השיח הציבורי הישראלי התמקד בשבוע האחרון ב"ספינים", בסילופים ובעיוותי המציאות שבלטו בדברי נתניהו, במסיבות העיתונאים שכינס כדי להסביר לעם ישראל מדוע "ציר פילדלפי" הפך בן לילה לסלע קיומנו הביטחוני.

אבל חצאי האמיתות של נתניהו בסוגיית "פילדלפי" אינם הבעיה המרכזית. חמורה הרבה יותר היא הצלחתו המרשימה להסיט את הדיון מהתמונה הביטחונית הכוללת, למקדו בעניין אופרטיבי-טקטי נקודתי, ולייצר "מסך עשן" סביב מצבה האסטרטגי האמיתי של ישראל.

בעצם ההתמקדות המלאכותית ב"ציר פילדלפי", נתניהו מנסה לעשות שני דברים: נקודתית - להציג ברירה כוזבת בין שחרור החטופים לשליטה בפילדלפי, וכללית - להסתיר את העובדה כי אין לו כל אסטרטגיה למול הסכנה, הגדולה בהרבה, הניצבת בפני אזרחי ישראל: מלחמת התשה רב-זירתית ומחריפה בשבע חזיתות, בהובלת איראן המתקרבת לגרעין. זו מלחמה שעלולה להידרדר מהר מאוד לעימות אזורי רחב עם איראן וחיזבאללה, כפי שהמחישו האירועים במהלך חודש אוגוסט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים (צילום: אבי אוחיון, לע
צילום: אבי אוחיון, לע"מ

"חטופים או פילדלפי" היא מניפולציה זולה ושקרית אך אפקטיבית, לפיה עסקת חטופים כרוכה בוויתור על שליטה בציר פילדלפי לאורך זמן. בהנחה שהשליטה הרציפה בפילדלפי היא עניין חיוני ודחוף, מדוע לא נכבש הציר מיד בראשית התמרון הקרקעי בחודש אוקטובר? האם החודשים שחלפו מאז ועד כיבוש הציר במאי אינם מלמדים משהו על המחירים של יציאה מהציר לכמה שבועות? הפתרון למתח שבין שחרור החטופים לשליטה בפילדלפי נמצא קודם כל בממד הזמן, על ידי דירוג היעדים: קודם שחרור החטופים, אם נדרש תוך יציאה זמנית מפילדלפי, ואחר כך המשך הפגיעה בחמאס, במערכה שתימשך עוד שנים רבות. נוכח הטענה כי "העולם לא ייתן לנו", יש להזכיר כי גם הכניסה לרפיח וגם ל"פילדלפי" לא זכתה לתמיכת העולם. נתניהו, שמתגאה כל הזמן ביכולתו לעמוד איתן מול כל העולם, טוען דווקא כי אם נצא מהציר לא נוכל לחזור אליו בשל לחץ בין-לאומי.

אין חולק על כך ששליטה בציר "פילדלפי" לאורך זמן חשובה לניתוק צינור החמצן של חמאס בעזה ולשיבוש יכולתו להתחמש. אבל את האיומים הכרוכים בנסיגה מהציר או בכיבושו לאורך זמן, בעיתוי הנוכחי, צריך לנתח לא רק בשל יכולת חמאס להתעצם מחדש. נדרש ניתוח רחב בהרבה, הכולל תועלות, מחירים וחלופות של נוכחות צבאית מתמשכת בציר צר זה, והשפעתם על מצבה של ישראל ביתר זירות הלחימה, ועל יכולתה להתמודד עם האיומים הגוברים בחזיתות השונות, צבאית, כלכלית ומבחינת לכידותה הפנימית.

כפי שמבהירה מערכת הביטחון, נסיגה מציר "פילדלפי", בעיתוי הנוכחי, היא מהלך הפיך שנכון לבצע לטובת עסקת חטופים. חמאס של שבעה באוקטובר נבנה במשך עשורים של מימון והתעצמות, דרך מעברי רפיח, כרם שלום וגם במנהרות, כולל בעת שצה"ל שהה ב"פילדלפי". במצבו הנוכחי של חמאס, התעצמות מחדש היא תהליך שייקח שנים רבות, נוכח המכות שספג ופוטנציאל שיתוף הפעולה לחסימת "פילדלפי" בצד המצרי ולמערכה משולבת נגד העברות אמל"ח במיזם משותף עם מצרים, ארצות הברית ושותפות מערביות ואזוריות נוספות.

גם נתניהו יודע כי בהתנהלות מדינית נכונה מול קהיר ווושינגטון ניתן לקזז באופן ניכר את האיומים ב"פילדלפי", באמצעות רתימתן לפעול לחסימת הציר באמצעים הנדסיים, ובראשם מימון ובניית קיר חוסם בצד המצרי של הגבול. קיר כזה הוקם על ידי צה"ל לאורך הגבול בין הרצועה לישראל והוכיח עצמו לאורך זמן נגד מנהרות התקפיות והברחות (גם בשבעה באוקטובר איש לא עבר לישראל בתווך התת-קרקעי).

הרמטכ
בהתנהלות נכונה אפשר להגיע להסכמות עם המצרים|צילום: רמטכ"ל (טוויטר)/ציר פילדלפי (פלאש90)

מערכת הביטחון וצה"ל מעריכים, כי אם תנאי העסקה יופרו, ישראל תוכל לחזור בכל רגע ל"פילדלפי" ולכבוש את הציר, וממש דוחקים בנתניהו ללכת לעסקה, לא רק משיקולים ערכיים-מוסריים אלא גם משיקולים אסטרטגיים, בשל הזיקות השליליות שנוצרו בין המשך הלחימה ברצועה לבין המשך הלחימה בחיזבאללה, העלולה להידרדר גם למלחמה רחבה.

מצד שני, ההתעקשות להמשיך ולהחזיק את ציר "פילדלפי" מחריפה סיכונים ואיומים גדולים בהרבה עימם מתמודדת ישראל, שעליהם פסח נתניהו, ולא במקרה, במסיבת העיתונאים:

  • טרפוד העסקה – מדובר בגזר דין מוות עבור החטופים שעודם בחיים בעזה, ושידוע כי מצבם הולך ומדרדר וזמנם אוזל. "ניצחון מוחלט", עוד סיסמה ריקה מתוכן שנזרתה בעיני הציבור, בוודאי לא יושג כל עוד החטופים בעזה. כפי שהוכח, חטופים בעזה הם מכשול ליכולת צה"ל לייצר מהלכים צבאיים מכריעים נגד חמאס. הפקרתם תטיל צל כבד על מדינת ישראל ועל ערכיה ותעביר מסר בעייתי לאזרחים, לחיילים ולאנשי המילואים החיים כאן, לפיו המדינה עלולה לנטוש אותם אם ייחטפו או ייפלו בשבי.
  • פוטנציאל להסלמה בלבנון – המשך המלחמה בעזה, שההישארות "בפילדלפי" צפויה להאריכה ללא סוף נראה לעין, מחריף את הבעיה בגבול לבנון. למעשה, ישראל משלמת מחיר יקר בצפון על לחימה בעצימות נמוכה יחסית בעזה (שמסיבות פוליטיות עדיין מוגדרת מלחמה). ב-11 חודשי המלחמה מתרחבים ההיקף, העוצמה והטווחים של העימות בצפון באופן המכניס עוד ועוד אזרחים למעגל האיום של חיזבאללה. למרות הישגי צה"ל מול הארגון, ישראל לא מצליחה לנתק את הקשר הגורודי בין עזה לצפון. מנגד, להפוגה בלחימה בעזה יהיה אפקט מצנן על כל המערכת. היא תפחית את הסיכון להתלכדות זירות, ותספק הזדמנות למאמצי ארצות הברית לקדם הסדר מדיני שאולי יאפשר חזרת התושבים בצפון לבתיהם. אם ייכשלו המאמצים הדיפלומטיים, היא תאפשר לישראל להיערך טוב יותר לתרחיש מלחמה עם חיזבאללה.
  • הסלמה באיו"ש – המלחמה המתמשכת בעזה, לצד הזרמת נשק ומימון נמרצים מאיראן, חיזבאללה וחמאס, מבעירים את איו"ש ומייצרים הסלמה ברורה באיומים ממנו לעורף ישראל, ששיאם בחדירת מחבל עם מטען לתל אביב, שלושה פיגועים באמצעות מכוניות תופת שכשלו והתרחבות איומי הטרור מצפון הגדה לאזור יהודה וחברון, במקביל להתגברות אירועי טרור יהודי לאור יום. גם באיו"ש, ראש הממשלה מתעלם כבר חודשים רבים מאזהרות והמלצות מערכת הביטחון כיצד להרגיע את השטח. חגי תשרי הקרבים והתגרויות הימין הקיצוני בהר הבית, באישור נתניהו, מלבים את ההתלקחות בשטח. הסלמה רחבה תהיה הישג לסינוואר, שעדיין מצפה למלחמה בצפון ומול איראן, שנמנעה בינתיים. הסלמה מרתקת לאיו"ש כוחות רבים נוספים בצה"ל, ולאורך זמן, תשבש את מאמץ הלחימה בעזה ואת היכולת להיערך למלחמה בצפון, אם תיכפה עלינו, או אם נבחר ליזום אותה.
  • מעמד ישראל בזירה האזורית והבין-לאומית – השהייה ב"פילדלפי" פוגעת באופן ברור ביחסי ישראל עם מצרים וירדן, שמתנגדות לכיבוש קבוע של השטח. גם בזירה הבין-לאומית נקלע מעמדה של ישראל לסחרור. בעוד היחסים עם ארצות הברית מתוחים, אנו ניצבים בפני פגיעה חמורה בלגיטימציה ואיומים משפטיים בבתי הדין בהאג, וכבר רואים סנוניות ראשונות של אמברגו צבאי, העלולות לבשר על מגבלות קשות על חופש הפעולה האופרטיבי והמדיני של ישראל.
  • מעל הכול, המערכה החשובה ביותר היא מול איראן המתגרענת ומפעל לוחמת השלוחים שלה – בעוד כל העולם ממוקד במאמץ להביא להפסקת אש ולשחרור החטופים בעזה, איראן ממשיכה לקדם את תוכניתה הגרעינית, טבעת האש שחישלה סביבנו ממשיכה להטריד את ישראל (כולל ירי קבוע מתימן ומעיראק ושיבוש השייט הבין-לאומי בים סוף), והיא מרשה לעצמה לשגר מטח כבד של טילים נגד ישראל (בחודש אפריל).

ההתעלמות מהמלצות מערכת הביטחון במקרה של "פילדלפי" היא לא חריגה, אלא חלק משיטת נתניהו ("לא באג אלא פיצ'ר"). את 15 שנות שלטון נתניהו מלווה דפוס קבוע של שיבוש תהליכי קבלת החלטות והתעלמות מהמלצות והתרעות מערכת הביטחון, משיקולים פוליטיים ואחרים. כמה תזכורות: פתיחת מנהרת הכותל שהובילה להסלמה, החלשת הרשות הפלסטינית, ערעור היציבות באיו"ש וחיזוק חמאס בעזה, אדישות לאזהרות ממלחמה ערב שבעה באוקטובר, דחיפה לפרישה מהסכם הגרעין ללא חלופה ראויה, שהביאה כיום את תוכנית הגרעין של איראן למקום המתקדם בתולדותיה, וגם פרשת הצוללות וכלי השיט.

רונן בר, הרצי הלוי,בנימין נתניהו, יואב גלנט (צילום: פלאש 90)
מתעלם סדרתי מאזהרות מערכת הביטחון, נתניהו וראשי המערך הביטחוני|צילום: פלאש 90

נתניהו האשים בנאומו את בכירי מערכת הביטחון בנסיגות הכרוכות בהסכמי אוסלו ב-1993, בנסיגה מלבנון בשנת 2000 ובהתנתקות החד צדדית מעזה ב-2005. לתשומת ליבו של ההיסטוריון נתניהו ושל הציבור הישראלי – הדרג הצבאי התנגד לשלושת המהלכים: ברק כרמטכ"ל הגדיר את אוסלו "גבינה שוויצרית מלאה חורים", הרמטכ"ל מופז וצמרת צה"ל התנגדו לנסיגה מלבנון בשנת 2000 אך היא נכפתה עליהם על ידי הדרג המדיני, והרמטכ"ל משה בוגי יעלון התנגד לנסיגה החד-צדדית מעזה שנכפתה עליו על ידי ראש הממשלה שרון.

במקביל, נתניהו בולם גם דיון בקבינט על צומת ה-T האסטרטגי שבפניו ניצבת ישראל - אותו הגדיר שר הביטחון כ"עסקה או מלחמה" - ומתעלם מהצורך הדחוף לעדכן את מטרות מלחמה, שהוגדרו באוקטובר ועודן ממוקדות בעזה, למרות שהמלחמה כבר מזמן רב-זירתית וחורגת בהרבה מעזה ומ"פילדלפי". המארב שהכין נתניהו לשר הביטחון בקבינט בשבוע שעבר והמחטף שביצע באישון לילה בדמות ההחלטה על הישארות ב"פילדלפי" מעידים על תהליך קבלת החלטת משובש במכוון, שלא לומר מופקר, השב ומתעלם באופן זחוח מעמדתם המקצועית ומהתרעותיהם של כל בכירי מערכת הביטחון על הפוטנציאל למלחמה רב-זירתית.

בשורה התחתונה, במקום להקשיב למערכת הביטחון ולהציג לציבור בישראל את המצב הביטחוני לאשורו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית המאיימת להסלים אף יותר, נתניהו מנסה להוביל בכחש את עם ישראל, ומתמקד ב"ראיית מנהרה" בנבכיה האופרטיביים של סוגיית פילדלפי. זאת, תוך שהוא מנסה לטשטש את הסתירות בין טיעוניו לבין מדיניותו בכל שנותיו כראש ממשלה ובמשך רוב המלחמה, ולהסתיר את התהום הביטחונית שעל סיפה אנו נמצאים. למרות זאת, נראה כי חלקים גדולים בציבור לא קונים את ה"ספין", מבינים את המציאות ש"דופקת על הדלת", ויוצאים לרחובות כדי למנוע את השלכותיו ההרסניות למדינה של טירפוד עסקת החטופים.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL