כמה מחמאות קיבלנו אנחנו – ראשי הרשויות המקומיות בתקופת הקורונה. הרי, מי כמונו מכיר את התושבים, את התשתיות, את הצרכים ועוד. כשהיה ניסיון לעבוד "מעל לראש" שלנו באותה תקופה, הוא פשוט נכשל. אז למה עכשיו הממשלה עושה בדיוק אותו דבר ומנסה גם במלחמה הקשה הזאת לעבוד בצורה הזאת? חודש ימים מאז אותה שבת ארורה, אינני מבין - למה המדינה עוד לא מדברת איתנו?
דוגמה קטנה להמחשה לחוסר המחשבה בפינוי וקליטת היישובים. אנחנו, מועצת רמת הנגב, מקיימת קשרי גומלין בשגרה עם יישובי אשכול, וגם בחירום. במשך השנים תרגלנו את קליטת היישובים הללו במקרה ויהיה צורך בפינוי, הילדים שלנו במשך שנים הלכו לאותו הבית ספר ואנו קרובים פיזית למקורות הפרנסה שלהם. בימים אלו קהילות מאשכול מחפשות להיקלט אצלנו לטווח הארוך, עד שהיישובים שלהם ישוקמו. לכן, לא ברור לי מדוע המדינה החליטה, מעל הראש שלנו, שעלינו לקלוט דווקא תושבים מיישוב בקו העימות בצידה השני של המדינה ולא קהילה מאשכול? אנחנו, כמובן, שמחים לקבלם ועושים זאת עם לב גדול ופתוח, אבל בשביל אותם תושבים שהעתיקו את מגוריהם מאות קילומטרים מכור מחצבתם, אני שואל – האם לא היה נכון יותר למצוא להם מקום קולט שיהיה קרוב יותר לביתם ולא בצד השני של המדינה, מרחק של שלוש שעות נסיעה? אם, למשל, מישהו רוצה לקחת דבר מה מביתו או להיות קרוב לבני משפתחו שעשויים להיות במרחק קרוב יותר לביתו שפונה, לא ראוי שיהיו לו תנאים נוחים יותר?
לצערנו המחיר של חמש מערכות בחירות וחילופי נושאי תפקידים הוא ירידה ביכולת של ממשלת ישראל לעבוד בצורה אפקטיבית, מתוכללת ומסונכרנת. משרדי הממשלה, מסיבות רבות, בדרך כלל עובדים בצורה הרבה פחות אפקטיבית ובלי יכולת הכרחית לרדת לניואנסים, לנימים ולעורקים של מרחב שיכול להיות פתרון או להיות חסם. בוודאי במצב חירום חריג שלא היה כדוגמתו. גם המערכת הטובה ביותר נפגעת במעבר לחירום, קל וחומר על משרדי ממשלה שהוקמו רק לפני מספר חודשים. כך גם לגבי מנהלת תקומה, שמעולם לא עבדה יחד והוקמה אד-הוק כדי לתת מענה במצב חירום קיצוני.
אז מה עשינו בינתיים ברמת הנגב בלי המטרייה של הממשלה? קלטנו אלפי מפונים מהיישובי העוטף, פתחנו מתווה סיוע לעסקים המקומיים עוד הרבה לפני שהדבר נדון בממשלה ובכנסת, גייסנו מיליוני שקלים עבור טיפולים רגשיים למשפחות המפונים, טיפלנו בבעיית העובדים הזרים בחקלאות וגם לצערי, נאלצנו לסייע לחברינו האהובים מקיבוץ בארי לקבור בקבורה זמנית את בניהם אצלנו כאן בקיבוץ רביבים. אלו רק דוגמאות בודדות לכניסה שלנו לוואקום שהמדינה השאירה. אין שום סיכוי שמשרדים ממשלתיים היו מצליחים להיות כה אפקטיביים בטווח זמן כל כך קצר.
איננו רוצים להחליף את הממשלה ומשרדיה. אין לנו מדינה אחרת, אין לנו צה"ל ומשטרה אחרת. אבל אנחנו רוצים שמקבלי ההחלטות ברמה הארצית יחליפו דיסקט ויבינו שאין לנו שלטון מקומי אחר.
>>> ערן דורון הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב