ביום הזה בדיוק, 29 בספטמבר 1938, כונסה ועידת מינכן שבה החליט צ'מברלין להיכנע להיטלר, כלומר "להגיע איתו להסדר". הוא מסר ככבש לשחיטה את צ'כוסלובקיה, היה כוכב מחנה ה-Peace ליום וחצי, ואז קיבל את מלחמת העולם השנייה במתנה. הוא נפנף בגאווה בדף נייר של ההסכם עם היטלר איתו חזר ממינכן, וקיבל ארונות קבורה של 70 מיליון אנשים בשש שנים לאחר מכן. צ'רציל טבע על כך את הביטוי: "יכולתם לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה וקיבלתם גם מלחמה".
חזרה לימינו: היום יכול להיות היום שבו ישראל החליטה, אולי ברגע האחרון, לסובב את ההגה מול אויביה והקמים לכלותה, להגיד "לא" לחרפה מתמשכת, ובכך אולי למנוע מלחמה, או לפחות השמדה.
ההתחלה לא רעה - חסן נסראללה חוסל. האיש שקם בבוקר 32 שנה כדי לחסל את המדינה היהודית היחידה בעולם, סיים את חייו בבונקר שהיה לו כבית כלא, ואז הפך לגרדום. שירת חייו המזעזעת נגדעה, אבל זה לא מספיק.
את הנאום הזכיר ביותר שלו נתן נסראללה יום אחרי הבריחה של ישראל מלבנון בשנת 2000. הוא רצה שהמסר של המנוסה יהודהד הלאה לכול העולם הערבי: "יש לישראל נשק גרעיני ואת הכוח האווירי החזק ביותר באזור – אבל האמת שהיא חלשה יותר מקורי עכביש". והם שמעו.
תמצית "תאוריית קורי העכביש": למרות החוזקה הצבאית, ישראל היא מדינה מפונקת, מסוכסכת, רגישה לאובדן חיים באופן שלא מאפשר לנו להילחם על חיינו, וללא כוח עמידה. אנחנו שבטים מהגרים שרבים ביניהם, הורגים את עצמם מבפנים, וצריכים עוד עזרה קטנה מבחוץ כדי להתמוטט סופית. נסראללה השתכנע מהתאוריה של עצמו, הוא שכנע בה גם את חבריו בציר הרשע. את תוצאות "תאוריית קורי העכביש" ראינו עד היום.
החיסול של נסראללה צריך להיות גם חיסול האידיאולוגיה שלו. אחרי שגופתו של נסראללה נמחצה תחת טונות של חומרי נפץ, השלמת המשימה תהיה במחיצת "תאוריית קורי העכביש":
- אחדות בינינו היא מצרך חובה. רוב העם שם, חוץ ממחרחרי מדון מקצועיים מכל הצדדים.
- הכרעת האויב עד לכניעתו (מה קורה ביום שאחרי שאלתם? האויב לא קיים ביום שאחרי או נכנע. הטכנולוגיה קיימת, לא המצאנו כלום).
- אפס סובלנות לטיל אחד, כטב"ם אחד, עפיפון אחד, פיגוע אחד. דין אוהל חיזבאללה על הגדר כדין טבח של 12 ילדים, דין רקטה לשדרות כדין רקטה לקריית שמונה כדין רקטה לתל אביב. אפס סובלנות למחבלים החרוצים מעבר לגבול.
וצריך להסתכל לאמת בעיניים: כל הפסקת אש שמציעים לנו, היא רק דרך יפה של האויב לומר "רציתי להרוג 1,000 יהודים, אבל אדחה את החלום כדי שאוכל להרוג מיליון". זה נכון לסינוואר, ללבנון, ליו"ש, לאיראן, ולכל מי שלקח על עצמו את פרויקט השמדתנו, רק בשלבים. הכי קורי עכביש.
ההחלטות הראשונות שלנו לשנה החדשה: ניצחון זאת לא מילה גסה. אחדות היא צורך קיומי, ואיפוק תחפשו במקום אחר, שבענו שואות. או בקיצור: אנחנו לא מעוניינים בנייר A4 לבן, תקראו לנו כשתניפו דגל לבן.
נסראללה מת, עכשיו צריך לחסל את האידיאולוגיה שלו. לקרוע את קורי העכביש. זה תלוי בנו. תכלה שנה וקללותיה.
>>> משה קלוגהפט הוא פרשן בחדשות 12, יועץ אסטרטגי ומנהל משברים, לשעבר יועץ רה"מ