הודו, הידועה במורשת תרבותית עשירה ונופים עוצרי נשימה, מהווה יעד תיירותי נחשק למיליוני מבקרים מדי שנה. יחד עם היתרונות שמגיעים עם התיירות הפורחת, עולה גם סוגיית האחריות להבטיח את ביטחונם ואת שלומם של המבקרים בה. בשנים האחרונות, חלה עלייה במודעות לחומרתן של התקיפות המיניות נגד נשים בהודו, במיוחד בקרב תיירות. כדי להבטיח את המשך הצמיחה בתיירות, יש לנקוט בצעדים משמעותיים בכדי לשפר את ביטחונן של האזרחיות הזרות השואפות לטעום מסוד קסמה.
ריבוי הדיווחים בתקשורת המקומית והזרה של מקרי של אונס נגד נשים הוסיפו להודו תגיות כמו: "מדינת האונס" ו"תרבות האונס", כינויים שהייתה שמחה להיפטר מהן בטח כשהיא הצליחה למצב עצמה כמדינה מתקדמת עם כוח עבודה משכיל וכיום כבית למספר היוניקורן השלישי בעולם. מקרה האונס הקבוצתי המזוויע של סטודנטית בת 23 באוטובוס בעיר דלהי בשנת 2012, היה אירוע מכונן בהקשר זה. הוא הצליח לעורר את אזרחיות הודו לצאת נגד הפטריארכיה המושרשת עמוק בחברה ההודית. בעקבות הלחץ הציבורי והתקשורתי, ממשלת הודו תיקנה את החקיקה כדי להחמיר את הענישה על עבירות מין, בין היתר באמצעות תיקון חוק האונס בשנת 2013 ואישור עונש מוות לאזרחים שהורשעו באונס ילדים מתחת לגיל 12.
אך עדיין להודו דרך ארוכה בכדי להוביל למהפכה משפטית בסוגיה המגדרי, אחרי הכול המדינה עדיין לא מכירה באונס במסגרת הנישואין. בחודש אוגוסט האחרון אונס הרופאה בת ה-31 בקלקוטה הצליח שוב להוציא את ההמונים לרחובות, ולרבים העניק תחושה שהודו היא מדינה שחיה בדזה-וו. המודעות ישנה, השיח קולח, הדמוקרטיה בועטת, אך עדיין טרם נמצא תבלין הפלא שיוקיע את התנהגות זו מיסודה.
ריבוי הדיווחים בשנים האחרונות על ידי נשים הודיות שנאנסו יכולים לסמן דווקא סימנים של שינוי חיובי בעיקר מסמל כי מרכיב "הבושה" מאבד מקסמו. לאחר מקרה דלהי 2012, משטרת מומביי ראתה גידול פי 3 במספר הדיווחים על אונס ומשטרת דלהי ראתה עלייה של יותר מפי שניים. אך בעוד שלהודיות לקח זמן להיפטר מהבושה, לנשים המערביות זה היה פחות רלוונטי והן דיווחו לאורך השנים על שורה של תקיפות, בהם גם תקיפה של בן הזוג. עידן הרשתות החברתיות סייע לתיירות לפנות לעוקבים שלהן באופן ישיר ולא להסתמך על המשטרה או התקשורת המקומית. כך למשל, בחודש מרץ אשתקד, פנתה תיירת ספרדייה-ברזילאית ל-234 אלף עוקביה וסיפרה כיצד נאנסה באכזריות בעוד בן זוגה הותקף קשות.
בעשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת במספר הדיווחים על תקיפות מיניות נגד תיירות בהודו, אך המקרה של האונס המזוויע באוטובוס בדלהי בשנת 2012 חידד את הבעיה והוביל לירידה של 25% בביקור תיירים וירידה במספר המבקרות. ההשלכות היו מיידיות ומורגשות כאשר ממשלת הודו נדרשה לפעול ולשפר את החוק והאכיפה, וענף התיירות נדרש למצוא פתרונות יצירתיים כדי להבטיח ללקוחותיהם ביטחון מקסימלי. כך, למשל, מלון "האימפריאל" בניו דלהי הציע מסדרון לנשים בלבד המאובטח במצלמות חדישות וצוות נשי. מדינות רבות במערב הוציאו אזהרת מסע להודו, לצד שורה של הנחיות למטיילות במדינה.
בשנים האחרונות הודו משקיעה מאמצים בקידום התיירות באמצעות השקעות בתשתיות ובפיתוח יוזמות תיירותיות, כאשר על פי התחזיות מספר המבקרים עתיד להגיע ל-30 מיליון מבקרים עד שנת 2028. מגזר התיירות בהודו צפוי לתרום 512 מיליארד דולר לכלכלה עד סוף העשור. אך לצד המאמצים האלו, עולה השאלה כיצד מבטיחים את בטיחותם וביטחונם של המבקרים. כאן, התקשורת והדיפלומטים עשויים לשחק תפקיד חשוב. דיווח אחראי יכול להוביל לשינוי חיובי בתודעה הציבורית ולעודד לנקיטת צעדי מניעה. בנוסף, כאן גם "אומת ההייטק" יכולה לבוא לעזרת חברתה ולסייע בפתרונות יצירתיים לנוף ההודי הייחודי. כדי להגביר את תחושת הביטחון בקרב הציבור והתיירים, יש לשלב את הסקטור הפרטי ולהשקיע בפיתוח תשתיות בטוחות וביצירת סביבת תיירות ידידותית ומוגנת. אלו כוללים תאורה מועצמת ברחובות בשעות הלילה, התקנת מערכות אבטחה ציבוריות וחינוך כוח אדם בענף התיירות להגיב במצבי חירום.
הודו היא עדיין יעד מועדף על התייר הישראלי, ועל פי מכון PEW האמריקני, רוב הישראלים (71%) מחזיקים בדעה חיובית כלפי המדינה (לעומת רק 46% מכלל המדינות), וידועה בהכנסת האורחים החמימה, הטבע המרהיב ותרבות עשירה המייצגת את הציוויליזציה העתיקה בעולם. לא יהיה זה הוגן להשתתף במסע ההשמצה כשבכל יום מקרים של אונס מתרחשים בכל מקום בעולם, וגם אנו הישראלים זכינו לא פעם להיות מצדו האחר של המתרס. באופן אירוני, אונס הישראלית דווח ביום האישה הבין-לאומי, יום האישה שנחגג בעידן של מהפכות של בינה מלאכותית וחלומות ליישב את מאדים, אך מסתמן שבסוגיה אחת מתקשה האנושות לייצר סביבה בטוחה לנשים.
>>> ד"ר אושרית בירודקר, מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, עמיתת מחקר בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) מייסדת ומנכ״לית INDIVADE