סאלח עארורי היה המנהיג הבכיר ביותר של חמאס שחוסל מזה למעלה מעשור. אחמד ג'עברי, שזכה לכינוי רמטכ"ל צבא חמאס וחוסל בפתיחת מבצע "עמוד ענן", היה המנהיג האחרון בעל בכירות דומה שחוסל משורות הארגון. באותו עשור היה עארורי בעל תפקיד מרכזי, לצד יחיא סינוואר, בעיצוב חמאס כארגון אקטיביסטי, קיצוני ולוחמני יותר מכפי שהיה לפני כן.
שני המנהיגים ששוחררו מהכלא הישראלי בטווחי זמן קרובים: עארורי ב-2010 וסינוואר ב-2011. הם ייצגו את דיוקנה החדש של הנהגת חמאס - יוצאי הזרוע הצבאית, ולא כאלה שצמחו בעשייה מדינית כמו איסמעיל הנייה וח'אלד משעל. שניהם בוגרי שנים רבות בכלא הישראלי, בני הפריפריה החברתית ובעלי היכרות מעמיקה עם החברה הישראלית - לרבות שליטה בעברית. זאת בניגוד לרבים ממנהיגי הארגון שמידת הבנתם את ישראל מוגבלת יותר.
עארורי קידם בעשור החולף ארבעה מהלכים אסטרטגיים: החל בליבוי התסיסה באיו"ש שעליה היה אחראי, באמצעות ייזום גלי טרור שגברו בהתמדה וביסוס תשתיות צבאיות רחבות באזור; דרך פיתוח קשר הדוק עם איראן וחיזבאללה, קליטה, פיתוח והטמעה של אמצעים צבאיים מתקדמים באמצעות גוף בשם "לשכת הבינוי"; ועד הפיכת לבנון לזירת לחימה נגד ישראל, בחסות חיזבאללה, מהלך שבמסגרתו חמאס לראשונה בתולדותיו קידם מהלכים צבאיים מחוץ לשטחים.
במקביל, התבסס חמאס כגורם הפלסטיני הדומיננטי בלבנון, ובכך דחק את הארגונים החברים באש"ף ובראשם הפתח, שהיו בעלי השפעה עמוקה בפזורת הפליטים במדינה במשך עשרות שנים. חיסול עארורי מסב פגיעה סמלית ותפקודית קשה לחמאס, בעיקר בכל הנוגע לפעילות בזירת איו"ש, שגם כך סובלת מקשיים עמוקים נוכח מעצר אלפים מפעיליה על ידי ישראל. המהלך ממחיש את רצינות כוונותיה של ישראל, אולם ברור כי פעילות דומה בזירות שאינן לבנון, למשל טורקיה או קטאר, מורכבת הרבה יותר.
הפגיעה בעארורי צפויה להוליד מאמצי נקמה של חמאס באיו"ש, לצד תגובה באמצעות ירי רקטות ונ"ט או חדירות משטח לבנון. בעזה, המצויה גם כך במערכה חסרת תקדים בעצימותה, צפוי החיסול לגרור בעיקר עוד מטחי רקטות למרכז ישראל, לצד המהלך הדרמטי שעליו כבר הכריזה חמאס אמש (שלישי) בדמות הפסקת הגישושים בדבר עסקת אפשרית לשחרור חטופים.
הדילמה האמיתית של חיזבאללה
ואולם, הדילמה המרכזית בעקבות החיסול אינה של חמאס אלא של חיזבאללה, מעניק החסות לפעילות חמאס בלבנון. ערב ה-7 באוקטובר, כשעיקר מעיניה של ישראל היו נתונים לנעשה באיו"ש, רמזו בכירים בירושלים כי עארורי מצוי על הכוונת הישראלית, דבר שהוביל את נסראללה להצהיר כי כל פגיעה באישיות פלסטינית על אדמת לבנון תוביל להסלמה חריפה. כעת נתבע נסראללה לתגובה, אך זאת כאשר ההקשר השתנה וחזית הצפון נתונה גם כך בהסלמה מתמשכת.
נסראללה כלוא במתח כבד. מצד אחד הוא מעוניין להגיב על פגיעה בציר הקשר המרכזי בין "מחנה ההתנגדות" לחמאס ולפעולה שבוצעה בביירות, כלומר במגרש הביתי של חיזבאללה. מהצד האחר, הוא מושפע מאילוצים שמנעו ממנו עד כה להצטרף במלוא הכוח למערכה בעזה.
מעבר לחשש מהמוכנות הגבוהה של ישראל ועוצמת התגובה של צה"ל, נתון נסראללה ללחץ כבד מכיוון הזירה הפנימית בלבנון שלא ליזום מלחמה כוללת שתחריב את המדינה המצויה גם כך בקריסה. חיסול עארורי מחדד את הדילמה היות ומדובר בפלסטיני שאינו פעיל חיזבאללה או אזרח לבנון, דבר שעלול להיות מתואר כפעם נוספת בהיסטוריה של לבנון שהמדינה תוחרב בגלל הפלסטינים.
נסראללה יישא הערב נאום לציון יום השנה לחיסול קאסם סולימאני, שבו הוא צפוי כנראה להסביר כיצד הוא תופס את החיסול ולשרטט בקווים כלליים את התגובה. סביר כי נסראללה יבקש לנקוט צעד שמצד אחד יהיה בעל עוצמה רבה יותר מאלה שננקטו מאז ה-7 באוקטובר (למשל ירי רקטות לטווח רחוק יותר), אולם מהצד האחר ינסה כנראה שהמהלך יהיה מוכל ולא יסחוף את לבנון במהירות למלחמה כוללת.
אולם, כפי שהוכיח ניסיון העבר - לרבות ההתנסות של נסראללה עצמו במלחמת לבנון השנייה - לא תמיד ניתן לשלוט על ממדי ההסלמה מרגע שיוזמים אותה, וזו מפתחת דינמיקה שעלולה לתעל את כלל הצדדים למציאות חריפה יותר מכפי שהם תכננו או רצו.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן