ההסלמה בחזית הצפונית בעקבות החיסול של סלאח אל-ערורי והתגובה המשמעותית של חיזבאללה בסוף השבוע, ערב ביקורו של שר החוץ אנתוני בלינקן בישראל, מחדדים את השאלה - אם ישראל בדרך למלחמה בצפון או להסדרה מדינית. ברור לחלוטין כי המציאות כיום, שלושה חודשים מאז תחילת המלחמה, היא שאנחנו מצויים בפלונטר אסטרטגי בזירה זו.
מלחמת ההתשה שמתנהלת בין שני צידי הגבול, ברצועה של כמה קילומטרים, מייצרת לחיזבאללה הישג תודעתי בדמות פינוי כ-70,000 ישראלים מבתיהם לאורך גבול הצפון, פגיעות בנפש והרס כבד ביישובים צמודי הגדר.
גם לצה״ל יש בלחימה הישגים טקטיים משמעותיים, כמו פגיעה בלמעלה מ-150 פעילי חיזבאללה ועוד עשרות פעילי טרור פלסטינים, פגיעה בתשתיות של "כוח רדואן" לאורך קו הגבול, ובתשתיות ברחבי דרום לבנון, כולל יעדים משמעותיים כמו בסיס טילי קרקע-אוויר המרוחק עשרות קילומטרים מהגבול. אבל, וצריך לציין זאת ביושר, הדירקטיבה המדינית והפעלת האש של צה״ל לא מצליחים להרתיע את חיזבאללה ולשנות מציאות זו.
ההחלטה האסטרטגית שקיבל הקבינט בתחילת המערכה, שריכוז המאמץ יהיה בדרום, נכונה. אולם, התארכותה של החלטה זו למשך חודשים יוצרת מציאות קשה בגבול הצפון, כשאין מענה הולם מול הגזרה עם האיום הגדול ביותר. צה"ל היה צריך לפגוע בתשתיות ונכסים הרבה יותר משמעותיים במהלך תקופה זו, בוודאי ליזום פינוי של מואץ של אלפי לבנונים בקו המגע לעבר ביירות, מה שהיה יוצר לחץ על הממשלה ועל חיזבאללה, בנוסף למצוקה הכלכלית בה מצויה לבנון מזה זמן רב.
מבחינה אסטרטגית, היה נכון להתחיל להעתיק כוחות מתמרנים של צה"ל לזירה הצפונית כבר לפני כמה שבועות, עם השלמת הפעילות העצימה במרחב העיר עזה. הקבינט טרם קיבל החלטה לגבי מטרות המלחמה בצפון, לרבות שיח אינטימי עם ארצות הברית שמתנגדת להסלמה ומלחמה כוללת בצפון, ולכן מובילה ניסיון להסדרה מדינית על פי החלטה 1701, גם אם בתהליך איטי למדי.
משמעותה של הסדרה כזו - נסיגה של חיזבאללה כפי שהתחייב בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, מצפון לנהר הליטני, כל דרום לבנון יהיה שטח מפורז מכוחות חיזבאללה ובשליטה של כוח רב-לאומי. אגב, זו החלטה שגם חיזבאללה היה שותף והסכים לה באופן מלא.
מהם המנופים אל מול החיזבאללה להגעה להסדר מדיני?
- בראש ובראשונה, מוכנות של איום צבאי משמעותי אמין על גבול הצפון, כולל מסר ברור של ההנהגה הישראלית שלא חוששים מעימות.
- הטבות כלכליות של צרפת וארצות הברית למדינת לבנון הקורסת כלכלית.
- ניסיון לשוות לנסיגה של חיזבאללה סוג של הסדרת מחלוקות על קו הגבול - 13 נקודות המחלוקת על הגבול מאז נסיגת צה״ל בחודש מאי 2000.
- הסדרה מחודשת סביב החלק הצפוני של הכפר עג׳ר.
- קולות רבים בלבנון, לרבות מהעדה השיעית, שקוראים לחיזבאללה לא לעשות טעות ולסבך את מדינת לבנון במלחמה שתגרום להרס עצום.
כבר בנאומו השני לפני כמה ימים, נסראללה שירטט את התפיסה לקראת משא ומתן וציין שהוא נלחם ומגן על שטח לבנון, ולא יתפשר על קו הגבול של מדינת לבנון.
התגובה של חיזבאללה על חיסול אל-ערורי הייתה פגיעה באתר אסטרטגי שנפגע על ידי טיל נ״ט, שנורה למרחק של 8 ק״מ. היה צריך למגן אתר חשוב זה לאחר שנהרס במהלך מלחמת לבנון השנייה.
ליצור איום צבאי אמין על חיזבאללה ולבנון
חיזבאללה בהחלט הובך מהפגיעה של ישראל באל-ערורי בלב רובע הדחייה, והופתע מהנחישות ומהיכולות של ישראל לקחת סיכון להסלמה במחיר פגיעה בבכיר חמאס. התגובה הייתה מדודה, מתוך רצון ברור לא להסלים את המצב. לכן, ישראל חייבת בימים הקרובים להעתיק כוחות משמעותיים לגבול הצפון שיהיו מוכנים בעת המשא ומתן שמנהל השליח האמריקני עמוס הוכשטיין, נציגו של הנשיא ביידן למשא ומתן באזור.
השיח האינטימי עם ארצות הברית הוא קריטי, בעיקר בתיאום עמדות מול הממשל הלבנוני וחיזבאללה. במידה והמשא ומתן המדיני לא יצליח, ארצות הברית תתמוך במהלך ישראלי צבאי לסילוק חיזבאללה מצפון לנהר הליטני.
ברגע שייווצר איום משמעותי אמין על הגבול, ישראל צריכה להגביר את קצב תקיפות האוויר ופגיעה בנכסים של חיזבאללה בדרום, תוך פינוי של תושבי דרום לבנון צפונה - כך שהמשא ומתן יתקיים בד בבד עם המשך הלחימה והעצמתה. אסור לישראל להתפשר על פחות ממימוש החלטה 1701 על מנת ליצור מציאות ביטחונית אחרת, לאור החשש ותחושת חוסר הביטחון שמלווה את תושבי הצפון מאז האירועים החמורים ב-7 באוקטובר בדרום. קיימת הבנה ברורה שהתקפה כזו של כוח רדואן עלולה הייתה להיות הרבה יותר חמורה, בנזקים, בנפש וברכוש.
כשבוחנים את מערכות השיקולים של איראן וחיזבאללה לאחר חיסול אל-עארורי, סד האילוצים הפנימיים והחיצוניים של חיזבאללה ואיראן לא השתנה באופן משמעותי ועדיין הם מפעילים זירה בצפון, מתוך אינטרס ברור לא להתדרדר למלחמה כוללת. למרות אירועי החודשים האחרונים וההצלחה של צה"ל בלחימה בעזה מול חמאס, חיזבאללה הוא עדיין "היהלום שבכתר" עבור הביטחון הלאומי האיראני, ובנסיבות הללו של עזרה לחמאס מול צה״ל, זו אינה סיבה מספקת ללכת למלחמה כוללת, כשמחיר ההפסד גם לאיראן וגם לחיזבאללה הוא גבוה מאוד.
אי אפשר לוותר על תושבי הצפון
הבעיה האסטרטגית הנוספת שנותרה ללא טיפול הינה תושבי הצפון שפונו וההנהגה המקומית במועצות האזוריות.
התמשכות מלחמת ההתשה מחד והעובדה שהקבינט לא מקבל החלטה לגבי מטרות המלחמה בצפון, ולא מקבל החלטות לגבי הסיוע לשיקום הצפון, גורמת לתושבים ולהנהגה חוסר אמון חמור שהולך וגובר אל מול הממשלה. נשמעים יותר ויותר קולות של תושבים שלאור מראות ההרס בישובים, ואיום הנ"ט על בתי התושבים על הגבול, הם לא ישובו הביתה לישובים שעל הגבול.
זהו תהליך מסוכן של אובדן אמון בהנהגה וביכולת שלה לקבל החלטות קשות לגבי פתרון בעיית הביטחון לאורך הגבול, בהסדרה מדינית או בלחימה, תוך מתן אופק של זמן לפתרון אפשרי.
בגלל שיקולי תקציב, הממשלה אינה מחליטה את מה שהיא חייבת להחליט - להגדיר לתושבי הצפון שהמציאות הקשה לא תיפתר לפני מאי-יוני 2024. בהתאם, יש צורך לתת להם גיבוי תקציבי, כמו בדרום בעוטף.
הצעדים המתחייבים בתחום יצירת איום צבאי ממשי מול חיזבאללה, וקבלת החלטות לגבי אופק עתידי של פתרון המציאות לתושבים ולא גמגום והיגררות אחרי האירועים, מחייבים הקמת מנהלת אזרחית שתטפל בתושבי הצפון ובשיקום הצפון. הם יכולים ליצור הבנה וקשב של התושבים, שהנושא נמצא בטיפול של ההנהגה באופן מיטבי.
גם אם תיוותר מציאות של הסדרה מדינית בדרום לבנון, ממשלת ישראל חייבת להפנים ולהתפכח מאותה מדיניות של הבלגה, הכלה ושקט בכל מחיר, מה שאיפשר התבססות של כוחות רדואן עשרות מטרים מבתי התושבים במטולה וזרעית.
ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר חייבת לקחת את גורלה בידיה ולשמור על נחישות וחופש פעולה בזירה הלבנונית. רק כך נוכל לשמר הרתעה אמיתית מול חיזבאללה. ברור שכל הסדר מדיני יהיה לטווח קצר - ישראל כמדינה חפצת חיים תצטרך להתמודד ולפרק את האיום של חיזבאללה מצפון.
באותה נשימה כדאי לציין כי ישראל צריכה להעמיק את הפגיעה באיראן, בבכירים של משמרות המהפכה באזור. הגנרל רזי מוסאווי ובכירים נוספים שעל פי פרסומים זרים חוסלו על ידי ישראל, זאת כדי לשקף להנהגה בטהראן את המחיר הכבד על ניהול מערכה מול ישראל בשש זירות. במאבק חשוב זה, רצוי לפעול ולשמור על עמימות מצידה של ישראל.
>>> קובי מרום הוא אלוף משנה במיל', מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית