מרחק של שניות מהצלחה או כישלון: מאחורי מבצע הגבורה ברפיח

ניר דבורי

העובדה שמבצע "יד זהב" לחילוץ החטופים מלב רפיח הסתיים בלא נפגעים היא מדהימה, וזה בהחלט לא מובן מאליו. ראינו כמה הכול שברירי ויכול להשתנות בשניות, כחוט השערה, בין הצלחה לכישלון.

המבצע לחילוץ החטופים - סיקור N12

• החיבוק הראשון: החטופים התאחדו עם משפחותיהם
• תיעוד מפגש כוח החילוץ עם החטופים
• 3 שניות מפיצוץ הדלת ועד הקריאה: "החטופים בידינו"
• תיעוד: כך נראה הבניין שבו הוחזקו 2 החטופים
• מה אפשר ללמוד מפעולת חילוץ החטופים ברפיח?

במבצע כזה, מודיעין מאוד מדויק שיאפשר תכנון של כניסת הכוחות מבלי שייחשפו הוא דבר קריטי. מחנה הפליטים שאבורה ברפיח הוא כל כך צפוף וכל כך מורכב, עד שאין מצב שמישהו נכנס והסביבה לא מבינה שהוא חריג וזר. כדי להגיע בצורה חשאית ומדויקת יש לנוע רגלית ולא בצורה רכובה ממרחק רב מאוד.

החל מנקודת הפריצה באמצעות פיצוץ הדלת הנעולה באמצעות מטען, הכוח למעשה נחשף, ומאותו רגע הרבה דברים היו עלולים להתקלקל. היו לכוח שניות אחדות להגיע אל החטופים לפני שהחוטפים יורים בהם - זה הפק"ל של חמאס, השובים מונחים להרוג את החטופים ברגע שהם חושבים שמישהו בא לחלץ אותם.

במבצע שכזה, אין אלתור. במהלך התכנון והאימונים מביאים את כל התרחישים והתגובות בחשבון, ואז ברגע האמת רץ בשנית אחדות בגרם המדרגות, חיסל במבואה את שלושת השומרים החמושים, פנה ימינה אל החדר שבו נמצאים החטופים ודיווח בקשר: "הם בריאים ושלמים, הם בידינו".

נקודת החילוץ קריטית גם כן, והיא מצריכה קבלת החלטות של שניות. ברגע שיצאו הלוחמים עם החטופים מהבניין, הרחוב התעורר והתחיל ירי מדויק על הכוחות. הם החליטו להחזיר את החטופים לתוך המבנה וירו משם. כוחות נוספים נכנסו פנימה, הפעם כבר עם נגמ"שים עם לוחמים של הקומנדו הימי ועם גיבוי של טנקים כדי לפתוח מסדרון חילוץ אחר.

כדי שלא לסכן את החטופים חילצו אותם הלוחמים באמצעות חבלי סנפלינג מהקומה השנייה עד למטה, ומשם הם הועברו לנמ"רים. הם הלבישו אותם קסדות ושכפ"צים, אך גם גוננו עליהם בגופם. הם היו צריכים להביא אותם בחיים הביתה, גם במחיר שהם עצמם ייפגעו.

משם הם הוסעו לאזור שבו עמד לנחות המסוק שלקח אותם חזרה ארצה. בתוך כשעתיים מרגע כניסת הכוחות, החטופים פרננדו סימון מרמן (60) ולואיס הר (70) כבר היו בתל השומר.

הצוות מורכב מלוחמים של היחידה המבצעית של השב"כ ושל הימ"מ, לוחמים שעובדים בכל הגזרות ביחד וזכורים לנו מהמבצע בבית החולים בג'נין שהתרחש ממש לא מזמן. המקצוענות וההיכרות הקרובה כל כך הן שמאפשרות את היכולת לעבוד בתיאום, בתזמון ובהרמוניה כאלו. ההצלחה ברפיח הוכיחה זאת שוב, ועם זאת - הלוחמים ומפקדיהם מודעים לכך שהיא לא מובנת מאליה, ולא תלויה אך ורק בזה.

לאורך כל הדרך ניתן לראות צמתים של קבלת החלטות שמשתנים עם ההתפתחות בשטח. קור הרוח והגמישות שבהם מתקבלות ההחלטות - הם אלו שמביאים את התוצאה שראינו, ולא נותר אלא להסיר את הכובע.

עוד מוקדם להגיד אם המבצע תורם גם ברמה האסטרטגית, האדוות של האירוע הזה עוד לא ברורות. כיצד הוא משפיע על חמאס גם בהיבטים של אמונה שלהם שישראל פועלת ויכולה להיכנס לרפיח, וגם בהיבט של החדירות המודיעינית לתוכם - והם מבינים שהם נחדרו.

ירון אברהם

המבצע הזה תוכנן כבר זמן רב, וביום חמישי הוא אושר בידי ראש הממשלה. ניתן כעת לפרסם כי הייתה עוד הזמנות אך החליטו לדלג עליה כיוון שהתנאים לא הבשילו עד הסוף - במקרים כאלו צריך שהתנאים יהיו אופטימליים.

אני מכה על חטא היום. אמרנו כמה פעמים באולפן שהתמרון הצבאי לא בהכרח מצליח להביא חטופים, שכל הניסיונות שהיו עד כה נכשלו. פקפקנו בזה, לא פעם ולא פעמיים, והינה המציאות הפתיעה אותנו. אנחנו כמובן שמחים לטעות במקרה הזה, היה בוקר של אנחת רווחה וקצת יותר אוויר שנכנס לריאות. ועדיין, צריך לזכור לצד השמחה שיש 134 משפחות שמחכות ליקירים שלהן.

אוהד חמו

לאורך כל הבוקר עקבתי אחרי התקשורת הפלסטינית והרשתות החברתיות, וכל מה שהיה שם זו זעקת שבר אמיתית על מה שקורה ברפיח, עם אפס אזכורים לחילוץ. כלומר, אם אני פלסטיני שצורך את האינפורמציה שלי מכל הרשתות החברתיות של חמאס והאתרים שלו, אני לא יודע שצה"ל שחרר מישהו.

אני יודע או חושד שבשעה אחת בלילה ישראל החלה במהלך הקרקעי שכה דובר עליו בתקופה האחרונה, שהינה החשש הגדול התממש. אף אחד לא מדווח שחמאס החזיק שני חטופים מבוגרים בקומה השנייה של מבנה אזרחי, והאש שהומטרה הייתה קשורה לחילוצם.

המבצע המוצלח של צה"ל כל כך הביך את חמאס, עד שהוא הביא אותם להוציא באחת ההצהרות שלהם שהחטופים ששוחררו לא הוחזקו בידי חמאס, אלא בידי אזרחים עזתים. כלומר, הכישלון הוא כביכול לא של הזרוע הצבאית של חמאס.

מאז הבוקר אנחנו עדים לתחילת הנהירה של הפלסטינים מרפיח צפונה. אותם 1.4 מיליון בני אדם שנמצאים שם ומבינים שישראל עתידה להיכנס בקרוב מאוד. אנשים מיואשים לחלוטין ברצועת עזה, לא יודעים מהיכן זה יגיע לא יודעים מהיכן זה יגיע, רק יודעים שזה יגיע.

יאיר שרקי

כמי שמאמין מאוד בלחץ הצבאי, גם ערכית וגם מעשית, מצד אחד אני רואה הישג מבצעי נפלא, ומצד שני אני זוכר שהוא ברמה הטקטית ולא משנה דבר באסטרטגיה.

ההבדל בין 134 ל-136 הוא שני עולמות ומלואם, אבל ההיקף של הבעיה האסטרטגית של ישראל שהיא צריכה לפתור - עדיין באותו רוחב.

אבל מעבר לעובדה שעוד שניים מאנשינו חזרו לבית שלהם, יש למבצע הזה השלכות בעולם התודעה. בתודעה בצד השני - הדקה שבה הם חשבו שהתחיל המבצע הצבאי ברפיח, פתאום הם הבינו שישראל רצינית, שמבצע עוד יכול להתרחש. ובתודעה אצלנו - אנחנו שוב בתחושת מסוגלות. מדהים לראות מה שזה עושה להתרוממות הרוח הישראלית, לצה"ל, לציבור וגם למשפחות של החטופים.

דפנה ליאל

ההישג המבצעי האדיר הוא לא רק של הימ"מ והשב"כ ושל מי שתכנן ושאישר, אלא גם של כל מי שנלחם מתחילת המבצע. כי זה הזה התאפשר בזכות מידע מודיעיני שנאסף עקב בצד אגודל. ועדיין, צריך לשים את זה בפרופורציות. אנחנו מדברים על שלושה אנשים מתוך יותר מ-230 שנחטפו, ששוחררו בצורה הזאת.

היו גם מבצעים מוצלחים פחות, ואני שומעת בקרב משפחות החטופים חשש גדול שהמבצע הזה ירחיק עסקה כי הוא יחזק את הגורמים בתוך הקבינט שאומרים שזו הדרך לשחרר חטופים, ולא עסקה נוספת. אנחנו כבר שומעים הצהרות של סמוטריץ' ושל בן גביר שאומרים שלא לנסוע לקהיר ומכנים שוב את העסקה "מופקרת".

ולכן, מותר לנו לשמוח וזה באמת היה סוף-סוף רגע של אוויר וגאווה גדולה, אבל גם צריך לראות את התמונה הרחבה: יש שם עוד 134 אנשים שיהיה קשה לשחרר בדרך הזאת.