אירועי ה-7 באוקטובר תפסו את מדינת ישראל לא מוכנה. הצבא, גופי המודיעין ולאחר מכן גם מוסדות המדינה, עמדו נבוכים ופשוט לא הצליחו, ועדיין לא מצליחים לתת לאזרחי ישראל את המענה השלם הנכון.
אין צורך להכביר מילים על המחדל האיום שהתרחש בזמן אמת והביא למותם של רבים כל כך מתושבי עוטף עזה והערים בדרום, ולחטיפתם של מעל 240 בני אדם. לעומת זאת, אנחנו נמצאים כעת בליבו של היום שאחרי, במהלכו המענה שמעניקה המדינה לאלו שנפגעו ממתקפת חמאס הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
את הוואקום מילאה כרגיל, ובגדול, החברה האזרחית בישראל, שנענתה לצו 8 שקיבלה וסיפקה לחיילים ולאזרחים מכול הבא ליד: ארוחות חמות, ציוד חיוני ולוגיסטי, משפחות מארחות, דירות למפונים, קטיף ואריזה בשדות ובמטעים החקלאיים בעוטף עזה וברחבי הארץ, ועוד ועוד ככל שהדעת יכולה להעלות.
כתף אל כתף ולצידה של החברה האזרחית, ניצבים חיילים ללא מדים, אלו שיש מי שהתרגלו בישראל לראות את תרומתם לאורך השנים כמובנת מאליה: יהודי התפוצות, שתרמו ותורמים מאות מיליוני דולרים לטובת שיקום דרום ישראל ושיקום התושבים וכמובן לטובת חיילי צה"ל. אלפי מזוודות עמוסות בציוד הוטסו לישראל ויהודי התפוצות עומדים בחזית ההסברה וההגנה על מדינת ישראל, בעוד שהם עצמם מתמודדים עם בעיה חמורה מבית: האנטישמיות ההולכת וגואה ברחבי העולם, כזו המעמידה את הקהילות היהודיות בסכנת חיים ממשית. דוגמאות לא חסר: מהפגנות ענק אנטי-ישראליות ואנטישמיות ועד סימון בתי יהודים והשחתת בתי כנסת ומוסדות יהודיים, מאנטישמיות בקמפוסים ועד תקיפה פיזית של יהודים ברחוב.
שני האלמנטים האלו, ההתגייסות החד-משמעית ובהיקפי ענק של יהדות התפוצות למען שלומה ורווחתה של מדינת ישראל והאנטישמיות הגואה המסכנת את חייהם על בסיס יום-יומי, ממחישים ומדגישים שוב: יהדות התפוצות היא שותפה מלאה לגורלה של מדינת ישראל וגורלם של היהודים בעולם כרוך בגורלם של היהודים בישראל, בקשר שהוא בלתי ניתן להתרה.
היו מי שניסו לטעון לאורך השנים להיחלשות הקשר בין יהודי העולם לישראל, להתרופפות הברית, ולראיה הביאו קולות שונים מתוך יהדות התפוצות המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל. היו רבים שניסו לומר ליהדות התפוצות - אל תתערבו בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, היו שניסו לדחוק את רגליהם מטעמים דתיים ופוליטיים ולגרום להם להרגיש זרים בביתם הטבעי, מדינת ישראל. ולמרות כל זאת, יהדות התפוצות נשארה אוהבת ונאמנה למדינת ישראל.
לביקורת הזו וליחס הזה כלפי יהדות התפוצות אין עוד מקום. המלחמה שנפתחה לפני כחודש בישראל קשה ועקובה מדם. אחינו שבתפוצות נמצאים לצידנו בכל רגע ורגע ועושים כל שביכולתם על מנת לחזק את מדינת ישראל ואזרחיה.
המלחמה תיגמר יום אחד, וכולנו מתפללים להצלחת חיילי צה"ל ולתבוסה מלאה של אויבינו. ביום שאחרי, נצטרך לדון ברצינות במקום שאנו מעניקים לאחינו שבתפוצות כאן, אצלנו בבית. מדינת ישראל לא תוכל להתייחס אליהם, אל אורחות חייהם ואמונותיהם הדתיות כאל סרח עודף. מדינת ישראל וראשיה יצטרכו להתבגר בכל הקשור ביחס ליהדות התפוצות, להתייחס אליהם בכבוד ובאהבה ולהביא בחשבון את הדברים החשובים להם – בנושאי גיור, תפילה בכותל, הכרה של מדינת ישראל בזרמי היהדות המתקדמת ועוד. נגמרו ימי ההתעלמות וההדרה, הזלזול וההשתקה.
יהדות התפוצות כבר הוכיחה בעבר, ועכשיו ביתר שאת, שהיא שותפה על-מלא של מדינת ישראל ואזרחי ישראל. עכשיו תורה של המדינה.
>>> יוכי רפפורט היא מנכ"לית נשות הכותל