מאז תחילת המלחמה בעזה נמנע הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, מלהתערב במלחמה נגד ישראל אליה חברו שלל גורמי ציר ההתנגדות. אסד, ששרד מלחמת אזרחים עקובה מדם שטרם הסתיימה, בחר שלא לסכן את מעמדו ולהקריב את מדינתו עבור חמאס והפלסטינים. החשש לשרידותו, שנבע ממסרים מאיימים שהועברו אליו בתחילת המלחמה על ידי ישראל באמצעות מתווכות, הלך והתחזק על רקע המכות הקשות שישראל הסבה לציר, לרבות שרשרת החיסולים שביצעה נגד מנהיגיו ומפקדיו ושיאן בחיסולו של פטרונו של אסד, חסן נסראללה.
על פניו, ניתן להניח שחיסולו של נסראללה היווה מכה קשה לא רק לחיזבאללה, אלא גם לבן בריתו הסורי. אסד חב את חייו לאיראן ולחיזבאללה שנלחמו במורדים הסורים מאז 2012, והשכילו בהמשך לרתום את הרוסים לסייע במערכה אווירית כשהאתגרים הצבאיים גברו. גם לאחר שוך הקרבות, לוחמי חיזבאללה נותרו על הקרקע שמשימתם המרכזית היא להגן על אסד מפני גורמים סוררים כמו דאעש, שיירי המורדים הסונים או האיסלאמיסטיים בהובלת ארגון "היאת תחריר אלשאם" באידליב שבצפון מערב סוריה. זאת לצד העמקת שיתופי הפעולה הצבאיים ומתן סיוע כלכלי למשטר הסורי.
על אף הברית האיתנה וארוכת השנים בין סוריה לבין ציר ההתנגדות, לאחרונה רווחת הסברה כי מלחמת אוקטובר חידדה את המתחים הקיימים בקרב גורמי הציר ובעיקר את המתח שבין המחויבות לחזון האידיאולוגי-צירי לבין האינטרסים הפרטיקולריים של כל אחד מרכיביו, ובמקרה שלנו – סוריה. כך, מבט מעמיק יותר באירועים מהשנה האחרונה חושף ניצני מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים:
בחודשים שקדמו לחיסולו של נסראללה, ערוצי תקשורת ערביים החלו לדווח על ביקורת הולכת וגוברת בקרב גורמי הציר על חוסר שיתוף הפעולה והתמיכה של אסד במאבק הצירי בישראל. נחישותו של אסד להיוותר מחוץ למערכה עם ישראל נתקלה כנראה לא אחת בלחצים מצד גורמים שונים בציר ההתנגדות. אלו ציפו שאסד, לכל הפחות, יאפשר לחיזבאללה או למיליציות שיעיות ופלסטיניות בסוריה להפעיל כוח משטחו, אם לא לפעול באופן ישיר נגד ישראל. אולם, ניכר כי ברובם המכריע של המקרים, הירי הספורדי שכן נראה משטח סוריה נעשה באופן עצמאי וללא אישורו של הנשיא הסורי. אינדיקציה "פיקנטרית" יותר על אודות המתח בין אסד לחיזבאללה עסקה בכך שערוצי התקשורת הממסדית בסוריה חדלו לשדר את נאומי נסראללה האחרונים.
אולם, נראה כי השינוי המובהק יותר באוריינטציה הסורית חל לאחר חיסולו של מנהיג חיזבאללה. אסד, שחב את חייו לנסראללה, הסתפק בהצהרה צוננת ואמר: "אנו בטוחים שההתנגדות הלאומית הלבנונית תמשיך בדרכה למאבק וצדק מול הכיבוש, ותמשיך להיות המשענת של העם הפלסטיני... השאהיד נסראללה יישאר בזיכרון העם הסורי, בזכות נאמנותו והתייצבותו בראש ההתנגדות הלאומית הלבנונית...".
אך חשוב מכך, בשבועות האחרונים דווח פעמים רבות על כך שאסד העביר מסרי אזהרה לציר, לפיהם פעילות משטחו עלולה לגרור את סוריה למלחמה ובכך לסכן אותו ואת המדינה הסורית. על פי הדיווחים, החלטה זו כבר מתורגמת לצעדים בשטח, כאשר המשטר הסורי החל להנחית פקודות וצווים צבאיים שנועדו להטיל מגבלות על חופש הפעולה של המיליציות הפרו-איראניות ושל חיזבאללה, תחילה בדרום, באזור הסמוך לגולן, ובהמשך גם בעומק סוריה באזורים הכפריים של דמשק וחומס. זאת, לצד הגברת הפיקוח והנוכחות של צבא סוריה באזורים שעד לא מזמן היוו קרקע פורייה לפעילות המיליציות. מדיניות זו זוכה כנראה לתמיכה ולגיבוי רוסי. רוסיה, שעמלה במשך שנים לייצב את המשטר הסורי, הגבירה בחודשים האחרונים את פעילותה הצבאית בדרום סוריה, הקימה נקודות תצפית חדשות והחלה לקיים פטרולים אוויריים, במטרה "לפקח על המצב".
דיווח מעניין נוסף מגיע דווקא מכיוונו של מפקד דיביזיה 4 בצבא הסורי, מאהר אל-אסד, אחיו של נשיא סוריה ומי שידוע היה בקרבתו לאיראן וחיזבאללה. על פי הדיווח, מאהר הורה לאנשיו שלא לקלוט אנשי חיזבאללה ובני משפחותיהם לבסיסי הדיביזיה שתחת פיקודו כדי לא לסכן את אנשיו.
אפשר שאכן מדובר בביטויים ראשונים למדיניות מכוונת של אסד להתרחק מציר ההתנגדות ולאותת למדינות הסוניות וגם לישראל על שינוי דרכו. יחד עם זאת, כדאי לקחת דיווחים אלו עם קורטוב של מלח. אסד, כידוע, מונע בראש ובראשונה משיקולי שרידות, כך שייתכן שמדובר בשינוי טקטי וזמני עד יעבור זעם. כשתסתיים המלחמה והאיום על חייו יוסר הוא עלול לשוב לסורו ולפתוח מחדש את שערי סוריה לפעילות של ציר ההתנגדות.
אולם, אם אכן יש דברים בגו, מדובר בלא פחות מתפנית אסטרטגית שעשויה לגלם משמעויות חיוביות לישראל. המגבלות שמשית אסד על הציר עשויות להשתלב היטב עם מאמציה הצבאיים של ישראל בעשור האחרון, וביתר שאת מאז מבצע "חיצי הצפון", אז החלה בקמפיין שיטתי לחיסול בכירי חיזבאללה ואחרים על אדמת סוריה, להשמדת פסי ייצור ואתרי אחסון של אמצעי לחימה (טילים בליסטיים וכטב"מים) וכן לשיבוש נתיבי הברחות מסוריה ללבנון דרך מעברי גבול (רשמיים ולא רשמיים) במטרה למנוע העברת אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה ובכך לפרק את התשתית הצבאית האיראנית בסוריה שנועדה לתמוך בשלוחיה באזור, ובראשם - חיזבאללה.
ברמה המדינית, אפשר שהמדינות הסוניות שהחליטו לנרמל יחסיהן עם אסד ב-2021 ללא שום תמורות מצד הנשיא הסורי, ינצלו את המומנטום הנוכחי להגברת הלחץ על אסד להגביר צעדיו נגד הציר. איחוד האמירויות, שמעמיקה בשנה האחרונה את פעילותה הכלכלית והאזרחית בסוריה, בשאיפה לצמצם את התלות הסורית באיראן ולייצר חלופה יציבה וחיובית יותר, עשויה להתגלות כשחקן מפתח בניסיון לשחרר את סוריה מהלפיתה האיראנית.
כך ניתן יהיה לכרוך את המאמץ הצבאי הישראלי במעשה מדיני בהובלת המדינות הסוניות כדי לקבע הישג אסטרטגי ארוך טווח להחלשת איראן ושלוחיה במרחב.
>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מומחית לסוריה וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון