פיטורי ראש השב"כ רונן בר הם אירוע משברי אמיתי שממשיך משברים קודמים - והחמור שבהם. השב"כ הוא לא רק גוף ביטחוני, הוא גם חלק משומרי הסף במדינת ישראל וגם ממגיני הדמוקרטיה. לכן האירוע הזה שונה מכל קודמיו, זה אירוע שלא היה כמותו. הפיטורים הללו צפויים להשפיע על הארגון פנימה, על האנשים, על היכולת שלהם לתפקד ועל הכוונה שלהם להישאר ולשרת. אגב, זה קורה גם "על הגב" של מי שיחליף את רונן בר בתפקידו.
הפיטורים מגיעים גם בתקופה של מסוכנות ביטחונית גבוהה במיוחד. כדאי להזכיר מה הייתה אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ מתקפת 7 באוקטובר. הכול תלוי כעת בדרך שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה שהשב"כ, ארגון חשוב ביותר, ייראה ויתנהל. כוונותיו יכריעו מי יהיו כאן היורשים של רונן בר בראשות השב"כ. אומנם ראש הממשלה רוצה אמון מלא, השאלה אמון למי: למלך או לממלכה.
התחקירים שביצע השב"כ והוצגו רק לפני קצת יותר משבוע לציבור הם חלק מהסיפור. הם מטילים את האחריות גם על הדרג המדיני, שהנחה את מערכת הביטחון בשלל הנחיות שיש להן אחריות ישירה ואחריות תורמת ל-7 באוקטובר. וכמובן, ישנה גם הפרשה שמתחוללת ומתנהלת עדיין, ונחקרת בשב"כ - פרשת המעורבות הקטארית בלשכת ראש הממשלה. העימותים הללו החריפו את העימות בין ראש הממשלה לבין רונן בר, ומה שראינו הערב זו התוצאה.
אנחנו רואים שהאחראים ל-7 באוקטובר הולכים הביתה. ראינו את הרמטכ"ל הרצי הלוי מפנה את מקומו, עכשיו ראש השב"כ בר בדרך החוצה וישנם גם קצינים בכירים וכל הגורמים מסביב שקיבלו אחריות ומימשו אותה. אך יש אדם אחד שנשאר כל העת - ראש הממשלה נתניהו, שלא חושב שהוא צריך לתת דין וחשבון, שלא חושב שיש לו אחריות ולמעשה לא מסוגל, לא מוכן ולא רוצה לפנות את תפקידו למרות כל האחריות שלו ל-7 באוקטובר.
מה שקרה הערב זו אבן דרך קריטית שתקרין חזק מאוד על השב"כ, פעילותו, וכן על החברה הישראלית כולה. לכן מה שחשוב כעת זה גם לראות איך אנחנו מייצבים מערכות ולא איך מפוררים אותן. צריך לראות איך המהלך הזה יוצר אחדות, ועל ראש הממשלה יש אחריות עצומה לבחור מחליף ראוי. כבר ראינו שאחד הרכיבים הכי דרמטיים בשיקולים של אויבינו לתקוף אותנו היה הפירוק, הפילוג והשיסוי הפנימיים. אם המהלך הנוכחי רק יחריף את הפילוג והשיסוי, כל זה יהיה בעוכרינו.