השבוע יידרשו שופטי בית המשפט העליון להכריע בבקשת הממשלה לדחות - שוב - את גיוס החרדים לצה"ל, על אף העתירות התלויות ועומדות מיוני האחרון נגד החלטת הממשלה שלא לגייס חרדים. אותה החלטה התקבלה בניגוד לפסילת בג"ץ של החוק הפוטר את החרדים משירות עוד ב-2017, ומדובר בגלגולה האחרון של הסאגה המלווה אותנו זה שנות דור, מאז שבג"ץ פסק לראשונה ב-1998 כי נדרש שוויון בנטל. וזה לא נגמר.
למעלה מ-25 שנים חלפו מאז פסל לראשונה בג"ץ את אי-גיוס בחורי הישיבות. מאז, ממשלות התחלפו, הפוליטיקאים עשו הכול כדי למרוח אותנו שוב ושוב - ובית המשפט איפשר ונירמל זאת. רק מאז שבג"ץ ביטל את הגרסה האחרונה של החוק הפוטר חרדים מגיוס, ביקשה ממנו הממשלה לא פחות מ-8(!) פעמים לדחות את יישום פסק הדין, כדי שתוכל להוסיף ולהעניק לחרדים פטור משירות. הכול כמובן, נעשה בתואנות שווא, ולפיהן מדובר במצב זמני בלבד, וכי תכף יחוקקו כאן חוק גיוס חדש ומאוזן. כך, פעם אחר פעם, הממשלה מורחת את בית המשפט ואת הציבור - והשופטים קונים את זה. מעניקים עוד ארכה, עוד דחייה, עוד מסמוס. התוצאה: עשרות אלפי חרדים ממשיכים ליהנות מפטור בעוד שיותר ויותר צעירים החייבים בגיוס מתייצבים לשירות ואף מקריבים את חייהם.
השבוע זה חייב להיפסק. הגיעו מים עד נפש. הנחיית הממשלה לצבא שלא לגייס חרדים חרף פקיעת החוק שהתיר זאת דרדרה לשפל חדש את הזלזול מצדה ברשות השופטת. עוד ב-98' קבע בג"ץ מפורשות, כי פטורים משירות ביטחון הפוגעים בשוויון יכולים להינתן רק מכוח חקיקה ראשית של הכנסת. מאז הממשלה מתעלמת ומצפצפת, ובג"ץ מכיל ומאפשר, פעם אחר פעם. בין אם מדובר ברצון אמיתי מצד השופטים להקצות עוד זמן לממשלה ולכנסת כדי שיגבשו הסדר חדש, ובין אם מדובר בחשש המקונן בקרב השופטים מפני עימות עם השלטון שיזמין נסיונות מצד הקואליציה לכרסם בכוחו של בית המשפט ודה-לגיטימציה ציבורית נגד הפסיקה - כך או כך, התוצאה היא, שבג"ץ נרתע מלפעול ולמלא את תפקידו. אין שוויון בנטל, כי בית המשפט מאפשר לממשלה למרוח אותנו.
מדאיג אף יותר, כי גיוס החרדים איננו המקרה היחיד שבו מתגלה אוזלת ידו של בית המשפט העליון מול השלטון. דוגמא בולטת לכך היא הרפיון שהפגינו השופטים כאשר הכשירו ב-2020 את הטלת המנדט להרכבת הממשלה דווקא על חבר כנסת הנאשם בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. ההחלטה ההיא התקבלה, כזכור, פה אחד על ידי 11 שופטי בג"ץ בהובלת הנשיאה דאז, אסתר חיות, אשר הדפה בכעס את האזהרות (הצודקות) לגבי הפגיעה בדמוקרטיה וקבעה כי "שום מבצר לא נופל".
והנה, ארבע שנים אחרי, התוצאות לפנינו: משבר ביטחוני, כלכלי וחברתי חסר תקדים, אשר נגרם עקב הכאוס הפוליטי והחוקתי שהיה ברור כי אליו תיקלע ישראל. זה התחיל בהפיכה משטרית, אשר בה ניסתה הממשלה לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט באופן שהיה משרת אישית את ראש הממשלה, והמשיך במחדל הנורא בתולדות המדינה, ובמלחמה שאותה הוא מתעקש לנהל למרות שיש לו אינטרס אישי בהארכתה. רק באחרונה השתמש נתניהו בתירוץ המלחמה כדי לבקש ולקבל הטבות במסגרת משפטו הפלילי. ניגודי העניינים בין מחויבותו לנהל את המלחמה לטובת המדינה לבין האינטרס האישי שלו בהימשכותה כדי להימלט מאימת הדין מעולם לא היו חריפים יותר. חולשתו של בג"ץ היא, במידה רבה, שהביאה אותנו עד הלום גם בנושא זה, בדיוק כמו עם השוויון בנטל.
מכאן, שההכרעה הצפויה השבוע לגבי גיוס החרדים היא רגע מבחן עבור בג"ץ. אחרי שנים של נרמול הפגיעה בשוויון, האחריות מונחת על כתפי השופטים לזהות את גודל השעה ולשים קץ לנסיונות הממשלה למרוח את הציבור. על בית המשפט ללמוד מטעויותיו ומכשלונותיו בפיקוח על השלטון - בין אם סביב חוק הגיוס ובין אם סביב הכשרת כהונתו של נאשם בפלילים כראש הממשלה - כדי לשוב לתפקידו ההיסטורי ולבצר את שלטון החוק בישראל. אם ייכשל שוב במשימתו, הפעם באמת לא יישאר שום מבצר להיאבק עליו.
נמרוד שפר הוא אלוף במילואים. לשעבר ראש אגף התכנון במטה הכללי, ראש מטה חיל האוויר ומנכ"ל התעשייה האווירית.