אחרי למעלה משנה שבה ברור שלחץ המלחמה לא מביא חטופים, אלא הורג אותם, חוזר נתניהו בדיוק לאותה נקודה איומה ונוראה. הפעולה צבאית המפתיעה, שאומנם פוגעת בהתאוששות חמאס, עלולה להביא פעם נוספת למחיר כבד במותם של חטופים. זו תוצאה בלתי נסבלת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מסוגל לקבל החלטה מנהיגותית אחת, חדה וברורה, אשר אין עליה ספק ואף יש מאחוריה קונצנזוס ציבורי מלא: החזרת כל החטופים תחילה, ודחייה של כל המהלכים האחרים לשלב מאוחר יותר. ההחלטה הישראלית להמשיך ולתקוף רק מסנדלת אותנו יותר במלכוד בלתי אפשרי בין חיי חטופים למלחמה אין-סופית.
ישראל בהובלת נתניהו נמצאת בתסבוכת ביטחונית-פוליטית שלא נראתה כמוה - ישראל תקועה על מלא-מלא.
הגיבוי האמריקני העצום, המהווה מנוף מדיני יוצא דופן להשגת שינוי דרמטי באזור, ניצב גם הוא מול תמונה עגומה של פוליטיקה פנימית קטנה, שאין לה שום כיוון או מטרה חוץ מעיסוק בעצמה. לנתניהו חשוב להראות לטראמפ שיש מה לעשות עם "שערי הגיהינום", אבל בפועל, אחרי שישראל הרגה כבר מעל ל-40 אלף איש, רובם טרוריסטים, עוד כמה אלפי הרוגים לא יפתרו את הבעיה בעזה ולא יביאו שום הישג דרמטי לישראל. מה שבטוח זה שלאמריקנים כנראה יימאס וההזדמנויות המדיניות - יתמסמסו.
אחרי מלחמה מורכבת והארוכה ביותר בתולדותינו, נתניהו עדיין בשלו, מג'נגל בין ניסיון להציג את הלחימה כמאמץ להשגת מטרות המלחמה, בעוד הוא כנראה לא באמת רוצה בהשגתן, לבין המטרה העליונה של שרידותו הפוליטית התלויה בשותפים בעייתיים ומשיחיים. לנתניהו אין שום תוכנית, וכל מעשיו הינם ערבוב של הנסיבות סביבו, כמו אדם טובע המכה בכל הכוח במים המקיפים אותו. אלא שהמציאות הופכת לפחות ופחות נשלטת, והולכת ומסתבכת באופן שכבר קשה ליצור בה היגיון. זהו מצב שנהיה בלתי נסבל וישראל מתנהלת ללא אמון פנימי וגם חיצוני. הדהירה לשום מקום יכולה להביא רק להפסד על מלא-מלא.
כיום, כשנה וחצי אחרי הבוקר הנורא שבו הוכרענו על ידי האויב החלש ביותר שלנו, ישראל רק מתרחקת "מהניצחון המוחלט", לא בגלל חוזקו של חמאס אלא בגלל חולשתנו המנהיגותית. האין-אסטרטגיה והניסיון למשוך זמן מתאפיינים בעיקר בלא להחליט על כלום, להשאיר הכול פתוח ולא לסגור שום זירה, לא להחזיר את כל החטופים, לא להתקדם לשום מהלך מדיני, רק להשאיר את הכאוס באופן שמקנה גמישות פוליטית מירבית בידי נתניהו. לכל היותר, נתניהו נוקט בחצאי החלטות קטנות שאינן מובילות לשום הישג מכריע. כדי לאפשר התנהלות זו, הממשלה מקדמת השמדה שיטתית של הממסד, שומרי סף, וערעור המצב באופן יום-יומי.
הבעיה המרכזית היא החזרת החטופים. במקום להחליט על עדיפות ברורה להחזרת החטופים, ולדחות את המשך המלחמה לשלב מאוחר יותר כי החטופים לא יחזיקו מעמד בחיים, מקבל נתניהו חצי החלטה על "שלב א'" ולאחריו מנסה את מזלו בעוד חצי החלטה על "שלב א' מחודש". כשזה נכשל, דואגים אצלנו להאשים את חמאס ונותנים הסבר סטטיסטי שרוב החטופים חזרו. בהחלט הסבר "מצוין" למשפחות שיקיריהן מופקרים כעת למוות.
למעשה, אנו ניצבים בפני הובלה כושלת של מלחמה. צה"ל רחוק מלחזור לכושרו, אנשי המילואים מותשים, הכלכלה במצב רעוע, והעם מפולג מחדש בעקבות חזרת ההפיכה המשטרית בכל כוחה, לצד ניתוץ שומרי הסף. מצבה של מדינת ישראל מסוכן מאוד ועומד בפני התלקחות פנימית חמורה.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים