עם יציאת כוחות צה"ל ממחנה הפליטים ג'נין, חזרה האחריות על המחנה ועל האזור כולו לידי חטיבת מנשה. המציאות בשטח חוזרת לימים שלפני מבצע "בית וגן", כשבצה"ל מבצעים פעילות שוטפת ופעולות ממוקדות בכל האזור - על פי המודיעין שמתקבל. מבצע כזה יכול לקרות שוב בכל עת בעתיד הקרוב, כדי לבצע מעצר או לסכל פיגועים. המבצע בג'נין אף מקרין על שאר האזורים ביו"ש, ומאפשר לישראל לשכפל את אותה פעילות גם בערים אחרות כמו שכם.
בבסיס המבצע בג'נין עמדו כוונה ומאמץ שגם הושג ברובם לפגוע בתשתיות הטרור בתוך מחנה הפליטים. המציאות שהתפתחה שם, שבה קבוצה של כמה מאות חמושים התבצרה במקום, אספה אמצעי לחימה, יצאה מתוך אותו "מבצר" לבצע פיגועים וחזרה לשם כי הרגישה בטוחה - כל הדבר הזה נפגע.
מטרה שהציב צה"ל לפני המבצע ולא ממש הושגה היא הפגיעה בחמושים הרבים שנמצאים במקום. רובם, עם תחילת המבצע, נמלטו או הסתתרו ולכן הכוחות לא הגיעו אליהם. עם סיום המבצע גם בג'נין יודעים שייקח זמן לשקם את מה שנפגע, אבל זה לא אומר שהם לא מסוגלים לעשות זאת. בינתיים, עיקר העיסוק של מערכת הביטחון יהיה בשימור ההישג הזה ובהמשך הפעילות השוטפת נגד אותם מחבלים במחנה.
אם עד הלילה דובר על כך שיש למבצע הישג נוסף של שימור הבידול בין עזה ליהודה ושומרון, אז הרקטות ששוגרו במהלך הלילה מוכיחות שבעזה לא ממש יושבים בשקט. הפעולה הזו היא חלק מאותה מערכה רב-זירתית שמערכת הביטחון מנהלת - 4 זירות בתוך שבוע אחד: פעילות בג'נין, תקיפה בסוריה, תקיפה בעזה ומבט להר דב. כל אחת מהזירות הללו עלולה להפוך מאירוע טקטי לאירוע אסטרטגי.
בסופו של דבר, כל פעולה דומה שישראל תבצע בערים אחרות ביו"ש ותשיג תוצאה חיובית בפרמטר של מחבלים הרוגים, עושה רק דבר אחד: היא קונה זמן ומרחיקה את ישראל, במידה מסוימת, מהאירוע האסטרטגי הבא. זה בטח לא פותר את הבעיה ביהודה ושומרון. כמו בעזה, גם כאן הפתרון צריך לבוא מהתחום המדיני.
צה"ל על יכולותיו יכול לפעול ולהשיג רמה מאוד גבוהה של ביטחון, גם במחירים כבדים. באמצעות תוכניות מבצעיות הוא מצליח להשיג פרישה של שמיכת הגנה גדולה והורדה של רף הלהבות. אבל השלב השני בתוך האירוע הזה לא מתקיים כבר הרבה מאוד שנים - וזה המעשה המדיני. דווקא שם, הכול מתנפץ.
ישראל צריכה להבין מה רוצים מעבר, מה יכול לשפר את התנאים וליצור לדרג הצבאי מציאות טובה יותר ונוחה יותר לתמרון. הפעילות הצבאית מועילה ומסייעת לייצוב המציאות, אבל זה לא משנה את התמונה הגדולה. צה"ל לא יכול לספק את כל הפתרונות.
ישראל לא מסוגלת, לא יכולה, אולי לא רוצה, להחליט לאן ללכת. לכן אנחנו כל פעם נחזור לאותה מציאות של "סבבים". אין סיבה אמיתית שלא נחזור לדון בג'נין, ברצועת עזה ובכל שאר הגזרות, כששום דבר במציאות המדינית לא משתנה.