הדחתו של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון סילקה עימו גם את האמת והשקיפות מניהול המלחמה. יחד איתם, סביר שיתאדו גם השיקולים הביטחוניים שהרכיבו את מטרות המלחמה, בדגש על החזרת החטופים ותרגום הישגי המלחמה לסגירת הישגים מדיניים חיוניים. ניהול המלחמה נותר באופן בלעדי כעת בידי נתניהו, שבוי לשיקוליו האישיים והפוליטיים. מספיק להביט על חמש הפרשות המזעזעות שנחקרות כעת כדי להבין שאין שום אמת אצל האיש - אלא מניפולציות שנועדו לתעתע בציבור.
העידן החדש שנכנסנו אליו הינו של מלחמה שהמשכה בלתי מוגבל ומטרותיה לא מוגדרות. נתניהו כנראה מחכה להנחיה מטראמפ כשייכנס לבית הלבן בחודש ינואר. עד אז, דם ילדינו יהיה הפקר.
גלנט ייזכר כשר ביטחון בעל מעמד היסטורי. הוא היה השר הממונה בעת האסון של 7 באוקטובר, אך היה גם זה שהתריע ביולי על הצפוי לבוא עת שנתניהו סירב להקשיב. גלנט בכוחות עצמו הפך לאדריכל התיקון המרכזי למהלכי המלחמה. בשעה שראש הממשלה, כפי שציין הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, היה בקריסה מוחלטת - נעמד גלנט על רגליו והפיח רוח חיים בצה"ל ובמכונת המלחמה של כוחות הביטחון. הוא תמך נמרצות בצירוף של גנץ ואיזנקוט לקבינט על רקע חוסר הניסיון המוחלט וההלם של שרי הממשלה. גלנט ייזכר בזכות הגיבוי שהעניק למפקדי צה"ל, ברוח שהניעה את גלגלי המלחמה, בהובלת המהלכים שלה, בעמידה על מטרות המלחמה ובמניעת חוק ההשתמטות.
כאדריכל מרכזי, עם ראשי הצבא והשב"כ, גלנט הוביל את המהלכים העיקריים במלחמה כולל הכניסה לעזה שראש הממשלה חשש ולא רצה בה. גלנט דחף לכל המהלכים העיקריים שבוצעו בתמרון, כולל המעבר לזירה הצפונית שראש הממשלה התעלם ממנה קרוב לשנה. חודשים לקח לגלנט לשכנע את נתניהו להכניס אפילו את הסעיף המינימלי ההכרחי של החזרת תושבי הצפון. גם היום, כבר אחרי פירוק חלקים מרכזיים מחיזבאללה, אין שום סעיף שמגדיר משהו ממטרות המלחמה בלבנון. כל הישגי צה"ל בלבנון הם פרי הדחיפה של ראשי הצבא וגלנט. אחת הובילה לשנייה, ולבסוף אלו יצרו הישג גדול של פירוק חלק ניכר מחיזבאללה. זה קרה למרות נתניהו, ולא בגללו.
הבדיחה, ש"מכונת הרעל" של נתניהו הדהדה בראש חוצות, כי כותב שורות אלו ציין כי לא היה מודע להיקף הנשק של חיזבאללה על הגבול, בורחת מהעובדה שדוחות המודיעין על הקורה בלבנון היו בידי ראש הממשלה. הוא זה שהתעלם במשך כל המלחמה ואף נבהל מהצעתו האמיצה של שר הביטחון גלנט ב-11 באוקטובר. הוא דחה את ההחלטה שיכלה להשיג הכרעה בצפון כבר בתחילת המלחמה, כאשר חיל האוויר היה באוויר ובדרכו ליעדים. ברור כיום שההחלטה יכלה לשנות את פני המלחמה. גם בהמשך, נתניהו סירב באופן עקבי להעתיק את המערכה צפונה, חודשים על חודשים, למרות שכבר היה הכרח.
לבסוף, רק בעקבות אסון הילדים במג'דל שמס ולא בהחלטה יזומה החלה המערכה לטפס צפונה, כשנדרש היה שוב ושוב לקבל אישורים לכל פעולה שיזמו צה"ל ושר הביטחון. אגב, בשל העובדה שאין מטרה מוגדרת ללחימה בצפון, לא ניתן אפילו להעריך אם מערכת הביטחון השיגה את המטרה או לא.
אין ספק שאחת הסיבות המרכזיות להדחת גלנט נעוצה בעובדה שנתניהו רוצה לקחת ממנו את ההצלחה והאמון שזכה בהם ביושר לעצמו.
מי ידאג למטרות המלחמה?
כולם שואלים כעת לאן מתקדמת המלחמה. לצערי, התשובה הריאלית היא שלא נראה שזה הולך לשום מקום טוב. ספק גדול אם נתניהו בכלל רוצה כעת הסדרים מדיניים, שהינם כה נדרשים. הוא בוודאי לא יהיה מוכן לשום ויתור עבור החטופים. המשך המלחמה בעזה משרת אותו, למרות שגם לבנון מספקת לו סיבות פרסונליות להמשך המלחמה. למעשה, נתניהו גזר על ישראל שיתוק מדיני עד לכניסת הנשיא החדש דונלד טראמפ לתפקיד בחודש ינואר. שם, ללא ספק, יוכתב סדר יום אזורי חדש בעיקר בגלל האינטרסים של טראמפ מול ערב הסעודית, שבו ישראל תידרש לסיים את המלחמה ולצאת כאחר כבוד מעזה, כשחמאס כנראה ימשיך לשלוט בה. נתניהו מעריך כנראה שטראמפ יאפשר לו את החלופה של הפיכה משטרית בישראל למול תמורה בסגירת המלחמה. זה יאפשר לנתניהו לסגור את הסיכונים המשפטיים ויגיש לו על מגש של כסף את השאיפות להחזרת המלוכה לציון.
לנתניהו, כך נראה, לא אכפת מהחטופים, לא אכפת ממטרות המלחמה, לא אכפת ממחיר החיילים שנהרגים או ממצבה המחמיר של מדינת ישראל. הכול אינסטרומנטלי להשגת מטרותיו האישיות והמשפחתיות. אנחנו אלה שנמשיך להיות כלים חד-פעמיים בפיקניק המלחמה של משפחת נתניהו.
אחרי סילוק שר הביטחון, הרמטכ"ל הוא כנראה הבא בתור. נתניהו יעשה את זה ללא ספק כשיצבור קצת יותר ביטחון. השר כ"ץ, שלא נדרש להבין כלום בתפקיד שנשלח אליו, אמור להכין את הקרקע לכך ולהשתמטות. בהיעדר שר ביטחון, צריך הרמטכ"ל הרצי הלוי להבין שכעת זו אחריותו האישית, יותר מתמיד. עליו ורק עליו לעמוד על השגת מטרות המלחמה, בראשן החזרת החטופים, ואחר כך גם למנוע את שחיקת כל ההישגים.
לרמטכ"ל יש במנהרות בעזה חיילים וחיילות שלו שנחטפו במשמרת שלו. הם נמקים ומעונים ומתים בכל יום שעובר. הציבור הישראלי מצפה מהרמטכ"ל לא רק למבצעים מיוחדים מול האויב אלא, בראש ובראשונה, לממש את אחריותו להחזיר את החיילים. אם חלילה ימותו כל החטופים זה יהיה על שמו, לא פחות מראש הממשלה. זאת תישאר גם מורשתו של ראש המוסד שכשל עד עתה להביא עסקה, בעיקר בעקבות אי-עמידתו מול נתניהו.
בידיהם כעת לכתוב את ההיסטוריה של מורשת ישראל ושל מורשתם האישית.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים