במהלך השעות האחרונות חיזבאללה ירה כ-140 רקטות, חלקן ארוכות טווח. מרבית הנזק על הקרקע זה משברי רקטות, לא פגיעות ישירות. אלה אומנם חלקים גדולים של רקטות בשל גודלן, אך לא פגיעות ישירות. צריך לזכור, מרבית ההתרעות שמפעילים זה מחשש לפגיעת שברי היירוט.
חיל האוויר בימים האחרונים פועל לגרוע יכולות מחיזבאללה. הוא פגע במשגרים ובמחסנים של רקטות. מדובר בניסיון לשבש, לסכל ולצמצם את יכולת הירי לשטח ישראל. אבל לחיזבאללה יש כוח אש גדול הרבה יותר מהמטחים שנורו הבוקר. ולכן, צריך לעשות הרבה יותר. זה רגע מבחן לממשלה. צה"ל כבר הכין תוכניות מבצעיות שאושרו. כעת נשאלת השאלה - האם יש אומץ מדיני.
אי אפשר להיכנס עכשיו למלחמת התשה ארוכה בצפון. אם זה יקרה, במקום שחצי מיליון בני אדם יהיו תחת ירי, כעת מיליון וחצי איש יהיו חשופים לזאת. זה לא עובד, אי אפשר לתת לזה לקרות. ישראל צריכה להעלות הילוך, ולא לשחק למשוואות שמנסה לקבוע נסראללה.
חייבים לפעול חזק, מהר, רחב ועמוק, עד הדאחיה. זו הדרך היחידה להוביל את הצד השני לעצור את האש ולשבת לשולחן המשא ומתן. הרי ישראל נתנה הזדמנויות פעם אחר פעם לנסראללה לעצור, אבל הוא לא מוכן להתנתק מהמצב בעזה. חלפנו על פני הצומת האסטרטגי, ולכן זו האפשרות היחידה שיש כרגע.
אין הבדל בין ירי לקריות ובין ירי לתל אביב. הירי שממנו חוששים כבר חודשים, המדויק והכבד של חיזבאללה, בסוף יגיע. אבל עדיף שלא יגיע אחרי שנהיה תחת מלחמת התשה של ירי במשך שבוע או שבועיים. עדיף לצאת לפעולות עצימות כבר כעת על מנת לקצר את משך המערכה הזו.
עוד צריך להזכיר שככל שמתקרבים לבחירות בארה"ב, הקשב משם לאזור שלנו יורד. גם במובן הזה הזמן לא פועל לטובתנו. בבוקר הזה צריך לזכור כי נוצר לישראל מרחב לגיטימציה מסוים בעקבות זה שחיזבאללה ירה. ולכן לא כדאי לחכות. זה יהיה קשה ומורכב, אינני מזלזל בכך. אבל יש הזדמנות שהחלה בשבוע שעבר וצריך לנצל זאת ולדחוף עכשיו קדימה כי אחר כך זה יכול להיות מורכב יותר.
הרמטכ"ל ושר הביטחון מציגים עמדה אחת של מערכת הביטחון - ללכת קדימה, לשחרר את הניצרה ולהוריד את הרגל מהבלמים. זה מונח כעת לפתח הקבינט. יש פעולות שמאשרים, אבל צריך עוד, אין ברירה, אי אפשר לחזור אחורה. יותר מסוכן לעצור מאשר להמשיך חזק יותר.