המבצע המוצלח לחילוץ החטופים מלב מחנה הפליטים נוסיראת היה מבצע דרמטי, ששניות ספורות קבעו מה קורה בו ואת התוצאה הסופית. כחוט השערה הבדיל בין חיים ומוות – אלו החלטות שמתקבלות בשברירי שנייה ויכולות לשנות את תוצאות החילוץ. במבצע הזה ראינו מהלוחמים אומץ וחתירה למגע.
שני סיפורים מתוך החילוץ הדרמטי של ארבעת החטופים משקפים היטב את מה שהתחולל שם בשטח: הרכב עם נועה ארגמני, שניות אחרי שמוציאים אותה מהבית, מתקדם בתוך הסמטאות של מחנה נוסיראת כשהמחבלים שורצים מסביב. ברגע מסוים, יוצא מחבל חמוש ב-RPG שמאיים על הרכב. בקבלת החלטה של שניות, המחלצים עוצרים את הרכב, נוסעים לאחור ומדווחים לכוחות מסביב על המחבל. אחרי זמן קצר מאוד חיל האוויר מלמעלה פוגע במחבל ומחסל אותו, ומאפשר לחילוץ להתקדם. אם היו מחכים עוד כמה שניות, התוצאות של המבצע הזה היו אחרות.
לפי דיווחים פלסטיניים, מיד לאחר מכן מדובר יצאה המשאית ובה שלושת החטופים לכיוון נקודת החילוץ. בשלב מסוים, המשאית נתקעת בעקבות בעיה בגיר. כוח של חטיבה 35 של הצנחנים, שמבעוד מועד היה בסמוך, מזנק לאזור בדיוק לשם כך. אותו כוח בעצם עוטף בטנקים ובנגמ"שים את המשאית, וזה מאפשר לבצע פעולות חילוץ נוספות, תחת אש, כשחיל האוויר מפעיל במקביל מטרייה מאסיבית מאוד של הפצצות כדי לחלץ את כולם בבטחה, כולל את ארנון זמורה ז"ל שנפצע אנושות. במשך דקות ארוכות התנהלה שם הלחימה, ובסופו של דבר מצליחים לחלץ אותם דרך מסדרון בטוח אל המסוק שחיכה על קו החוף.
במערכת הביטחון בוחנים עכשיו איך ניתן יהיה למנף את ההישג הזה כדי לקדם עסקה, אך נראה שעוד מוקדם עדיין לדעת אם מבצע כזה יעזור. שלושה מתוך ארבעת החטופים ששוחררו לא היו צפויים להשתחרר בעסקה הקרובה ולכן יש פה מהלך, שאמור לשלוח גם מסר לחמאס – שמבחינתו מאבד נכסים חשובים.
לקבל אחריות זה לא רק להתפטר
התמרון והפעילות הצבאית בנוסיראת בשבועות האחרונים נועדו לאפשר את התנאים המבצעיים למבצע החילוץ שראינו אתמול (שבת). הפעילות של אוגדה 98 סייעה לקדם את הכוחות פנימה ולהפוך מכוחות תוקפים לכוחות מחלצים. התמרון הצבאי גם הביא את היכולת לפגוע במחבלים, הביא שבויים שסיפקו מידע מודיעיני שאחר כך גם סייעו בחיפוי ובחילוץ החטופים והחיילים בבטחה החוצה מהמחנה.
המידע הקריטי שהוביל ליציאה למבצע הגיע בימים האחרונים, וזה מה שנעל את ההכרעה ובה ההבנה שבמבצע הזה הסיכוי גובר על הסיכון. לא בכל המקומות ברצועה ניתן לעשות מבצעים מן הסוג הזה, אבל הפעילות שביצעה אוגדה 98 בתוך נוסיראת איפשרה את התנאים ההכרחיים שנדרשו לחילוץ. במקרה הזה, בבירור, התמרון הקרקעי מצליח להביא את החטופים הביתה.
ברגע שהחל להצטבר המודיעין, ישנם שני אנשים שצריכים בעצם לבנות תוכנית מבצעית, על בסיס המידע הקיים, שהיא אפשרית. שני האנשים הללו הם ראש השב"כ רונן בר והרמטכ"ל הרצי הלוי. הם אלה שמציגים גם לשר הביטחון יואב גלנט ולראש הממשלה בנימין נתניהו, וצריכים לשכנע אותם שזה אפשרי. זו בעצם נקודה קריטית באירוע. רק כשהם מצליחים לשכנע את השניים הללו שזה אפשרי, הם בעצם מקבלים את האור הירוק להמשיך ולתכנן את המבצע. בשלב הזה מגיעים לרגע קריטי נוסף שבמהלכו הגיע מידע מודיעני חדש שהגביר את הסיכוי על הסיכון ובעצם הגשים את התנאים הנדרשים לביצוע. עם המצב החדש הזה הלכו השניים לראש הממשלה, שנותן אור ירוק ואף דוחה את כינוס הקבינט באותו לילה.
הרגע הקריטי הנוסף מתרחש בשבת בבוקר. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, מפקד פיקוד הדרום (שמפעיל את אוגדה 98 ככוח החילוץ הקרקעי ומפקד חיל האוויר בונים את התוכנית המבצעית גם של הכוחות הפושטים, גם של הכוחות המאבטחים וגם של הסיוע האווירי למבצע. הם גם משתתפים בכל המודלים, כדי לראות שכל מה שתוכנן באמת עובד. ואז הגיע יום שבת, 10:30 בבוקר. ברגע הזה, הרמטכ"ל צריך לתת פקודת-על - להכניס את הכוחות פנימה. זו נקודת האל-חזור - ברגע שהכנסת, האחריות המלאה היא עליך. לטוב ולרע.
הרמטכ"ל התיישב בחפ"ק משותף של השב"כ, יחד עם ראש השב"כ ומפקד חיל האוויר. מפקד פיקוד הדרום ישב בחמ"ל שלו בפיקוד הדרום. הם בעצם ביצעו את הסנכרון של כל המבצע הזה - פשיטה על שני יעדים, לאור יום, בלב מחנה נוסיראת. הם מלווים את המבצע לכל אורכו: איך מגיעים בצורה חשאית ומוסווית, איך פורצים, טבעת האש שמאבטחת את הכוחות ומונעת הגעה של מחבלים, והכי חשוב - איך מייצרים את המילוט בבטחה (מסדרונות בטוחים שיאפשרו חילוץ של החטופים לכיוון המסוקים). באותם רגעים מתקבלות החלטות, בזמן אמת, בין הרמטכ"ל לראש השב"כ, שמשנות בסופו של דבר את התוצאה לחיוב. מפקד חיל האוויר, שנמצא לידם, אף מנחה את האנשים שלו איפה לתקוף בכל רגע - ברחוב, בסמטה, במבנה. הכול קורה לפי מידע מודיעיני שנכנס אונליין, ומה שמתקבל בתמונות שמשדרים המל"טים והכוחות עם המצלמות שעליהם בלייב.
ראינו בתקופה האחרונה איך משמיצים את הרמטכ"ל הרצי הלוי, ובסוף הוא זה שמאשר את כל התוכניות המבצעיות. הוא מוביל את שיחות השכנוע עם שר הביטחון וראש הממשלה, ואחר כך נמצא במודלים יחד עם מפקד פיקוד הדרום. הם אלו האנשים שבסופו של דבר בונים ומנהלים את המבצע מהשטח. הייתה כאן נטילת סיכונים עצומים, אך בסוף מחליטים ללכת עם זה עד הסוף.
באותו רגע, אתמול ב-10:30 בבוקר, עם מתן האור הירוק להכניס את הכוחות פנימה, הרמטכ"ל יודע שאם המבצע הזה נכשל - כל האחריות היא עליו. וזה בדיוק נוגע בלב העניין - לקבל אחריות זה לא רק להתפטר. לקבל אחריות זה גם לקבל החלטות קשות, לתכנן, לעשות ולבצע תחת לחצים כבדים, ובסופו של דבר להוציא אל הפועל מבצע כמו שראינו ביום שבת.