לאוקסנה מארקרובה יש עבר עשיר בתחום הכלכלי. במשך 17 שנים היא עבדה בקרנות השקעות פרטיות והתקדמה לתפקידי הנהלה בכירים. היא הגיעה לפוליטיקה והשתלבה במשרד האוצר, מונתה לסגנית שר וב-2018 מונתה לשרת האוצר. שלוש שנים אחר כך, מארקרובה עשתה היסטוריה לאומית והפכה לאישה הראשונה באוקראינה שמונתה כשגרירה בארצות הברית. אני מספר לכם את כל זה למעשה מסיבה אחת - כדי להדגיש שאוקסנה מארקרובה היא לא שחקנית תיאטרון.
אחרי שביססנו את זה, אפשר להעריך שהתגובות של השגרירה האוקראינית לאמבוש שנעשה בחדר הסגלגל על הנשיא שמינה אותה היו אותנטיות, וסביר שאלו לא הבעות פנים מבוימות של הגרסה האוקראינית לגילה אלמגור. מארקרובה תפסה את הראש, עצמה את העיניים, החווירה מאוד - הכול המחיש בצורה הכי אנושית את גודל הקטסטרופה.
The Ukrainian ambassador to the U.S pic.twitter.com/Bt2kmxsj9m
— Elad Simchayoff (@Elad_Si) February 28, 2025
מאז שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, ולמעשה זמן רב לפניה, באירופה חווים את התוקפנות הרוסית כאיום על היבשת כולה. בפינלנד, השכנה של רוסיה, כל כך חששו ממלחמה גרעינית עד שנגמרה האספקה הלאומית של כדורי היוד, שמסייעים בפגיעות קרינה. בכל מערכת בחירות המלחמה באוקראינה נמצאת בשלושת הנושאים המרכזיים שחשובים למצביעים באירופה. על גג משכן ראש ממשלת בריטניה בדאונינג 10 הונף דגל אוקראינה לצד הדגל הבריטי ונשאר שם כאורח קבע. המלחמה באוקראינה, בראייה האירופית, היא המלחמה של אירופה, המערב והעולם החופשי כולו.
הנשיא טראמפ, וכעת הדבר ברור למדי, לא רואה את המציאות באותו אופן וחילופי הדברים שלו עם זלנסקי המחישו את זה מצוין. נכון, טראמפ כבר הפתיע את נתניהו עם תוכנית הפינוי של עזה, הוא גרם למלך עבדאללה לזוז בחוסר נוחות ולגמגם לנוכח הדרישה שיקבל מהגרים עזתים, וגם מקרון זנח את הנימוס הצרפתי ונאלץ להתעמת עם טראמפ על כספי הסיוע לאוקראינה. פגישה עם נשיא ארצות הברית בחדר הסגלגל היא פסגת הדיפלומטיה הזרה של כל מנהיג בעולם, חלום של כל ראש מדינה, אבל עם טראמפ היא עלולה להפוך לעיתים גם לסיוט.
ועדיין, ההשפלה הפומבית שעבר זלנסקי היא חריגה בכל קנה מידה. הרגע שתפס אותי לא היו הנזיפות ונפנופי האצבעות מצד טראמפ וסגנו - זה אולי לא מנומס ולא דיפלומטי, אבל אם נשיא ארצות הברית וסגנו רוצים לנהוג כך באורח - זכותם. הרגע שתפס אותי היה כשבריאן גלן, כתב הבית הלבן עבור אתר "הקול האמריקני האמיתי", שאל את זלנסקי בזלזול והתגרות מדוע הוא לא לובש חליפה. "יש לך בכלל חליפה?", גלן עקץ. כשעיתונאי מקורב מרשה לעצמו לזלזל כך בנשיא מדינה זרה אפשר להבין שאין מקריות, שבבית הלבן ניתנה לפני הפגישה הוראת ה"חרבו דרבו".
מבחינת הנשיא טראמפ, המלחמה באוקראינה היא אירוע נקודתי שצריך להסתיים. אין כאן, בעיניו, שאלות גדולות על עתידו של העולם החופשי, על ביטחונה של אירופה והיציבות של המערב - הנשיא האמריקני רואה את שלוש שנות המלחמה כסוג של סכסוך פנימי באימפריה הסובייטית לשעבר. כאשר הנשיא זלנסקי התריע, "אתם תרגישו את השלכות המלחמה", טראמפ הגיב בכעס: "אל תגיד לי איך נרגיש, אנחנו נרגיש מצוין".
שם טמון הסיפור כולו - טראמפ רוצה לסיים את המלחמה לפני שלדבריו היא תהפוך למלחמת עולם שלישית שתגרור אליה גם את ארצות הברית. בניגוד אליו, עבור מנהיגי אירופה, המלחמה הזו גררה אותם פנימה והיא המלחמה שלהם מהיום הראשון. זו הסיבה שיום אחרי הפיאסקו בבית הלבן, זלנסקי התקבל בחיבוקים בלונדון, אפילו המלך צ'ארלס הודיע שייפגש איתו לאות תמיכה. בכל יבשת אירופה מנהיגים התייצבו לצידו של זלנסקי ולצידה של אוקראינה. אלא שגם הם יודעים את האמת. בשלוש השנים שעברו מאז שפרצה המלחמה, דעת הקהל באירופה השתנתה. התמיכה הציבורית באוקראינה בקרב אירופים נחלשת, רבים היו רוצים לראות פחות סיוע כלכלי וצבאי לאוקראינה, הם רוצים את הגז הרוסי הזול, התחושה שלהם היא שעדיף יהיה להשקיע את הכסף הזה בהם ובבעיות הפנים שהם חווים. העמדה הברורה של טראמפ בנושא ודאי תשכנע עוד אירופים לתמוך בעמדה זו. רבים יעדיפו לא להסתבך עם ארצות הברית ולהתיישר עם עמדת הנשיא האמריקני.
במתח שבין שתי הגישות תיבחן ההנהגה האירופית ובמידה רבה תיבחן אירופה כולה. האם בנושא האוקראיני אירופה תציב אלטרנטיבה לארצות הברית? האם מנהיגי אירופה מוכנים להסתכן באובדן הקשר עם ארצות הברית והדולרים הרבים שהוא מביא איתו כדי לעצור את פוטין מלהתקדם עמוק יותר מערבה? האם אל מול דעת הקהל שהולכת ומתעייפת מהמלחמה, יכולים מנהיגי היבשת להציג חזית פרו-אוקראינית לא מתפשרת?
תרשו לי להעריך בזהירות. צרפת וגרמניה נמצאות בעיצומו של משבר פוליטי עצום. הנשיא מקרון והקנצלר המיועד מרץ לא נמצאים בעמדה להוביל אופוזיציה לארצות הברית. בריטניה זקוקה לטראמפ בעידן שלאחר הברקזיט וחייבת הסכמי סחר עם ארצות הברית. המדינות הקטנות ביבשת לא מסוגלות באמת לאבד את התמיכה של ארצות הברית, ובחלקן ההנהגה בעצמה מעריצה ורואה את עצמה כמיני-טראמפ. אז בנימה זו, עם כל הכבוד לחיבוקים, הדגלים והפוסטים - לטעמי גם זלנסקי מבין שבאירופה אין על מי להישען.
בזובור בחדר הסגלגל, טראמפ למעשה סיים את המלחמה באוקראינה.