המלחמה כבלם או זרז?
המערכה בעזה מוצאת את איראן בתום שנה מוצלחת למדי, אם כי לא נעדרת קשיים. בזירה הפנימית הצליחה איראן לדכא את תנועת המחאה, שפרצה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני, ולהשיב את השקט לרחובות. גם מותה לאחרונה של צעירה איראנית נוספת, לאחר שנטען כי התעמתה עם משטרת המוסר, לא הצליח לעורר מחדש את המחאה העממית.
בזירה האזורית, המשיכה איראן להפיג את המתיחות בינה לשכנותיה הערביות. תהליך זה הגיע לשיאו בחידוש הקשרים עם ערב הסעודית במרץ 2023, אף כי המגעים לנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית עוררו דאגה גוברת בטהראן.
בזירה הגלובלית, העמיקה איראן את השותפות האסטרטגית עם רוסיה והגבירה את יצוא הנפט לסין באופן המאפשר לה להתמודד במידה רבה של הצלחה עם הסנקציות הכלכליות. ובתוך כל זה, התייצבה איראן על הסף הגרעיני הצבאי וקיצרה את מרחק זמן הפריצה לנשק גרעיני לפחות משבועיים.
במציאות זו, המלחמה בעזה היא בבחינת רעידת אדמה אזורית, שהשלכותיה לא תפסחנה גם על איראן. בין אם מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הייתה הפתעה אסטרטגית עבור איראן או רק טקטית, הרפובליקה האיסלאמית תידרש להעריך בשבועות ובחודשים הקרובים אם יש במלחמה כדי לבלום את המגמות החיוביות מבחינתה, או דווקא להאיץ אותן. תוצאותיה של הערכת מצב זו ישפיעו גם על המדיניות האיראנית בזירה האזורית והבין-לאומית.
האידיאולוגיה חשובה. גם הריאל פוליטיק
המתקפה הרצחנית של חמאס בעזה הוכיחה כי לא ניתן להסביר את מקורות האיבה כלפי ישראל רק בסיבות הנוגעות למדיניות ישראל ולכיבוש, אלא בעוינות התרבותית והאידיאולוגית היוקדת כלפי ישראל. הקונספציה לפיה השתלטות חמאס על עזה תוביל להתמתנות התנועה קרסה לצד קונספציות אחרות. אף כי כל השוואה בין חמאס לרפובליקה האיסלאמית היא חלקית ובעייתית, הרי ששלילת קיומה של ישראל משותפת לשתיהן. בעוד שהעוינות האיראנית כלפי ארצות הברית, נובעת בראש וראשונה ממדיניותה, הרי שאיבתה כלפי ישראל נעוצה בעצם קיומה ומתמצית בסיסמה: "ישראל חייבת להימחק מעל פני המפה". ישראל אינה יכולה להתעלם ממרכזיותה של עוינות זו בתפיסת עולמו של המשטר האיראני, במיוחד לנוכח מאמציו הנמשכים לקדם את האופציה הגרעינית הצבאית.
יחד עם זאת, ראוי גם לזכור שאילו מדיניות איראן מאז פרוץ המלחמה הייתה נקבעת אך ורק על בסיס תפיסות אידיאולוגיות מהפכניות, ניתן היה להעריך שהיא הייתה מצטרפת למערכה – או לכל הפחות מערבת את חיזבאללה בעימות כולל עם ישראל כבר בשלביה הראשונים, כשנראה היה שנקרתה בפניה הזדמנות היסטורית לקדם את מימוש החזון המהפכני של חיסול ישראל. בשלב זה, נראה כי איראן פועלת על בסיס הערכה מפוכחת ובהתאם למדרגות הסלמה הדרגתיות כדי למנוע פתיחת חזית מלאה מול ישראל, שעלולה לגבות מחיר כבד מחיזבאללה ואולי אף מאיראן עצמה. אין בכך ביטוי למתינות מצד איראן אלא לגישה רציונלית ופרגמטית, שראוי שתילקח בחשבון גם על-ידי מקבלי ההחלטות בישראל ובמערב במהלכים שיידרשו מולה בהמשך.
איראן וישראל: מעימות אידאולוגי לעימות אסטרטגי
שורשי העוינות האיראנית כלפי ישראל חוזרים כבר להגותו של מחולל המהפכה האיסלאמית, אייתוללה רוחאללה ח'ומייני. עם זאת, תפיסת האיום ההדדי בין שתי המדינות התפתחה בעיקר בשני העשורים האחרונים. התפיסה הרווחת באיראן בשנות ה-80 הייתה שהניצחון הגדול יותר של שחרור ירושלים יוכל להתממש רק לאחר הניצחון הקטן יותר של תבוסת סדאם חוסין. ההנהגה האיראנית גרסה כי הדרך לירושלים עוברת דרך כרבלא שבעיראק, וראתה במערכה נגד שלטון סדאם את העדיפות העליונה מבחינתה. החרפת העימות הישיר בין איראן לישראל היא שהעצימה את ראיית ישראל בעיני איראן כאיום ביטחוני משמעותי המחייב תגובה על בסיס תפיסות וכלים שפותחו על ידה במהלך השנים, לרבות התבססות על ארגונים שלוחים והתחמשות במערכות נשק מתקדמות.
לתפיסת האיום הישראלי מצד איראן תרמה ההערכה בטהראן, כי ישראל מנסה לכתר אותה באמצעות הרחבת נוכחותה בסמוך לגבולותיה (במפרץ הפרסי, בכורדיסטאן העיראקית ובקווקז). המערכה הישראלית נגד תוכנית הגרעין, המב"ם בסוריה, הרחבת הפעילות הישראלית נגד איראן לזירות ולמרחבים נוספים, ובכלל זה הזירה הימית והסייבר, ויישום תפיסת "ראש הנחש" הגורסת כי יש להכות את איראן בביתה שלה, חידדו בראיית טהראן את הצורך בשיפור המענה ללחצים הגוברים מצד ישראל. אפילו ראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה אמר בכנס, שנערך בנובמבר 2022 במכון למחקרי ביטחון לאומי, כי איראן הביאה את עצמה להיפוך מהשורות האחוריות לשורה הקדמית של החיכוך עם ישראל וכי התקיפות המיוחסות לישראל על אדמת איראן גרמו לה להתמקד בישראל כאויב מספר אחת שלה. אין משמעות הדבר שישראל צריכה להתעלם מהסכנות שבאיום האיראני ולאמץ גישה פסיבית מולן. עם זאת, כל דיון באסטרטגיה הישראלית הרצויה מול איראן ביום שלאחר המלחמה יחייב הכרה בעובדה כי החיכוך הגובר עם איראן עלול במקרים מסוימים לדרבנה להאיץ את מאמציה ההתקפיים כלפי ישראל – הן בזירה האזורית והן בהקשר הגרעיני.
לפיכך, ישראל תידרש לבחון לא רק כיצד ניתן לגבות מאיראן מחירים גבוהים יותר בעבור מדיניותה כלפי ישראל, אלא גם כיצד לעצב מציאות אסטרטגית חדשה, שתספק לאיראן הרבה פחות הזדמנויות לבסס את השפעתה סביב ישראל. קידום ועידוד תהליכי הסדרה מדינית, הפגת מתיחויות באזור ויצירת חלופות להשפעה האיראנית במדינות האזור עשויים להגביל במידה רבה את יכולתה של טהראן לנצל הזדמנויות לביסוס השפעתה. ברור כבר עתה כי במערכה מול איראן ביום שאחרי המלחמה, לא תוכל ישראל לפעול לבדה ותצטרך לשתף פעולה הן עם ארצות הברית והן עם מדינות ערב המתונות במאמצים לפעול נגד האיום האיראני, על מרכיביו השונים.
מחשבים מסלול מחדש?
מאז פרוץ המלחמה ממשיכים בכירים איראנים לאיים על ישראל בהרחבת המלחמה לחזיתות נוספות אם תמשיך בתקיפותיה בעזה. לצד איומים אלה, מבטאים בכירים ואמצעי תקשורת איראניים זלזול ביכולותיה הצבאיות של ישראל ומציגים את התמרון הקרקעי ככישלון. נשיא איראן אבראהים ראיסי הצהיר בריאיון לרשת אל-ג'זירה, כי ישראל לא השיגה עד כה אף הישג ממשי ומפקד משמרות המהפכה חוסין סלאמי טען כי אין לישראל היכולת להילחם בחמאס, הנהנה מיתרון בולט בניהול לחימה קרקעית. קשה להעריך אם איראן אכן סבורה שאין בידי ישראל היכולת לממש את יעדיה במלחמה או שמדובר במסרים הסברתיים, שנועדו להסתיר חששות איראניים ולספק בידי טהראן הצדקה להימנעותה מהרחבת העימות בשלב הנוכחי. בכל מקרה, לא ברור אם באיראן כבר נפל האסימון בנוגע למשמעויותיה הפוטנציאליות של המלחמה לא רק עבור חמאס בעזה אלא גם עבור המחנה הפרו-איראני.
נטרול היכולות של חמאס – בהנחה שיתממש - עשוי להשפיע לא רק על יחסי הכוחות בין ישראל לחמאס בעזה, אלא גם על מאזן הכוחות העתידי במזרח התיכון בין "חזית ההתנגדות" בהובלת איראן ליריביה האזוריים והבין-לאומיים. בשלב זה, איראן עדיין יכולה למצוא סיפוק ביכולתו של חמאס לשמר את רוב יכולותיו ונכסיו השלטוניים והצבאיים. יתר על כן, דובריה מציגים את הדיווחים בדבר הקפאת המגעים לנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל כעדות נוספת להצלחת המאמצים לסכל התפתחות זו.
עם זאת, בשלבים הבאים של המערכה, טהראן עשויה לעמוד בפני הסדרה מדינית חדשה, שתערער על מעמדה באזור. איראן תוכל כנראה לשמר את מעמדה גם ללא שליטה של חמאס בעזה. עם זאת, גם חיזבאללה, הנחשב לזרוע האסטרטגית המועדפת עליה, עשוי להיות מושפע מהשלכות המלחמה, אפילו בהיעדר עימות כולל עם ישראל. בישראל נשמעים כבר היום קולות המדגישים את הצורך בשינוי המצב הביטחוני מול חיזבאללה לאחר המלחמה, במיוחד בנוגע לנוכחות אנשי חיזבאללה בדרום לבנון. ביום שאחרי המלחמה תידרש איראן להעריך מחדש את מאזן הכוחות האזורי ולהיערך מולו בהתאם.
לא לשכוח את הגרעין
חיזוק רשת השלוחים האיראנית במזרח התיכון קשור באופן ישיר לאסטרטגיית "ההגנה קדימה", שאיראן פיתחה בעשור האחרון ברקע אירועי הטלטלה האזורית. ניתן לתאר אסטרטגיה זו כהגנה באמצעות התמודדות עם אויביה הרחק ככל האפשר מגבולותיה. כינון "חזית התנגדות" שיפר את יכולתה של איראן לבסס עומק אסטרטגי בסהר הפורה במאמציה להרחיב את זירת המאבק נגד אויביה ולייצר קווי הגנה ביטחוניים, הרחק מגבולותיה, באופן שיפחית את בידודה האסטרטגי, ימנע מישראל ומארצות הברית לתקוף אותה ולאפשר לה מכה שנייה במקרה של מתקפה נגדה.
בתום המלחמה, תצטרך איראן לשאול את עצמה אם נשמרה יכולתה להבטיח את האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה באמצעות רשת השלוחים שטוותה במשך שנים. אם התשובה לכך תהיה שלילית, היא עלולה לבחון מחדש גם את האסטרטגיה הגרעינית שלה. המנהיג עלי ח'אמנאי לא שינה מעולם את תפיסתו הגורסת כי יכולת סף-גרעינית צבאית יכולה לספק לאיראן יכולת הרתעה יעילה נגד אויביה ומשמשת, לפיכך, תעודת ביטוח הכרחית להמשך שרידותו של המשטר. עד כה הסתפקה איראן במאמץ לחתור לסף גרעיני צבאי וטרם קיבלה החלטה לפרוץ קדימה לנשק גרעיני. עם זאת, תחושת איום גוברת עשויה לחולל שינוי באסטרטגיית הגרעין של איראן, בהתבסס על ההערכה שהיא אינה יכולה עוד להסתמך רק על שלוחיה או להסתפק בסף הגרעיני על מנת להרתיע את אויביה. איראן כבר שינתה את האסטרטגיה הגרעינית שלה בעבר ועלולה לעשות זאת שוב.
>>> ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וממרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב