את הלחץ בכל אמצעי חוקי על פי הדין הבין-לאומי. בראש ובראשונה להודיע לאוכלוסייה: נועו דרומה.
החשיבות של סגירת המעברים מישראל לאספקה לתוך עזה, אך השארת האפשרות לקבל אספקה ממעבר רפיח וממצרים עצמה היא עצומה. זאת משום שישראל חייבת הייתה, כבר ב-7 באוקטובר, להבהיר לעולם: אנו התנתקנו מעזה כבר ב 2005. זו הייתה טעות, כבר אז, להישאר מחוברים אליה כלכלית ולספק לה משאבים. אלו בדיוק אותם משאבים מהם חמאס בנה עצמו במשך 17 שנים, כלכלית וצבאית. ברגע שישראל ממשיכה להעביר אספקה – העולם סבור בטעות שאנו מודים באשמה ולוקחים אחריות על העזתים. החובה היחידה על ישראל לפי הדין הבין-לאומי היא לא להפריע לצד שלישי לתת סיוע הומניטרי לנשים ולילדים עד גיל 15. סיוע זה יכול להיכנס מרפיח או לחכות לעקורים בצד המצרי. אין עלינו שום חובה להתנדב לעשות זאת משטחנו הריבוני. עלינו להבהיר זאת אחת ולתמיד: ישראל אינה אחראית אזרחית לעזה. עזה היא טריטוריה עוינת ולנו לא צריך להיות שום קשר מסחרי או אחר עמה. בדיוק כמו שאיננו מעבירים סחורה ללבנון או מספקים שרותי בנקאות לחות'ים. באויב נוהגים כאויב. לא כפרטנר מסחרי.
חשיבות צפון הרצועה עבור חמאס
לא לחינם, דרש חמאס, כבר בתחילת שלב א' לעסקה, את החזרת העקורים לעיר עזה. עזה היא הבירה, היא המרכז הסמלי והממשי של הרצועה וגם בעלת קירבה למרכזי האוכלוסייה בישראל. כבר לאחר הנהירה הגדולה צפונה, חמאס החל למקם אוהלי מחנות עקורים בבית חאנון ובית לאהייה, קרוב ככל האפשר לישראל. זוהי דרכם לסמן טריטוריה. בצורה דומה החלו להתקרב לגדר הגבול ליד נחל עוז – כדי לאתגר את צה"ל בכניסה לפרימטר. ישראל צריכה כעת להפוך את הקערה ולייצר, עוד לפני שבת, תמונות של הגירה בכיוון ההפוך: חזרה דרומה, להרחיק אותם מישראל.
האיום על צפון הרצועה צריך להיות ברור וחד: זהו האזור הראשון אליו יכנס צה"ל אם לא יוחזרו כל החטופים. לאחר שהוחזרו כל החטופות אשר הוחזקו בעיר עזה, יש לצה"ל חופש פעולה לפעול גם באזורים המערביים והמרכזיים של העיר שבהם לא פעלנו קרקעית עד כה. יש להוציא הודעות פינוי לאזורים אלו ולכלל אזור צפון הרצועה ולהעמיד מולם על הגבול כוחות גדולים, כולל שריון וארטילריה כבדה כדי לייצר איום ברור: נוסו דרומה. תמונות של עשרות אלפי עזתים חוזרים בבהלה דרומה – זה בדיוק מה שחמאס חושש ממנו יותר מכול. לכן, זה בדיוק מה שישראל צריכה כעת לעשות. אם נצליח לייצר את האיום – חמאס אולי יבין שהפעם כדאי להם לשחרר את החטופים וכל ניסיון סחיטה יעלה לחמאס באובדן עוד ועוד שטח.
>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס