שיחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הרב אלחנן דנינו חשפה עוד סוד שאף אחד לא דיבר עליו, משום מה. זהו כנראה סוד מדינה: לראש הממשלה יש לב! יש לו לב! חדשות נפלאות האמת, כבר התחלנו לדאוג.
אבל באמת, למה לדאוג? – אולי כי מאז שחרב עלינו עולמנו והשמיים נפלו על ראשנו, לא שמענו ממך מילה, אדוני ראש הממשלה. לא ראינו או הרגשנו את נשמתך. לא חווינו ממך חמלה, אמפתיה, הזדהות, ובעיקר - לא ראינו אותך מקבל אחריות.
אתה הרי אדם עסוק מדי בכדי להתפנות לעניינים פעוטים כמו ענייני ורחשי הלב. עזוב, לב זה לבני אנוש חלשים. זה גם כואב מדי ולא מצטלם יפה, אין שם גבורה ופאר וניצחון, בכל הכיעור הזה: השרפות, הרוע, הגופות, השחור.
ואם אנחנו כבר בענייני לב, אז הייתה עדות מוקדמת לקיומו של לב – דווח כי קוצב לב הושתל בחזה שלך. תמיד תהיתי מאיזה חומר קורץ ובנוי לבבך, אתה שטענת שליבך מרוסק, איזה לב יש לך באמת? – אבן? בטון? לב אטום, קפוא או נקמן? היחשף בפנינו גם הסוד הזה?! עם או בלי קוצב, הלבבות שלנו, בנות ובני משפחות החטופים, מרוסקים לרסיסים קטנים כבר 11 חודשים. ספק רב אם נצליח לאחותם מחדש.
הלב שלי, אדוני ראש הממשלה, מדמם מעצב, מפרפר מאימה, משותק מרוב תסכול. הלב שלי קפוא, את הבית שלי חיללו. הלב שלי נשבר אין-ספור פעמים החל משבעה באוקטובר: הוא פולח מכאב על נויה, בת אחותי הקסומה שליבה נפגע, ועל אימי המופלאה בת ה-80 שנרצחה לידה. ליבן היקר נדם לנצח.
הלב שלי הפסיק לפעום כששני ילדיי, סהר וארז, נחטפו. הלב הזה לא התאחה גם עד היום. גם הלבבות הקטנים שלהם עדיין מפרפרים בכאב. הלב של כולנו, שבור על עופר שלנו, אבי ילדיי, שעדיין חטוף, מופקר ונמק במחשכים ולא ברור אם בליבו עוד נשאר כוח, תקווה ואמונים.
אבל אתה, פתאום משהו זז אצלך בלב. וואו. איך זה בעצם קרה? - ייתכן שפתאום התעוררת למציאות הנוראה? כן, הרי לא ידעת, לא שמת לב. ייתכן שלפתע פתאום קלטת את גודל המחדל, עוצמת האימה והכאב, את גודל הזוועה שאתה במו ידיך מכתיב וצורב במדינתך, בעמך, במורשתך.
11 חודשים אנחנו מייחלים לרגע הזה, המבורך, שבו נשמע את קולך המרוסק מכאב, מלא חמלה ואמפתיה, לוקח אחריות. מודה שאכן זה קרה במשמרת שלך. ישבת שם על כס המלוכה ובמקום לשמור עלינו כפי שהיה מצופה ממך, דאגת להאכיל ולגדל מפלצת, דאגת להעביר כסף ובטון, לחימוש הרוע. לבסוף, המפלצת אף גברה על יוצריה.
לכן היום אתה מואשם על ידי הציבור, האחריות רובצת לפתחך. אם אכן יש בך לב, עליך להיות מחויב בכל נים ובכל תא מגופך ובכל מעודך להחזירם הביתה. 11 חודשים אני מחפשת את הלב שלך. רצה ברחובות ובכבישים, שולחת חיצים, נשברת וזועקת לאלוהים, מחפשת את הלב המסתורי שהלך לאיבוד ונקבר תחת מחשכי האינטרסים הפוליטיים.
לפתע, ליבך יצא לאור, כאשר הם כבר כפסע ממותם וממש לא ברור מי בכלל עוד יחזור. אכן, שאל את עצמך שוב ושוב: "מדוע אני כאן? מדוע?" - השאלה מצוינת, אך התשובה הכנה כנראה ממש גרועה ולא מספקת.
ועכשיו, מר הפקרה, בבקשה לך. לך ולו רק בכדי שהם יוכלו לחזור, אל ביתם, משפחתם, אדמתם. "ניצחון מוחלט" כבר לא יהיה פה, אבל רגע שובם של ה-101 – יהיה זה רגע ניצחונו של הלב.
>>> ילדיה של הדס קלדרון, ארז וסהר, חזרו משבי חמאס אחרי 52 יום. אביהם עופר קלדרון עדיין חטוף בעזה. אימה כרמלה דן בת ה-80 ואחייניתה נויה דן בת ה-13 נרצחו בקיבוץ ניר עוז בשבעה באוקטובר