בג"ץ אסר על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לתת הנחיות והוראות מבצעיות למשטרה ביחס להפגנות. את שמובן מאליו, נדרש בית המשפט להבהיר לשר. בצו הביניים שהוציא בית המשפט מתבקש השר להימנע מלתת הנחיות והוראות אופרטיביות למשטרה בדבר יישום מדיניותו בכל הנוגע למימוש זכות ההפגנה וחופש המחאה. בכלל זאת, נדרש השר להימנע מהתייחסות לאירוע מבצעי קונקרטי, באופן שעשוי להעלות כדי מתן הוראה אופרטיבית למשטרה כיצד עליה להפעיל את סמכותה, באותו אירוע. אלא שנראה כי גם בית המשפט נטה לשר חסד רב מדי, בהניחו כי לשר אכן ישנה מדיניות כלשהי.
מדיניות היא תפיסה מגובשת וסדורה של כללים מנחים שתכליתם להוביל לתוצאות נדרשות. מדיניות היא הצהרת כוונות של השר והמשרד והיא מסייעת בקבלת ההחלטות של הארגון הפועל מכוח מדיניות זאת. אלא שלשר לביטחון לאומי אין מדיניות ברורה ומובנת. לשר יש רק גחמות ופרכוסים מתוקשרים, אותם הוא מכנה בטעות מכוונת מדיניות. לו הייתה לשר מדיניות, ניתן היה לגזור ממנה תוכנית פעולה, יעדים ואבני דרך, ניתן היה למדוד את ביצועי הארגונים ויחידות המשרד ולהציג מגמות באכיפה. ניתן היה לבחון סוגיות בהיבטים רחבים ומקיפים ולבחור בפתרונות מושכלים לבעיות השעה.
יש אדם קונה עולמו בשעה אחת, אחד כזה על פי התלמוד הבבלי היה רבי אלעזר בן דורדיא, "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה" – לפחות כך מסופר עליו, ללמדנו כי חטא ופשע בעיני אדם ואלוהים באופן חריג ומתמשך. וגם הוא ברגעי החרטה הכנים שלו, כך מסופר "הניח ראשו בין ברכיו, וגעה בבכיה, עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". הזכות לחזור בתשובה אינה תלויה אלא באדם בלבד, ברצונו, ובנחישות החלטתו. על פי תפיסת היהדות, התשובה פתוחה לכל אחד, ללא קשר לעברו ולחומרת העבירות אשר ביצע.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, יכול גם השר לביטחון לאומי לקנות את עולמו בשעה אחת. לאורך כהונתו הקצרה התדרדרו המשרד והארגונים הכפופים לו לשפל חסר תקדים. שיאי פשיעה נרשמים על שמו, שמורים לחובתו, אמון הציבור במשטרה נמצא במחוזות מסוכנים של שפל סטטיסטי, הורה משילות שהתנגנה במהלך קמפיין הבחירות של מפלגתו נראית חלולה יותר מתמיד, חבריו לממשלה בזים לו, ראשי הארגונים שוטמים אותו והתקשורת ברובה לועגת לביצועיו. מהלכיו האחרונים בדמות חלוקת נשקים מתוקשרת למתנדבים המסרבים להצטלם עימו, פיטורי נציבת שב"ס בניגוד להתחייבות ראש הממשלה, מינוי מזכירו הביטחוני, שכישוריו בתיקון הופעתו של השר וסידור עניבתו הסתורה, לממלא מקום נציב שב״ס – הם סממנים כעורים להיעדר מדיניות. במידה רבה מתאפיינת כל כהונתו של השר בתמונת עוזרו מטיל מימיו בטבורו של כפר ערבי.
אבל, אפשר גם אחרת, איתמר, אפשר לקנות את עולמך בשעה אחת; אפשר לגבש מדיניות סדורה, המחפשת את המאחד ולא את המשסה ציבורים וקהלים זה בזה. אפשר לעסוק בלבנות היסוד של הארגונים שבאחריותך, המשוועים למדיניות סדורה ויד מכוונת, אפשר לעסוק בתחנות המשטרה, במתקני הכליאה, בחיזוקם, בהשלמת החוסרים ובהתאמתם למשימה. אפשר גם לעסוק בבחירת קצונה ראויה, אפשר לבחור בטוב ביותר למשימה ולא בטוב ביותר עבורך, לבחור במי שיוביל שינוי אמיתי, נדרש ומקצועי ולא בזה שחנופתו-אומנותו. אפשר למנות בכירים שלא דבק בהם רבב, שאינם מאשימים אחרים בכישלונם, שאינם ממהרים לסיים ולספר, שאינם בני דמותו של אלעזר בן דורדיא, שאינם בני דמותך.
>>> ערן קמין הוא תת ניצב (בדימוס), שימש בין השאר ראש מנהלת האכיפה הלאומית בעת משבר הקורונה, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מפקד בפועל של היחידה הארצית לחקירות הונאה, מדריך במכללה לביטחון לאומי ונציג המשטרה והמשרד לביטחון לאומי בארה״ב ובקנדה