- ראש חודש אב. אלה תשעה ימים שבהם אנו נוהגים אבלות על חורבן הבית. הבית הראשון חרב בשל שלושה חטאים קשים: גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה. אם נתרגם את חומרת החטאים הללו לשפת דורנו נאמר - כל הגבולות ניטשטשו. אלו הגבולות המאפשרים לכל אחד ואחת לשמור על נפשו וגופו, על אינטימיות בריאה, על מערכת קשרים שיש בה גבולות (גילוי עריות); הגבולות שמבהירים את הזכות לחיים ואת האיסור לקחת את חייו של האחר (שפיכות דמים); והגבולות בין קדוש לטמא, בין נכון ללא נכון, בין אמת לפייק (עבודה זרה).
הבית השני חרב בגלל שנאת חינם. פשוט וקל. ככה התפרקה הלכידות הבסיסית, זו שמאפשרת קיום משותף של כולנו, יחד. הגבול הדק שבו אני, אתה ואת יכולים לחיות יחד, לנהל מערכות בריאות, רווחה חינוך וכמובן ביטחון. הגבול הדק שבו יש לנו אמונה בערכים משותפים; בצעירותי קראו לזה "צדקת הדרך". ב-2023 הפכנו לחברה שבה כל שבט וקהילה מחפשים את צדקת הדרך של קהילתם.
שנים רבות סבל תשעה באב מרייטינג נמוך. ילדי ישראל כמעט שלא הכירו אותו, הוא חל בחופש הגדול. יום הזיכרון לחורבן לאומי הפך ליום "דתי". השנה, אולי לראשונה מאז החורבן, תשעה באב וערכיו הפכו ליום ששייך לכל הישראלים. כולם עוסקים בשנאת אחים ובסכנה מפני חורבן. אולי זו בשורה טובה. - ישראל בכאוס רעיוני. אני מאזין למרואיינים מכל הצדדים, והראש כבר כואב לי:
עילת הסבירות; מינוי שופטים; שינוי במבנה התקשורת; שינוי במעמד בתי דין רבניים; פטור גורף משירות; פטור גורף מלימודי ליבה; חוק חמץ; שינוי במעמד הרשות לקידום מעמד האישה; ועוד. כולם מבהירים ש"זה" הדבר שיפרק את ישראל, לאחריו ישראל לא תהיה דמוקרטית. מן הצד השני, דהירה אל הקיר, דיבור נוראי על נקמה ב"צפונבונים", על "עכשיו תורנו", על נקמתה של "ישראל השנייה", מה לא?
הטענה נגד הלגיטימיות של הממשלה הקודמת, שהורכבה בידי מפלגה שזכתה לשישה מנדטים, הייתה מוצדקת במידה, על שאלה כללי השיטה הדמוקרטית שלנו. אבל בפועל, גם עכשיו, הממשלה מונהגת בידי שישה–שמונה מנדטים.
יש לא מעט תמיהות. המחאה הזו איננה אלימה, היא מחאה אזרחית מרשימה. עדיין מותר להרהר אחר מכתבי המילואימניקים, שיש בהם סכנה נוראה על אף ההבחנה הלא ברורה לי בין סרבנות לבין הימנעות מהתנדבות. שביתת רופאים מאורגנת בידי ההסתדרות הרפואית נראית לי כמעשה לא מוסרי ולא ראוי. זה מעשה שעלול לסכן חיים בפועל, לפגוע באיכות חייהם של אזרחים תמימים. שביתה של רופא היא מעשה לגיטימי. שביתה של ארגון רופאים איננה מעשה נכון. מלחמת כול בכול. - מתי מתחוללת מלחמת אזרחים? מתי מתחילים לפרום את המעט שעוד קושר בינינו? כשהצד הזה רוצה לנצח את הצד הזה. כשאף אחד לא מרגיש בכאבו של השני. כשהמטרה היא "תסיר את הצעתך ואז נדבר". אנחנו במסלול התנגשות. אם לא נעבור מתרבות של ניצחון לתרבות של "יחד", ירוויח צד, אולי, את ה"צדק", אך ננצח את השלום.
על מה ולמה התיר מר נתניהו לשר קרעי להציג את תוכניתו המסוכנת לרפורמה במערכת התקשורת דווקא עכשיו? האם שר הדתות לא שומע חדשות? כיצד חשב להציע דווקא עכשיו שינוי במבנה יחסי דת ומדינה? יש כאן או טיפשות, או חוסר מודעות, או יהירות, או דורסנות לא מרוסנת. האם זה הזמן להמשך הפיצול והפילוג? על מה ולמה מאפשר מר נתניהו להשפריץ פעם אחר פעם זרנוקי דלק על מדורת השנאה? הצעות החוק, הרפורמות השונות, מגבירות, בצדק, את חוסר האמון, את החשש מפני גולאש הונגרי או נקניק פולני. - בשנת 2449 למניין השנים היהודי (ב'תמ"ט), התחולל אירוע נוסף שטלטל את חיי האומה: חטא המרגלים. עשרה משנים-עשר המרגלים, נשיאי העם, ראשי השבטים, הוציאו את דיבת הארץ רעה. בשנת 5783 (התשפ"ג), ראשי השבטים מוציאים שוב את דיבת הארץ רעה. אל לנו להרבות בשיח על חורבן. כדאי שנפנה את עיקר האנרגיות לבניין.
- מה עושים? מקבלים החלטה: מדינת ישראל תעניק לעצמה מתנה לקראת יום עצמאותה ה-80: חוקה בהסכמה. 2000 שנה היינו בגלות. 75 שנה בנינו את התשתית של המדינה. מה בוער? מדוע כאן, עכשיו, בכוחנות וללא הסכמה? יש לנו חמש שנים שנוכל לגבש בהן את כללי דמוקרטיה, את הסדרת היחסים בין הרשויות השונות, את הסדרת יחסי הדת והמדינה, את החינוך הממלכתי, שאלות השירות והגיוס, סוגיות כלכלה ועוד. על בית הנשיא להתמקד בהובלת מהלך כולל, מקיף, מהלך עמוק שיוביל את ישראל לחוף מבטחים. מהלך המחבר את ישראל היהודית והדמוקרטית. ביום ראשון בבוקר נתכנס, קבוצה מגוונת של אנשי רוח ומעשה מכל קצות הקשת הפוליטית וגווני החברה הישראלית. נתחיל בכותל, נסיים בכנסת ישראל. נעמיק את הברית שבין "יהודית לדמוקרטית", נחזור למגילת העצמאות. נתגייס להצלתה של ישראל מעצמה.
>>> הרב שי פירון הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת פנימה