המגלומן המטורף יחיא סינוואר חלם לשנות ב-7 באוקטובר אשתקד את מפת המזרח התיכון. הוא הצליח במשימה, אבל מפת האזור משתנה עכשיו ממש לנגד עינינו באופן הפוך לגמרי ממה שפילל. ישראל הכואבת, זבת הדם והשסועה מבית נחלה בהובלת צה"ל – חרף התנהלותו של ראש הממשלה - ניצחון גדול על "ציר ההתנגדות האיראני", שפורר לשברים את הדוקטרינה של הגנרל קאסם סולמאני וחסן נסראללה להשמדת ישראל בשלבים, בהתשה מתמשכת ובטבעת של טילים מסביבה. נפילתו של בשאר אסד היא האירוע הגדול ביותר במלחמה, אף שצבאו כלל לא השתתף בה.
אחד הפרשנים הבולטים ביותר בטהראן, סוהיל כרימי, הזהיר רק אתמול (שבת): "בלי אסד – לא יהיה חיזבאללה". חיזבאללה – מוחלש, מבולבל וכרות הנהגה – הופך למובלעת מבודדת בדרום לבנון ובמערבה. אין לו עוד קווי אספקה מסודרים דרך סוריה, נאטמו המסדרונות היבשתיים שהפעילה איראן כדי לתספק אותו. לא חסרים במדינת הארזים כוחות פוליטיים שיעוטו על השלל ובאופן מהיר ישללו מחיזבאללה את הווטו שהפעיל בעניין בחירת נשיא חדש והרכבת ממשלת הקבע.
ישראל יכלה, לעניות דעתי גם אז וגם עתה, להביא לנפילת אסד באמצעות המורדים כבר לפני עשור שלם. היסוסים וחשש מסיכונים מחושבים מנעו מאיתנו לעזור למורדים כפי שיכולנו, ובסתיו 2015 הגיע חיל האוויר הרוסי יחד עם כוחות חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים ואלו דיכאו בהדרגה את ההתקוממות. גם הפעם – ואין זה ידוע ברבים – כמעט עשתה ממשלת בנימין נתניהו טעות איומה כשניסתה לשדל את הממשל בוושינגטון, זה היוצא וזה הנכנס, שלא לחדש את הסנקציות על משטר אסד, בתקווה שמהלך כזה יפתה אותו להיחלץ מהחיבוק האיראני. רק עוד מחדל מודיעיני שיחק לטובתנו: המודיעין הישראלי היה עיוור לחלוטין למה שמתחולל עמוק בסוריה, הרחק מהגולן. לא ידענו על ההכנות הנמרצות שעושה מוחמד אל ג'ולאני באידליב למתקפה גדולה. לא ידענו מה עוצמת הגיבוי שהוא מקבל מהטורקים. לא ידענו שהדיוויזיות של צבא סוריה הן אוסף של מגדלי קלפים. לא הבנו מה פירוש שער מטבע של (כיום) 27 אלף לירות סוריות לדולר אחד. לא ידענו מה זה עושה לחיילים המרוששים וכיצד זה משפיע על מיליונים שצונחים לחיי עוני מרוד.
המורדים לא תכננו הפעם להפיל את המשטר. לא זו הייתה מטרתם. הם רצו לכבוש שטחים נוספים שמהם הפגיז הצבא הסורי את מחוז אידליב ולתפוס את האוטוסטרדה M4. אבל כשהתחוור להם שגדוד אחרי גדוד של דיוויזיה 25 פושט מדים ונס על נפשו, הוחלט בתיאום עם הטורקים לדהור אל הבירה.
המורדים הם ערב-רב של מיליציות חמושות בגוונים איסלאמיסטיים שונים. יש בהם פורשי אל-קאעידה כמו ג'ולאני עצמו (שהתחיל עכשיו ללבוש חליפה לעניבה), יש בהם חבורות של בני כפרים חמושים וגם כנופיות של פורעים. יהיה קשה להקים מתוך המצבור הזה ממשל מסודר במהירות, אף כי זו כוונתו של ג'ולאני. לכן, צריך לצפות לתקופה ארוכה של מערבולת פנימית בסוריה, כאשר ברקע הנשיא ארדואן הופך להיות הדמות המשפיעה במקום המנהיג הרוחני של איראן עלי ח'אמנאי. מדינות המפרץ יופיעו במהירות בסוריה כדי להבטיח שמשטר חדש ינהג במתינות יחסית ולא יתרפק על עברו הג'יהאדיסטי.
מעבר לזה, יש הגזמה לא רצויה בתיאור האיום שהמורדים בדרום המדינה מציבים לישראל. אנחנו מכירים רבים מהם כצרכני סיוע ישראלי מן השנים הראשונות של ההתקוממות בסוריה. חלק מהמפקדים נהגו לבוא לפגישות עם קצינים ישראלים בטבריה ובמקומות אחרים. הם כבר ישבו כמה שנים – כולל דאעש – על גבול הגולן ולא ממש פעלו נגדנו. עכשיו צריך לעשות כל שאפשר כדי לסייע בידם בתהליך השיקום. יש סוף-סוף הבנה בתל אביב שצריך לסייע בשקט להר הדרוזים. החששות מנפילת נשק כימי וטילים כבדים לידי המורדים ודאי במקומם, אבל נזכור שיש מרחק עצום בין תפיסת חומרים כימיים ובין היכולת, וכמובן הרצון להשתמש בהם. מנהיגי המורדים כבר הודיעו הבוקר שהם מוכנים לסייע לארגונים בין-לאומיים לפרק את הנשק הכימי שצבר אסד והודיעו שבכל מקרה אין בכוונתם להשתמש בו.
בקצרה, עת לחגוג.