בתשעה באוקטובר, נערכה מחוץ לשגרירות ישראל בלונדון הפגנה בהשתתפות אלפי פעילים אנטי-ישראלים. בשלב הזה רבות מהזוועות של שבת השחורה כבר היו ידועות: טבח באזרחים, חטיפות המוניות של ילדים וקשישים, סולן U2 בונו כבר הקדיש שיר לקורבנות מסיבת הטבע. התגובה הצבאית הישראלית הייתה בקושי בשלבים הראשונים, רחוקה מאוד מתמרון קרקעי או כניסה לבית חולים. ועדיין, אלפים עמדו ברחובות לונדון ותקפו את ישראל. את ישראל! מדינה שחוותה טראומה נוראית 48 שעות לפני כן. עמדתי שם והבנתי את מה שידעתי, אבל אולי ניסיתי להדחיק - לא משנה מה יקרה, לא משנה מה נעבור, מה נגיד ומה נעשה - אם אחרי פוגרום כזה שבוצע בנו יש שנאה וביקורת, הקבוצה הלא-קטנה הזו לא תהיה לצידנו לעולם.

אז הדברים שאני כותב כאן לא מופנים אליהם. לא מופנים לאנטישמים, למאמינים שישראל צריכה להיות מושמדת, לאלו שמצדיקים רצח של אזרחים ישראלים, לתולשי הפוסטרים עם תמונות החטופים, או לבלה חדיד - אם אתם חלק מהקבוצה הזו, תחסכו את הזמן ותוותרו על הקריאה.

אני רוצה לכתוב כאן על שתי קבוצות אחרות - הרוב הדומם, ובעיקר על תומכי ישראל בעולם.

ביממה האחרונה יצא שניהלתי שלוש שיחות מעניינות: אחת עם דיפלומט זר, אחת עם עיתונאי ואחת עם ישראלי לשעבר שחי כמה עשורים בחו"ל ומאז פתיחת המלחמה מסביר את ישראל ברשתות החברתיות. כולם פרו-ישראלים מובהקים וכולם העבירו לי את אותו מסר - תעזרו לנו לעזור לכם, כי זה נהיה קשה.

השיחות הללו הגיעו אחרי שסגן יו"ר הכנסת, חה"כ ניסים ואטורי, צייץ בטוויטר שאנחנו הומניים מדי, ושצריך "לשרוף את עזה". השגריר הפלסטיני בלונדון, בין היתר, העלה את הציוץ עם תרגום - יש פונקציה כזו היום שמתרגמת לבד, וזה מאוד פשוט. הציוץ שלו הגיע, בעת כתיבה שורות אלה, ליותר מ-800 אלף חשיפות. "זהו סגן יו"ר הפרלמנט הישראלי", כתב שם, ותאמינו לי שבאנגלית זה נשמע אפילו יותר מכובד.

ההתבטאות הזו של ואטורי, שלאחר מכן נמחקה מטוויטר וחשבונו נחסם, מצטרפת לאחרות. חה"כ טלי גוטליב מצאה את עצמה השבוע מופיעה על שלטים של מפגינים אנטי-ישראלים עם ציטוט שלה שצריך "לשטח את עזה ללא רחמים". השרה לשעבר גלית דיסטל אטבריאן אמרה שצריך "למחוק את עזה". השר עמיחי אליהו הגיב לשאלה בריאיון על האפשרות להשתמש בפצצת אטום נגד עזה, "זו דרך אחת". שלל פוליטיקאים בהווה, בעבר ומומחי צבא מסבירים בריאיונות בעולם ש"אין אזרחים חפים מפשע בעזה". ציוץ השר בן גביר על הקשחת תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים, שיהיו קשורים יחד בתא חשוך, זכה לביקורת - בין היתר - על ידי גיל דיקמן, שבת דודתו נמצאת בשבי חמאס. "יש שם ישראליות וישראלים, שחייהם ומותם בידי הלשון שלך", כתב בצדק רב.

בעולם אין לאיש מושג ששר המורשת זה משרד שהומצא בשל שיקולים פוליטיים. אין להם מושג שלסגן יו"ר הכנסת או לשרת ההסברה לשעבר יש השפעה על מהלך המלחמה כמעט כמו כל צייצן בטוויטר. אין להם מושג שטלי גוטליב מנסה לעשות קריירה מהתבטאויות פופוליסטיות ולעומתיות, ובטח שלא מעניין אותם שבן גביר קיבל השבוע 7 מנדטים בסקר חדשות 12. מבחינתם, אלו מנהיגים ישראלים. הם נציגים רשמיים של המדינה ושל כוונותיה.

שר המורשת עמיחי אליהו (צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90)
מי יקח אחריות על הנזק שגרם? (שר המורשת עמיחי אליהו, ארכיון)|צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90

טלי גוטליב (צילום: פלאש 90)
לך תסביר להאנס מדנמרק מי זו טלי גוטליב, ארכיון|צילום: פלאש 90

המאבק ההסברתי של ישראל הוא מורכב. התמונות שיוצאות מעזה ומשודרות בעולם קשות. התמיכה הבלתי מסויגת שאנחנו מקבלים ממנהיגים כבר עולה להם פוליטית ומייצרת משברים מקומיים. יהודים וחובבי ישראל בעולם נוטלים סיכונים אמיתיים כדי להגן על זכותה של ישראל להגן על עצמה. מיליונים מנסים להכחיש, להצדיק, להתווכח על כל עדות וכל הוכחה. הלחץ הזה עולה למעלה, ובתורו מגיע גם אלינו, למציאות שבה אנחנו עלולים להידחק לקבלת החלטות פזיזות, או חלילה לסיים את המלחמה בלי שהושגו המטרות.

הקהילה היהודית בבריטניה, למשל, מנהלת מאבק עיקש כדי שכלי התקשורת ידווחו על מלחמה שהיא בין ישראל לחמאס, ולא בין ישראל לעזה. בכל ריאיון, בכל פורום או פוסט, מסבירנים פרו-ישראלים חוצבים דרך הררי שנאה ופייק-ניוז כדי להדגיש מי הטוב ומי הרע. שאנחנו לא כמותם. ואז, עולה עוד ציוץ של פוליטיקאי בטוויטר שאומר בדיוק הפוך. עכשיו לך תסביר לאיזו סמנת'ה מבריטניה, להאנס מדנמרק או למרקו מארגנטינה, מי זה ניסים ואטורי.

הפגנה פרו ישראלית (צילום: AP)
הם מסכנים את חייהם למעננו, הפגנה פרו-ישראלית באירופה|צילום: AP

הפגנה פרו-פלסטינית בטורונטו, קנדה, בסוף אוקטובר (צילום: AP)
מסבירנים מנסים להבהיר שאנחנו לא כמותם. ואז מגיע ציוץ בניסיון לקושש מצביעים (ארכיון)|צילום: AP

במדינה נורמלית, הייתי בא בטענות לאחראי על ההסברה. אישה או איש שהיו אמורים לנסח מסרים ברורים, ולוודא שאין פוליטיקאי שחורג מהם. הם היו יכולים גם להפעיל לחץ כדי שמקוששי קולות בזמן מלחמה ישלמו את המחיר, למען יראו ויראו, ולא פחות חשוב ככלי הסברתי בפני עצמו.

בישראל, אין אדם כזה.

לכן, נותרה לי רק בקשה אחת - המשכיל בעת ההיא יידום, כי עת רעה היא - נכתב בספר עמוס. פוליטיקאים יקרים, תעשו לנו טובה, תשמרו על הפה שלכם וככה תשמרו גם עלינו.