אירועי ה-7 באוקטובר מזכירים לרבים את ההפתעה הבסיסית וההלם במלחמת יום הכיפורים, במהלכה קרסו הקונספציה המדינית והמודיעינית, ההתרעה וקווי ההגנה. גם ב-1973, ישראל נאלצה לפעול או להיערך ללחימה אל מול שבע מדינות. בנוסף לשתי החזיתות המרכזיות – מצרים וסוריה – בגבול לבנון התבצעו על בסיס יומי ניסיונות חדירה ופיגועים של מחבלים, צבאות עיראק, סעודיה וירדן שיגרו חילות משלוח לחזית הסורית, והלובים, הפקיסטנים ואפילו הצפון קוראנים תגברו את מדינות ערב בטייסות קרב.
מאז מלחמת יום כיפור התמקדו מלחמות ישראל בזירה אחת מרכזית בלבד בכל עימות. במלחמה בעזה, ישראל מוצאת עצמה פעם נוספת מול שבע חזיתות: עזה, לבנון, סוריה, עיראק, איראן, תימן ויהודה ושומרון. ישראל אינה ניצבת בפני איום קיומי, וכמו ביום כיפור לאחר ההפתעה והמכה הראשונית, היא מתמודדת בעוצמה עם אויביה, ואף זוכה לגיבוי מארצות הברית ומדינות אירופה, ולתמיכה לא מוצהרת מצד מדינות ערב המתונות. עיקר הלחימה מתרחש בדרום מול החמאס בעזה. בצפון ישראל מנהלת מערכה מול חיזבאללה, מערכה בעצימות נמוכה בהיגיון של "מגננה התקפית". הזירות הנוספות מתאפיינות, לפי שעה, בהשתתפות סמלית או פוטנציאלית. בנסיבות אלה, צה"ל נערך לאפשרות של הסלמה בחזיתות הנוספות.
יש הגורסים כי המאמץ המלחמתי בכלל הזירות מנוהל ומתוזמן על ידי איראן, החל ממוקד הלחימה בעזה, עבור במאמצי חיזבאללה לרתק כוחות של צה"ל לצפון ולפשק אותו מבחינה אופרטיבית, וכלה בטרור באיו"ש, ודרבון החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק. בפועל, כפי שהודה גם נסראללה בנאומו, יחיא סינוואר לא תיאם את עיתוי מתקפת הפתע הרצחנית שלו עם הציר הרדיקלי; איראן לא מנהלת את האופרציה המלחמתית מחדר מבצעים בטהראן, ומרכיבי הציר, כולל חיזבאללה, פועלים תוך ניסיון למזער סיכונים מבחינתם. ועדיין, איראן היא ש"ערכה את השולחן" למתרחש כעת, מעורבת לעומק בחימוש, באימון ובמימון השחקנים בזירות השונות, וסביר שגם סייעה לחמאס בתכנון המתקפה, שמאפייניה מזכירים, לא במקרה, את תוכנית "כיבוש הגליל" של יחידת "רדואן" – הכוחות המיוחדים של חיזבאללה הפרוסים בגבול לבנון.
זירות המבצעים השונות
עזה
אחת מזירות הלחימה המסובכת ביותר בעולם כיום, בוודאי מבחינת צפיפות האוכלוסייה ותשתית המנהרות המסועפת. כוחות הקרקע של צה"ל פועלים באופן אגרסיבי ושיטתי, תוך שיתוף פעולה הדוק ומרשים עם חיל האוויר ומעטפת הסיוע הקרוב שהוא מספק להם. ישראל חייבת להכריע את חמאס, צבאית ושלטונית, כדי לוודא שלעולם לא יוכל ליזום מתקפה נוספת נגד יישובי העוטף ובכלל. מדובר במשימה מורכבת ביותר, שלצד המחיר הכבד שהיא עלולה לגבות, המשאב הקריטי להשלמתה הוא הזמן למיצוי המהלך הצבאי, בעוד הלחצים המדיניים להפסקת אש גוברים בהדרגה.
לבנון
ישראל מנהלת מערכה בעצימות נמוכה נגד חיזבאללה, תוך שילוב בין יכולות מבצעיות ומודיעיניות, הגנה חזקה ומהלכי תגובה והסרת איום קטלניים. על רקע זה, המשוואה האופרטיבית היא באופן ברור לטובת ישראל. הגם שירושלים מעדיפה שלא להיכנס, בשלב זה, למלחמה כוללת עם חיזבאללה, שתסיט את המיקוד ממאמץ הלחימה המרכזי בעזה, ברור שאיום כוחות רדואן על הגבול הצפוני הוא אתגר חמור שיצדיק נטילת סיכונים ניכרים לשם הסרתו בהמשך. ועדיין, ישראל מוכנה לכל תרחיש בצפון ותדע לנהל לחימה אפקטיבית בשתי חזיתות, אם זו תיכפה עליה. כאשר נסראללה מאיים על ישראל הוא מבין שההרס בעזה עלול להגיע גם לביירות.
סוריה
כפי שהוכיחה המערכה שבין המלחמות בשנים האחרונות, ישראל נהנית מעליונות מודיעינית ומבצעית ומחופש פעולה. בנסיבות אלה, לא מומלץ לנשיא אסד ולמשטרו לאפשר למיליציות מסוריה להמשיך להתערב במלחמה, כפי שעשו עד כה בירי רקטות ובשיגור כטב"ם לאילת. התגובה צפויה להיות קשה, וישראל עלולה להיות זו שתשלים את המלאכה, היכן שכשלו המורדים הסורים, ולפגוע בצמרת המשטר.
תימן
שיגור טילי השיוט, הטילים הבליסטיים והמל"טים מתימן הוא בהמשך לשימוש שעשה המשטר החות'י בתימן ביכולות ארוכות-טווח שסיפקה להן איראן נגד סעודיה במשך כמה שנים. בשלב זה נדמה שישראל מתגוננת בהצלחה, בעזרת ארצות הברית ושותפים נוספים. אם יימשך הירי מתימן, ישראל תהיה חייבת לפעול באופן תקיף נגד החות'ים. זהו מהלך מתבקש ומתחייב במסגרת ההכרח לשקם ההרתעה הישראלית. ישראל לא רכשה את מטוס האדיר ופיתחה יכולות ארוכות-טווח נוספות רק כדי להפעילן קרוב לגבולותיה. במסגרת התגובה, לא רק הגורמים שמשגרים את הטילים והכטב"מים עלולים להיפגע, אלא גם אינטרסים של המשטר האיראני, שחימש אותם.
עיראק
גם המיליציות השיעיות בעיראק מאיימות לתקוף את ישראל – אך עיקר פעילותן עד כה היא מול כוחות ארצות הברית בעיראק ובסוריה. כ-30 תקיפות של המיליציות הסתיימו עם מעל 20 אמריקנים פצועים. ארצות הברית הגיבה בתקיפת מטרות של המיליציות, אך תוך הקפדה לא לפגוע באנשים עצמם. ישראל לא תכביד על חזית זאת ותשאיר אותה לפיקוד המרכז של ארצות הברית, אך גם זאת עד לנקודת זמן בה הירי על ישראל יחייב מענה תקיף ומרתיע.
איראן
המשטר בטהראן פועל לממש את התפיסה האסטרטגית שלה להקיף את ישראל בטבעת צבאות טרור – מספקת מימון, נשק, דוקטרינת טרור ומעטפת אידיאולוגית לשותפיה לציר הרדיקלי. בה בעת, היא פועלת להרחיק את עצמה מהמלחמה, וכמו תמיד מוכנה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של הפלסטינים, בלי להסתכן באובדן נכסי הרתעה להגנה על תוכניתה הגרעינית, ובראשם חיזבאללה. החשבון עם טהראן וזרועותיה יצטרך להיסגר, אבל ישראל חייבת להישאר עם העיניים על הכדור – תוכנית הגרעין של איראן.
איו"ש
חמאס ותומכיה היו רוצים לראות מתקפה בסגנון ה-7 באוקטובר על יישובים והתנחלויות בגדה המערבית. שב"כ וצה"ל עלו מדרגה בפעילות מעצר פעילי חמאס וג'יהאד איסלאמי ובסיכול אגרסיבי של פיגועים וחוליות טרור. השטח באיו"ש נפיץ ומבעבע עוד הרבה לפני המלחמה בעזה, קל וחומר מאז פרצה. הסלמה רחבה באיו"ש תהפוך את המלחמה ממלחמה נגד חמאס למלחמה מול העם הפלסטיני, תפגע משמעותית במאמץ הלחימה בעזה, מבחינה אופרטיבית, מדינית ובממד הלגיטימציה, ותקשה מאוד לייצר פתרונות משילותיים ברצועה ב"יום שאחרי". על רקע זה, חיוני להוקיע ולטפל בנחישות רבה גם בניסיונות המתמשכים של קיצונים יהודים משיחיים להבעיר את השטח, בעידוד תומכיהם בקבינט.
לשמור על ציר נגדי לאיראן במזרח התיכון
ב-7 באוקטובר צה"ל כשל במימוש ייעודו להגן על אזרחי ישראל, וחווה כשל מערכתי בכל אחד מנדבכיה של תפיסת הבטחון הלאומית, שנוסחה עוד בימי בן גוריון ועודכנה במעלה השנים: הרתעה, התרעה, הגנה והכרעה. כיום, צה"ל פועל לשקם את כל מרכיבי תפיסת הביטחון.
ההרתעה של ישראל תיבחן לאור תוצאות המלחמה ברצועה והיכולת להרוס את שלטון חמאס ומרכז העצבים שלו בעיר עזה, ונוכח ההתפתחויות מול לבנון והציר האיראני. ישראל נדרשת למנף את האינטרסים המשותפים בינה לבין מדינות ערב המתונות על רקע המלחמה בעזה, ולפעול באופן שיביא לחידוש תהליך הנורמליזציה ויאיץ את התבססותו של מחנה מתון במזרח התיכון. זאת, אל מול ניסיונה של איראן להדק את התיאום בין מרכיבי הציר הרדיקלי בהובלתה.
ההתרעה, שלאחר 50 שנה שוב כשלה באופן בסיסי, תחייב רפורמה תיקון עמוק בעבודת המודיעין, התבססות על ההבנה שלא ניתן לחיות עם איום צבאי בטווח אפס, וחזרה לעקרון של היערכות מול יכולות האויב ולא התבססות מוגזמת על הערכת כוונותיו.
ההגנה לא "תסתנוור" מסנסורים ומטכנולוגיה, אלא תתבסס על ההנחה כי התרעה לא תמיד תינתן, קו המגע לעולם ייפרץ, וכי חיוני שיהיו קו הגנה שני בעומק ויחסי סד"כ עדיפים. זאת, על בסיס מרחב חיץ רווי מכשולים בגבול עזה, ובעתיד כנראה גם בגבול לבנון.
בתחום ההכרעה, חובת ההוכחה היא על ישראל, שחייבת להצליח במשימת פירוק ושלילת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, להחזיר את החטופים, להשיב את תושבי גבולות הצפון והדרום לבתיהם בבטחה, ולבסס מחדש את תפיסת הביטחון כולה.
מתקפת ה-7 באוקטובר ותוצאותיה הקשות יצרו שינוי תפישתי בישראל, שפועלת מעתה על פי כללי משחק חדשים. הכפפות הוסרו, ישראל לא תהיה יותר מכורה לשקט ולא תתעלם מהתעצמות אויביה. ישראל תתקשה להשלים עם קיומן של יכולות צבאיות מאיימות על גבולותיה, ותעבור מאסטרטגיה של מבצעי הרתעה מוגבלים, בתגובה להתקפות עליה, במטרה להשיב את השקט, לתפיסה פרו-אקטיבית המערבת מהלכי סיכול יזומים ותקיפות מנע נגד יכולות מאיימות ואל מול בניין כוח צבאי של יריבים. על אויבנו יהיה לקחת את כל אלה בחשבון.
>>> עמוס ידלין הוא אלוף במיל', ראש אמ"ן לשעבר, כיום נשיא מייסד MIND ISRAEL