אירוע פיצוץ הזימוניות (ביפרים) ומכשירי הקשר של אנשי חיזבאללה, שגרם לאלפי פצועים, מהם מאות פצועים קשה ולעשרות הרוגים - הוא אירוע טקטי מדהים בכל קנה מידה המלמד על יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות ברמה הגבוהה ביותר. ישראל לא קיבלה עליה כל אחריות, אבל חיזבאללה מאשים אותה ומבטיח תגובה קשה מאוד נגדה, גם בעקבות חיסול צמרת כוח רדואן ברובע הדאחיה בביירות אתמול (שישי).
לצערי הרב, באירוע הטקטי הנ"ל אין שינוי מציאות ביחס למצב האסטרטגי החמור שבו אנו נתונים. עקב הזימוניות המתפוצצות יש סבירות גבוהה יותר להעצמת המלחמה למרות ההישג העצום בתחום המודיעין והטכנולוגיה. מדינת ישראל נלחמת כבר שנה במלחמת התשה מול חמאס וחיזבאללה, מלחמה שיוצרת אצלנו נזקים כבדים מאוד בכל תחומי החיים. החלטת נתניהו להמשיך בלחימה בעזה טרפה את הקלפים וכל אפשרות להסכם עם חמאס לשחרור החטופים, ולהפסקת מלחמת ההתשה בחמאס ובחיזבאללה.
אם מלחמת ההתשה הזו תימשך עוד שנה, ישנה סבירות גבוהה לפגיעה ממשית בישראל בכל התחומים: כלכלה, חברה, רפואה, חינוך, יחסים בין-לאומיים, צבא המילואים ובשאר התחומים. התפוצצות הזימוניות (ביפרים) של אנשי חיזבאללה העצימה את הוודאות להמשך מלחמת ההתשה, עם סכנה ממשית למלחמה אזורית רב-זירתית שגם איראן וגרורותיה עלולים לקחת בה חלק. זהו תהליך שיחיש את ההידרדרות של ישראל לעברי פי פחת.
אין ביכולתה של מדינת ישראל לנצח את כל העולם הערבי במלחמה הזו, המתפרסת על שטחים ענקיים מכל עבריה, ומקבל משאבי עתק מרוסיה ומסין לחימושם של מדינות האויב וארגוני הטרור. גם המצרים מסמנים כיוון ברור של עמדה נגד ישראל. הטרור מאיים גם על ירדן, בתמיכת האיראנים וחיזבאללה. ירדן היא מדינה שבה 60% מהאוכלוסייה מתנגדת לשלטון המלך עבדאללה, ויש לה גבול ארוך של 400 ק"מ עם ישראל, הפרוץ בחלקים גדולים מאורכו.
ישראל לא תוכל לשרוד לאורך זמן ללא עזרת העולם המערבי הנאור, ארצות הברית ומדינות אירופה. ברם, במקום לקבל את עזרתן הן מתרחקות מאיתנו. אפילו מדינות ידידותיות מחליטות על אמברגו נשק נגד מדינת ישראל ועל חרם כלכלי. ישראל הולכת והופכת מבודדת בעולם, ובידודה מחריף מיום ליום. את כל זה הרווחנו ביושר תחת בנימין נתניהו ושני קבלני הביצוע שלו, יואב גלנט והרצי הלוי, שעשו ועושים כל טעות אפשרית כדי להרחיק את ידידותינו מאיתנו.
רק החלפתם יכולה להוציא אותנו מהמיצר אל המרחב.
>>> אלוף במיל' יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכמפקד המכללות הצבאיות. הוא כיהן במשך עשור כנציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים