זו הייתה שנה מאתגרת במיוחד ליחסים המורכבים ממילא בין יהודים לערבים בישראל. מדינה שלמה חיה במלחמה עם המרחב הערבי סביבה, ובתוכה מיעוט ערבי, שפרטיו חיים במקביל כאזרחים ישראלים לכל דבר ועניין - אך בו בזמן הוא בשר מבשרו של המרחב הערבי שהוא שייך לו. להיות אזרח ערבי במדינת ישראל מעולם לא היה מורכב יותר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ב-7 באוקטובר אזרחים ערבים לצד יהודים נרצחו ונחטפו בדרום, חלקם מוחזקים גם ברגע זה ממש בשבי חמאס. וגם בצפון, יישובים ערביים רבים מפונים ומטווחים מדי יום בשיגורים של חיזבאללה. הגורל המשותף עם האזרחים היהודים אל מול האיומים מבחוץ יצר תחושת הזדהות חסרת תקדים עם המדינה בתחילת המלחמה, אך מהר מאוד השתנתה התחושה הזאת. כל אזרח ערבי הרגיש בצל המתיחות הביטחונית שהוא חי במבחן נאמנות יום-יומי – אם במקום עבודתו, אם בלימודיו. זה הגיע גם למקרים לא מעטים של מעצרי שווא בידי משטרת ישראל בגלל פוסטים שתורגמו באופן שגוי או תלונות שלא נבדקו בעילת "הזדהות עם הטרור".
לפי נתוני משטרת ישראל והפרקליטות, מתחילת המלחמה נעצרו למעלה מ-1,200 ערבים תושבים ואזרחים בחשד להסתה לטרור או הזדהות עימו ברשתות החברתיות או בפלטפורמות אחרות. נגד כמה מתוכם הוגש בפועל כתב אישום? פחות מ-190 איש, רובם תושבי מזרח ירושלים. הנתונים האלה מראים שיותר מאלף אזרחים ערבים לפחות עברו מעצרי שווא, חלקם אף בילו לילה אחד או יותר במעצר ונאלצו לשכור שירותי עורך דין.
הרוב המוחץ של העצורים הללו שוחרר בידי בית המשפט. בחלק רב מהמקרים אף נזפו השופטים בנציגי המשטרה על עצם המעצר. משטרת ישראל מתקשה להודות בחריגה מהנהלים, אך בפרקליטות מודים שבמקרים לא מעטים עצרה המשטרה וחקרה מתחילת המלחמה אזרחים ערבים ללא האישור הנדרש לחקירה בעקבות התבטאויות ברשתות.
מאחורי הנתונים והמספרים האלה יש שמות ואנשים, ויש אפילו מקרים לא פחות חמורים של אנשים שלמרות שלא נעצרו, נהרסו חייהם לגמרי - כך קרה למשל לד"ר עבד סמארה, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים השרון בפתח תקווה. אחרי עשרה ימים מתחילת המלחמה הוא הושעה מתפקידו בטענה שפרסם פוסטים שתומכים בחמאס. סמארה עבד יותר מ-15 שנה בבית החולים בתפקיד בכיר, הוא מוכר להנהלה ולעמיתיו בעבודה בתור איש שדואג לכבד את המסורת והדת, והוא מצא את עצמו מושעה מעבודתו מבלי שקוים איתו שום בירור.
הנהלת בית החולים שלחה לו מכתב השעיה ואף פנתה למשטרה: "בעקבות תלונות שהתקבלו על פרסום של רופא מבית החולים השרון בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו, אשר לכאורה תומך בטרור, הוצא הרופא מיד מהעבודה והנהלת בית החולים הגישה במקביל תלונה במשטרה", מסרה דוברות בית החולים אז. הטענות שבגינן החליט בית החולים על השעיה היו בין היתר תמונת פרופיל מיוני 2022 ובה איור של דגל התנועה האיסלאמית בישראל, עם יונה ובפיה עלה זית, נוסף על כמה פוסטים ובהם ציטוטים מהקוראן. הנהלת בית החולים סברה שהם מביעים תמיכה בחמאס. למרות תלונת בית החולים לא פנתה המשטרה לד"ר סמארה ולא חקרה אותו, וכשהוא בחר לפנות למשטרה כדי לברר את מצב התלונה - הוסבר לו בתחנה שלא תיפתח נגדו חקירה.
בבדיקה שנערכה אחרי יותר מעשרה חודשים בעניין הגשת התלונה, הסבירו גורמים במשטרה שהנתונים שבידם לא מהווים בסיס למעצר ואף לא לחקירה בגין הסתה לטרור או הזדהות עימו. הרופא הערבי הבכיר החליט לבסוף להתפטר מתפקידו לפני מיצוי ההליך המשמעתי מול בית החולים, אף שגורמי הביטחון במדינה לא נקטו צעדים נגדו. "אני לא רוצה לעבוד במקום שרואה בי אויב ומשעה אותי מעבודתי אפילו מבלי להרים אליי טלפון לבירור", אמר הדוקטור להנהלת בית החולים.
סיפורו של ד"ר סמארה הוא אחד מני רבים שמסמלים את התחושות הקשות שהאזרחים הערבים חשים בצל המלחמה. התחושות הללו אינן מונעות מהנהגת הציבור הערבי, הפוליטית והחברתית, להמשיך להביע את התנגדותה ואת הגינוי המוחלט שלה לרצח ולחטיפה של ישראלים, יהודים וערבים, מאז 7 באוקטובר ועד היום. אך באותה נשימה הם התנגדו ועודם מתנגדים להמשך המלחמה – ומביעים את צערם על עשרות אלפי עזתים, נשים וילדים, שנהרגו במלחמה.
בעוד המציאות הביטחונית בעיני האזרחים הערבים בישראל מורכבת וקשה, המציאות החברתית מלמדת על דפוס ברור של רצון עז להשתלב ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, בכל מישור - מבתי החולים ועד נבחרת הכדורגל. הבעיה טמונה בעיקר בפוליטיקה, או ליתר דיוק בפוליטיקאים, שמגבירים כאן את תחושת ההפחדה מפני "האויב שבפנים". כך היה כבר בימים הראשונים של המלחמה, כשהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יצא בהצהרה לתקשורת בעקבות חשש ל"שומר החומות 2". גורמי ביטחון בכירים דאגו באותו רגע לסתור את דבריו ולהבהיר שמדובר בהצהרה לא אחראית ולא מבוססת, אך אין ספק שההצהרה הזאת עשתה את שלה באותם ימים קשים ומתוחים.
בכיר בקואליציה על אמירת "שומר החומות 2": בן גביר פוגע בביטחון המדינה כדי לקושש כותרות pic.twitter.com/bQeXapKkEM
— החדשות - N12 (@N12News) October 11, 2023
בתחילת המלחמה התקשר אליי חבר יהודי לעבודה, שהוא במקרה גם שכן שמתגורר באחד הקיבוצים הסמוכים ליישוב הערבי שאני מתגורר בו. הוא ביקש שארגיע אותו וחשש מאוד מתסריט חוזר של אירועי מאי 2021. הוא פחד שהם יחזרו ויתפסו אותו ואת המשפחה שלו ליד הבית. כמה דקות לאחר מכן התקשר אליי חבר ערבי. הוא התייעץ ושאל אם מסוכן ללכת לעבודה בגלל ההרגשה שכולם עכשיו מפחדים מהערבים והחשש שיפגעו בו.
אחרי כמעט שנה למלחמה, שני חבריי - היהודי והערבי - עוד גרים בסמיכות, בשכנות טובה, ושניהם לא יודעים שהתקשרו זה אחר זה כדי להביע חשש זה מזה. וכששניהם יקראו את המילים האלו, אני מקווה מאוד שיסלחו לי שהשתמשתי בשיחות איתם כדי להסביר שתחושת שותפות הגורל הייתה חזקה יותר מכל איום ותחושת פחד פנימית, שמי שמנסה להגביר אותה בקרבנו לא מעוניין שנחיה כאן יחד בשלום, ערבים ויהודים.
