האירועים ההיסטוריים בסוריה עשויים להפוך לחדשות טובות לישראל. רעיון "טבעת האש", מבית מדרשה של איראן, קרס למעשה, ביחד עם משטר אסד, שהיווה גורם מקשר לציר השלוחים שטהראן בנתה במשך עשורים, בהשקעה אדירה. כעת, עשויים להתפתח בסוריה תרחישים שונים, חיוביים יותר או פחות מבחינת ישראל. עד שתתבהר התמונה, ישראל לא צריכה להתערב ישירות בהתפתחויות בסוריה - מעבר לטיפול באיומים פוטנציאליים משמעותיים, עיצוב ההגנה בגבולות ו"כללי משחק" עם השכנים החדשים - ועליה להתמקד בהכשרת הקרקע להזדמנויות הגדולות שעל הפרק.
קריסתו המהירה של משטר אסד היא אירוע דרמטי נוסף, וכנראה לא אחרון, ב"רכבת ההרים" האסטרטגית במזרח התיכון מאז 7 באוקטובר. האזור שהכרנו השתנה ללא הכר, במיוחד בחודשים האחרונים, בעקבות הפגיעה האנושה בחמאס בעזה, המהלומה שספג חיזבאללה בלבנון, וההמחשה לאיראן לגבי המחירים הכבדים שהיא עלולה לשלם אם תשוב ותתקוף את ישראל.
כעת, גלי ההדף של רעידת האדמה הגיעו לסוריה, עם קריסת המשטר, שהתברר כחלש צבאית וחלול מוראלית יותר משהערכנו, ובא הקץ לשלטון הכת הצבאית של המיעוט העלאווי שכונן חאפז אל-אסד רשמית לפני 54 שנים.
נפילת משטר אסד מהווה מהלומה נוספת, מוחצת, לציר ההתנגדות האזורי בהובלת איראן, ומרסקת את הרעיון האסטרטגי של קאסם סולימאני, חאג' מוחסן ויחיא סינוואר – להקיף את ישראל ב"טבעת אש" ולהתישה באמצעות איחוד זירות לחימה, עד להשמדתה. לאחר שרשרת המכות שספגו איראן ומערך השלוחים שלה באזור, כעת נגרעה ממנו זירה נוספת, שחשיבותה הגיאוגרפית, הלוגיסטית והאסטרטגית עבור איראן קריטית, כרצף גיאוגרפי לים התיכון, כחזית מול ישראל וכתווך הכרחי ליכולת לבנות מחדש את כוחו הצבאי של חיזבאללה בלבנון.
בטווח המיידי, מדובר, בחדשות טובות עבור ישראל. בטווח הארוך המציאות החדשה בסוריה, עלולה להציב בפנינו גם אתגרים משמעותיים.
ההזדמנויות הגלומות בקריסת משטר אסד, מבחינת האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, מאפילות על הסיכונים. עם השתלטות המורדים, למעשה נחסמו הצירים היבשתיים והאוויריים מאיראן לסוריה וממנה ללבנון. על רקע זה, צפוי להיבלם תהליך שיקומו הצבאי של חיזבאללה, אחרי המלחמה עם ישראל, ויכולותיו השיוריות יצטרכו להיות מופנות לאיום הסוני מסוריה ולהגנה על עצמו מבית. בתנאים אלה, גוברים סיכוייו של ההסכם שהושג באחרונה עם לבנון לרסן את חיזבאללה לאורך זמן, ומתרחב חופש הפעולה של ישראל לאכוף אותו.
"ציר ההתנגדות" באזור התברר כמשענת קנה רצוץ, לאחר שאיראן ורוסיה החליטו שלא לנסות אפילו להציל את משטר אסד, ונמלטו מסוריה, במה שמן הסתם נתפס על ידי בעלי בריתם כבגידה. זאת, בניגוד לארצות הברית שהתייצבה לצד ישראל ברגעיה הקשים אחרי 7 באוקטובר. אלו תנאים נוחים לטראמפ במזרח התיכון, אם ייבחר לנסות ולעצב את האזור ולא להתנתק ממנו.
בטווח הארוך יותר, ניתן לשרטט כמה תרחישים בסוריה:
- תרחיש אופטימי, במסגרתו המורדים הסונים מייצבים את המדינה ומאפשרים את המשך קיומן של האוטונומיות העדתיות בתחומה. ניתן להצביע על סימנים חיוביים ראשוניים בכיוון זה: הלוחמה הרכה והתחכום הפוליטי שבו נקטו המורדים, שאפשרו להם לכבוש את המדינה ללא התנגדות משמעותית; הימנעותם, בינתיים, מ"מרחץ דמים" וממעשי אכזריות ברוטליים כמו דאעש בזמנו; ו"מתקפת החיוכים" של מנהיגם, אל-ג'ולאני, בריאיון ל-CNN, שבו התחייב להגן על המיעוטים בסוריה. תרחיש זה יאפשר גם התחלה של הזרמת סיוע ושיקום של סוריה, לאחר נזק של עשרות מיליארדי דולרים לתשתיותיה ולכלכלתה המתפוררת.
- תרחיש "לובי", במסגרתו אל-ג'ולאני מאבד את השליטה בקואליציית המורדים, שמתפרקת. הפלגים והעדות השונות בסוריה עושים דין לעצמם, מנהלים מסע נקמה רצחני ונלחמים האחד בשני.
- ניסיון של המורדים להקים מדינה איסלאמיסטית בסוריה, המתנהלת על בסיס השריעה, בסגנון הטאליבאן באפגניסטן או בתצורה מעט מתונה יותר, על פי אידיאולוגיית תנועת ה"אחים המוסלמים", לה הייתה בעבר אחיזה רחבה בסוריה. בתרחיש זה, ייתכן שטורקיה, ואולי אף קטאר, יתמכו במשטר החדש, באופן שעלול לייצר איום לירדן, לישראל וליציבות לבנון, ולהעצים את האתגרים הפנימיים במדינות המפרץ.
כיצד על ישראל לפעול?
כל עוד המצב בסוריה לא התייצב ולא ברור איזה תרחיש, או שילוב של תרחישים, מתהווה בה, ישראל צריכה להימנע מהתערבות ישירה במדינה. זאת, למעט מענה לאיומים פוטנציאליים קריטיים ויכולות צבאיות שלא נכון לאפשר השתלטות של הגורמים הג'יהאדיסטים עליהן, וחתירה לעיצוב ההגנה בגבולות ו"כללי משחק" מול גורמי הכוח החדשים בסוריה. במקביל, עליה להתמקד בהכשרת הקרקע, בעיקר מול ממשל טראמפ, כדי למצות עד תום את ההזדמנויות הגדולות שנפתחו בפני ישראל, ארצות הברית, ושותפיהן באזור.
ברמה המיידית, ישראל כבר החלה לחזק את ההגנה בגבול עם סוריה ברמת הגולן, עם כיבוש החרמון הסורי ואזור החיץ בשטח סוריה, שהוקם כחלק מהסכמי ההפרדה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כדי למנוע הגעת גורמי טרור לגבולה. שימור אזור חיץ נקי מכוחות צבא הוא לקח חשוב מהתבססות כוחות הנוח'בה ורדואן על גבולנו בעזה ובצפון בשנים האחרונות.
ישראל כבר תוקפת ומשמידה את הנשק הכימי שנותר בסוריה, ואת מערך ההגנה האווירית ומפעלי ייצור האמל"ח המתקדם של משטר אסד. למרות שבוודאי נכון לטפל בחומרי הלחימה הכימיים בסוריה, גם לא צריך להגזים באיום שהם מציבים על ישראל. רוב מאגרי החל"כ הושמדו או הוצאו מסוריה ב-2013, ויכולת המורדים להשתלט על תהליכי ההכנה וההפעלה המסובכים שלהם, מוגבלת. בכל מקרה, לישראל חופש פעולה מלא בסוריה והיא תוכל להשמיד כל איום, ויכולות צבאיות נוספות דוגמת טילי קרקע-קרקע, מטוסי קרב של חיל האוויר הסורי ומצבורי חימוש ורקטות.
במקביל, ישראל נדרשת לחדש את קשרי "שכנות טובה" עם הגורמים הסונים המקומיים שמעבר לגבול (כפי שהתקיימו בשיאה של מלחמת האזרחים בסוריה בעשור הקודם ועד קיץ 2018) ולחזק שותפים מתונים בסוריה, ובראשם העדה הדרוזית והכורדים.
באשר לסוריה עצמה, לישראל אינטרס שתתהווה בה פדרציה או קונפדרציה שכל חלקיה יאזנו זה את זה: הכורדים בצפון, בחסות ארצות הברית; הסונים בצפון-מערב ובמרכז, בחסות טורקיה; העלאווים באזור החוף בחסות רוסיה; דרוזים וסונים מתונים בדרום בזיקה חזקה לירדן ובחסות ישראלית-אמריקנית.
בנוסף, ישראל צריכה לגבש תוכנית מקיפה לשיתוף פעולה ולתמיכה בבעלת בריתה ירדן וביציבות השלטון בעמאן, על רקע הזעזועים בסוריה שעלולים לגלוש לתחומי הממלכה. לביטחון גבולות ירדן נודעת חשיבות רבה בעצירת זרימת הנשק והחימוש ליהודה ושומרון.
תנאים נוחים לפתרון בכל הגזרות
ברמה האסטרטגית, כשהציר בהובלת איראן נחלש עוד יותר אחרי אובדן סוריה, חמאס נדחק לתחתית הרשימה, לאחר שכבר נותקה הזיקה בין עזה ללבנון, ומאותת על עניין גובר בעסקה. ישראל חייבת לנצל את חולשת חמאס ובידודו המעמיק כדי לממש את מחויבותה העליונה, הניצבת בראש סדר העדיפויות הלאומי, להשיב בהקדם את כל החטופים בעסקה.
סגירת המלחמה בעזה, זמן רב לאחר תום המבצעים הצבאיים הראשיים שם, היא הדבר הנכון גם מבחינת האינטרסים הרחבים של ישראל באזור. היא תאפשר לישראל "לנקות שולחן" לקראת כניסת הנשיא טראמפ לבית הלבן, ולמקד את הדיאלוג עימו בטיפול באיום המשמעותי ביותר עלינו – תוכנית הגרעין של איראן. נראה שאנו נכנסים לתקופה רגישה בסוגיית הגרעין האיראני, אחרי שאיראן איבדה את מנופי ההרתעה וההשפעה המרכזיים שלה במגרש האזורי, ועלולה לבקש לפצות על כך במגרש הגרעיני.
אנשי טראמפ מצהירים כי מ"יומו הראשון" בתפקיד הוא יטיל "מקסימום לחץ" על איראן, כדי לייבש את משאביה לטרור, טילים וגרעין, ולהניע אותה לחזור להסכם גרעין משופר. ישראל תצטרך להזכיר לטראמפ כי ללא איום צבאי אמין על איראן, אמריקני וישראלי, ונכונות לעשות בו שימוש, הלחצים הכלכליים על טהראן לא יעבדו, כפי שקרה בקדנציה הראשונה שלו.
נראה כי קריסת משטר אסד מייצרת תנאים נוחים יותר גם בהקשרי הנורמליזציה. מנהיגי מדינות ערב חוששים שבהשראת האירועים הדרמטיים בסוריה, האחים המוסלמים ירימו ראש גם בתחומן ויאיימו על משטריהן. בתנאים אלה, ה"מניות" של ישראל וערכיותה והעניין בבריתות אזוריות מייצבות - נמצאים בעלייה. זו סוגיה נוספת סביבה ישראל נדרשת לחתור לתיאום מרבי עם ממשל טראמפ במטרה לקדם סדר אזורי חדש במזרח התיכון.
ולבסוף, מעבר לכל אלה, ישראל צריכה לצפות להפתעות נוספות. אנו בעיצומה של רעידת אדמה אזורית, וכמו בכל שינוי טקטוני, יש להיערך ל"רעשי משנה" וזעזועים נוספים. זאת, לא רק במדינות ערב המתונות, אלא גם באיראן, שם המשטר שנוא על רוב האוכלוסייה ונמצא בעמדת חולשה; ובלבנון, שם עשויה לעלות מחדש לדיון שאלת הנשק של חיזבאללה, אחרי האסון הנוסף שהארגון המיט על מדינת הארזים.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL