איתמר מחלק נשקים

59 שוטרים ושוטרות נפלו בעת מילוי תפקידם בעוטף עזה. סיפורי גבורה ומסירות נפש, המלמדים על מחויבותם של הנופלים ועל מחויבותה של משטרת ישראל לביטחון אזרחיה. בשונה ממשטרות אחרות בעולם המערבי, התנסתה משטרת ישראל בתגובה לפעולות טרור רצחניות והשכילה לפתח מענה מקצועי ונחוש לאירועים אלו. בשבת הארורה של ה-7 באוקטובר, הייתה המשטרה מראשוני המגיבים; לוחמי הימ״מ, לוחמי מג״ב ושוטרי תחנות ויחידות הדרום, גיבורים במדים, עשו כל שביכולתם בכדי להציל חיים ולחלצם מהתופת. 59 גיבורים וגיבורות, הותירו במותם משפחות מוכות יגון וצער וארגון שלם המבכה ומתאבל על מות גיבוריו - מבקש לראות בהם סמל לחיבור שבין המשטרה לחברה האזרחית, אותה היא נועדה לשרת.

• במשטרה עונים: למה לא ניתחו את הגופה של יובל קסטלמן ז"ל
• בן גביר סיים את ההשתלטות על משטרת ישראל | גיא פלג
• "אלה החיים", השיב נתניהו על מוות טרגי של אזרח ישראלי

בעת הנוראה הזאת, תפקודה של משטרת ישראל מעורר כבוד והערכה. עם תום המאמץ להציל חיים ולפנות פצועים, הפעילה המשטרה את מערך זיהוי החללים ואת מרכז הקשר עם משפחות קורבנות הטבח. מיד אחר כך, נפתחה החקירה החשובה ביותר בתולדות המדינה, חקירת טבח שבת שמחת תורה. 59 חללי משטרת ישראל, לוחמיה ושוטריה, שפעלו להצלת חיים באותה שבת והמשימה הלאומית של זיהוי החללים ותיעוד הטבח - הם נתיב הדמע והצער לחזרתה של המשטרה אל מרכז ההסכמה הלאומית, תחילתו של הליך בניית אמון מחודש בין המשטרה לציבור. כאן שעתה הגדולה של משטרת ישראל, כאן נדרשת תמיכתו של המשרד הממשלתי הממונה.

מול גודל השעה והאירוע, מול תעצומות הנפש והגוף של השוטרים והמתנדבים, מאכזבת וצפויה נמיכות הקומה ושפלות הרוח של השר, העומד בראש המשרד בעל השם היומרני, "המשרד לביטחון לאומי". בימיה הראשונים של הלחימה, התפוגגו שניהם יחדיו. את שתיקתו החריגה מימי הקרב הראשונים, החליפו, בתוך מספר ימים לא רב, אין ספור ציוצים, שבכולם חוזרת על עצמה האמירה התפלה הכוללת ״גיבורים״ ו-״מחבק״, כאילו מדובר בנערת עידוד ולא בשר האחראי על המענה השלם לאזרחים ולגופי הביטחון, שבאחריותו. בתוך זמן לא רב בדומה לגיבורי רשתות, מצא איתמר דרך להמציא את עצמו מחדש, מקדיש את ציוציו לחלוקת נשקים ורישיונות לנשק, כספסר מלחמה.

אחרי איתמר הולך על הקירות, איתמר פוגש ארנב ואיתמר צייר חלומות, מגיע רב המכר לשוליים ההזויים ולמשיחי שקר "איתמר מחלק נשקים". במהלך ציני מתוקשר היטב, תוך ניצול גבורת כיתות הכוננות בעוטף, מצטלם איתמר מחלק נשקים לאזרחים שנדרשים להוכיח דופק ונשימה עצמונית, מלוא כל הארץ M16 קצר. את חלומו למשמר לאומי הכפוף אליו ישירות המיר איתמר בחלוקה של 8,000 נשקים ל-800 כיתות כוננות.

את מחול חלוקת הנשקים מעצימה מדיניות השר להרבות בחלוקת רישיונות; "נשק מציל חיים", מצייץ איתמר באותה תדירות שבה הוא מחבק שוטרים, משמיד מחבלים ונעלב בשל הדרתו מפורומים ביטחוניים. לו היה מקפיד בהוראות השימוש בנשק ובכשירות המתחמשים היה תורם למניעתם של מחדלים טרגיים ולהרג מיותר. אבל איתמר עסוק בלהאדיר את מפעליו המיותרים, בלספר איך "משמחת תורה הוא לא ראה את הבית", להצטלם חגיגי כמחלק נשקים, שאין לו מושג מה יקרה איתם שנייה אחרי שהכול ייגמר ונחזור להתמודד עם מציאות חיינו האלימה ומרובת הפשיעה.

כי איתמר עסוק בלנסות ולקבע תודעה שגם הוא, כמו החיילים והשוטרים, גם הוא לוחם על-מלא. אלא שלוחמים אמיתיים יודעים שסיפורי איתמר הם לא יותר מסדרת סיפורי ילדים. לוחמים באמת לא יורים כשאין סכנת חיים. לוחמים אמיתיים, שלא כמו איתמר חסר הכישורים, יודעים את שכתב גרוסמן בספרו "המוות כדרך חיים": "מדינה הנלחמת בטרור, נלחמת לא רק על הביטחון הפיזי של אזרחיה אלא על טעם חייהם, אנושיותם, על מה שהופך אותם לבני תרבות ולבני אדם".

>>> ערן קמין הוא תת ניצב (בדימוס), היה בין השאר ראש מנהלת האכיפה הלאומית בעת משבר הקורונה, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מפקד בפועל של היחידה הארצית לחקירות הונאה, מדריך במכללה לביטחון לאומי ונציג המשטרה והמשרד לביטחון לאומי בארה״ב ובקנדה