ימים מורכבים ורעים עוברים על החברה הישראלית. נדמה שהשסעים בין הקבוצות השונות רק הולכים ומתרחבים וצה"ל, כצבא העם, אינו יכול לחמוק מהסערה שנכנסה כבר פנימה אל תוך שורותיו. הסערה הזאת משנה את הצבא מבפנים. למרות שבמובנים רבים, גם אם המהפכה המשפטית תחוקק במלואה, וחלק גדול בעם יראו בכך שינוי פניה הדמוקרטיות של המדינה, מעל פני השטח צה"ל עשוי להיראות כאותו הצבא. אך מתחת לפני השטח הוא יעבור שינוי עומק משמעותי - במיוחד לאחר ש-1,142 טייסים ואנשי חיל האוויר הודיעו היום (שישי) על הפסקת ההתנדבות.

"חובת כולנו למנוע חורבן בית שלישי!" | המכתב המלא של אנשי צוות האוויר

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ייתכן שיהיה קשה לראות את השינוי בפועל בעין בלתי מזוינת בשבועות או בחודשים הראשונים - וזאת מכיוון שבניגוד לדימוי שנוצר בשיח הציבורי, הבעיה המרכזית שאיתה צפוי להתמודד צה"ל אינה קשורה בשינוי דרמטי בכמות (החיילים או האמל"ח) - אלא במהות ובראש ובראשונה ברכיב מרכזי אחד. 

המרכיב המרכזי באיכותו הייחודית של צה"ל אינו נוגע לגודלו אלא למרכיב ההתנדבותי שבו. אנו מקבלים את הנס הגלוי של ההתנדבות לשירות צבאי באדישות מסוימת וכמו הרבה דברים מובנים מאליהם, רק לאחר שלא יהיו עוד מנת חלקנו נרגיש בהבדל העצום. צה"ל חזק רק בשל רוח ההתנדבות שבו ולא משום רוח הפקודה. בתחום מילוי הפקודות הוא אינו מהמצטיינים בעולם, אך הרוח המפעמת של מחויבות גבוהה יותר למשימות, גם אלו השוחקות והשוטפות, מייצרת את עוצמתו. וכעת כל זה עומד בסכנה מוחשית.

בנימין נתניהו, הרצי הלוי, יואב גלנט (צילום: חיים צח, לע
עד שנבחין בשינוי בתוך צה"ל, יהיה מאוחר מדי. הרמטכ"ל הלוי עם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט|צילום: חיים צח, לע"מ

כאשר מנתחים את הפרמטרים המרכזיים שהופכים את צה"ל לצבא איכותי וחזק מגלים את ההתנדבות שעוברת כחוט השני בין כל מרכיבי העוצמה של הצבא: 

  1. שירות המילואים, המבוסס התנדבות, הופך את צה"ל לאחד הצבאות הגדולים באזור. על אף שצבאה הסדיר של מדינת ישראל קטן באופן יחסי ליכולותיו, הרי שתפיסת הגיוס וכשירות צבא המילואים מייצרת מצב שבעת פקודה בתוך שעות בודדות צה"ל הופך לאחד הצבאות הגדולים. כיום רק אחוזים בודדים מאזרחי מדינת ישראל משרתים במילואים. המציאות היא שהשירות במילואים הוא בפועל התנדבותי. יש לחדד, לא כולם מתנדבים: שירות מילואים מבוצע על פי חוק, ומי שמקבל צו חוקי מחויב על פי חוק לשרת. אבל צווים חוקיים (כאלה שעומדים בסטנדרטים של התרעה מוקדמת מראש) נדירים אצל הקבוצות הבאות: מפקדי יחידות מילואים, אנשי מילואים המשרתים במסגרת יחידות סדירות, ואנשי יחידות מיוחדות. אנשים אלו מוצאים עצמם במצב קבוע של התנדבות. והאתגר הגדול הוא שמדובר בעמוד שדרה מקצועי קריטי לכשירות הצבא. החלשתו עלולה להיות הרסנית. 

  2. צה"ל מחזיק באחד מחילות האוויר הטובים בעולם עם איכויות ייחודיות שמבוסס ברובו על התנדבות. ההתנדבות בחיל האוויר מתחילה כבר בקורס הטיס וההתנדבות לטיסה. רוח ההתנדבות ממשיכה גם בהשתלבות ביחידות המיוחדות של חיל האוויר. בפועל רוב חיל האוויר הוא התנדבותי. כמובן שגם הטייסים במילואים מהווים למעשה חלק מטייסת סדירה. ולכן, כפי שראינו קודם, כל התייצבות שלהם לטיסה היא התנדבותית. זאת ועוד, קורס הטיס של חיל האוויר נחשב לאחד הטובים בעולם. חלק מהאיכות שלו נובעת מאיכות המדריכים. חלק מהמדריכים המנוסים ביותר הם טייסים, שלמרות שהם פטורים מטיסה החל מגיל 51, ממשיכים להתנדב ולהדריך עד גיל 60 ולהעניק מניסיונם לפרחי הטיס הצעירים - וזהו דבר שאי אפשר לשכפל.

  3. צה"ל מחזיק ביכולות מודיעין וטכנולוגיה (בדגש סייבר) מהטובות בעולם. בחוד החנית עומדים חיילים צעירים שהתנדבו להאריך את השירות. חיל המודיעין מרוויח מכך שבני נוער מצוינים רבים רוצים להתגייס למערכים הטכנולוגים של החיל. למקצועות מסוימים נדרשת חתימה נוספת של שנים כבר בעת הגיוס. ולמרות זאת אותם בני נוער מוכנים להתנדב לכך. גם במקרה זה יש לדייק, לא כל האנשים באמ"ן מתנדבים. אבל גם פה האתגר הוא שהיתרון היחסי תלוי בהם: ההובלה העולמית של אמ"ן מבוססת על המתנדבים בתחום הסייבר פורץ הדרך, המתנדבים ליחידות המיוחדות, והמוטיבציה להתנדב לקורס קציני מודיעין. כלומר גם במקרה זה ההתנדבות היא המהות והזהות הייחודית של החיל וגם פה זה לא עניין של כמות. 

  4. היחידות המובחרות של צה"ל מבוססות התנדבות. אנשי צבא ברחבי העולם מתקנאים במה שמייצג המושג שכל מיועד לשירות ביטחון מכיר כ"גיבוש סיירות" של צה"ל. מיון זה, שאליו מתכוננים טובי בני הנוער, מהווה עוד אחד מהניסים הגלויים של צה"ל. העובדה שבני נוער מצטיינים מתכוננים ונאבקים כדי להגיע ליחידות המיוחדות היא תופעה ישראלית ייחודית. זה נכון שברוב העולם יחידות עילית הן התנדבותיות, אבל בדרך כלל מגיעים אליהו אנשים שהרוח המיליטריסטית מובילה את מעשיהם. לאו דווקא כך בצה"ל: ניתן לראות ביום סיירות את העילית של כל שכבות החברה המתגייסות לצה"ל.

  5. ההתנדבות לקצונה ואיכות הפיקוד הטקטי. ההתנדבות הנפוצה ביותר בצה"ל היא ההתנדבות לקצונה. גם פה אין חובה. ובעבר ידע צה"ל תקופות שפל של התנדבות. ככל שהמוטיבציה ליציאה לקצונה גבוהה יותר, איכות הפיקוד הטקטי עולה. המצב של מחסור בקצינים הוא נדיר. השאלה היא מי מהאנשים יתנדבו לצאת לקורס בעתיד. וגם פה הסיפור אינו הכמות, השורות יהיו מלאות. 

    הרמטכ
    ההתנדבות היא הקובעת את איכות צה"ל. הרמטכ"ל הרצי הלוי בועדת הכנסת, השבוע|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המסקנה המתבקשת מהדוגמאות לעיל היא שההתנדבות היא הקובעת את איכות צה"ל. ולפיכך כל שחיקה במוטיבציה להתנדבות עלולה להביא לירידה באיכות, כלומר לצבא בינוני יותר. כאמור, הבעיה אינה כמותית: המכסות ימולאו, האיכות והמהות עלולות להשתנות.

סיקור אי-ההתייצבות בצה"ל ב-N12

לאחר שהבנו שההתנדבות היא ערך מרכזי במרכיבי העוצמה של צה"ל, קרי, בעיקר רצון חופשי להתנדב ולא מכוח פקודה, נשאלת השאלה מה הם אותם פרמטרים שצפויים להיפגע בצה"ל באם מדינת ישראל תמשיך לצעוד בכיוון הנוכחי:

  1. רעות ולכידות. המאפיין המרכזי של האיכות ביחידות צה"ל הוא הרעות והלכידות של יחידות, טייסות ושייטות. רעות של צבא העם המגיע מכל חלקי העם אינה מובנת מאליה. מרכיב מכריע בה הוא השארת מחלוקות פוליטיות ודתיות מחוץ למחנה. המחלוקת המקטבת את העם בתקופה שבה אנו מצויים הטילה את צה"ל לתוך השדה הפוליטי. האמירה שיש להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי היא נכונה, אך הפכה לקלישאה נבובה. הוויכוח כבר נוכח בתוך היחידות, בתוך תא הטייס, ובמועדון היחידתי. ויכוח זה שכולו סביב צודק וטועה, טוב ורע, מחליש את הרעות ואת הלכידות של היחידות הצבאיות. 
  2. צדקת הדרך ותחושת האמון מצד החברה הישראלית. 35 שנים התהלכתי גאה במדי הזית. חשתי כשליח העם. הרגשתי שאני המגן ובזכות השירות שלי בחיל קרבי מתקיים כל היופי הזה של מדינת ישראל. ככל שצה"ל נחבט בזירה הפוליטית הוא הופך להיות צבא של חלק מהעם. צבא שנדרש שלא לקיים חוקים, כמו במקרה הישיבה בחומש, נחשד על ידי חלק מהעם שהוא כלי המשרת אידיאולוגיה ימנית, או במקרה ההפך צבא שבשל מחאות אנשי המילואים שלו מושהית חקיקת חוקי הרפורמה המשפטית - נחשב על ידי חלק אחר בעם כצבא הפועל ממניעים ליברליים פרוגרסיביים. זה חמור, זה מפלג, זה משסע וזה בעיקר משפיע על המוטיבציה של משרתי הצבא להמשיך ולהתנדב. 
    ראש אמ
    "35 שנים התהלכתי גאה במדי הזית". הימן עם נתניהו, ליברמן והרמטכ"ל דאז דאז איזנקוט|צילום: לע"מ
  3. השותפות האמריקנית-ישראלית. חיל האוויר של צה"ל הוא למעשה חיל אוויר אמריקני. הודות לסיוע הביטחוני הנדיב האמריקני, רוב המטוסים והתחמושת שבשימוש חיל האוויר היא מתוצרת ארה"ב - ויש לומר, כפי שהמלחמה באוקראינה מוכיחה זאת, כי מדובר בציוד הלחימה הטוב בעולם. ככל שישראל מקדמת את חוקי הרפורמה, היא מאיצה תהליך מסוכן של ערעור התשתית הערכית המשותפת עם ארה"ב. תשתית שהיא הבסיס והסוד של הגיבוי המעצמתי האמריקני. ואם הדבר ישפיע על הסיוע הביטחוני האמריקני, זה עלול להשפיע על חיל האוויר. 
    מטס יום העצמאות של חיל האוויר (צילום: דובר צה
    גם הכשירות של חיל האוויר בסכנה|צילום: דובר צה"ל

כיצד צה"ל ייראה אם לא נעצור ועכשיו? הצצה למצבו ויכולותיו של הצבא הרוסי תספק רמז לכך

אז מה יקרה לצה"ל ביום שאחרי הרפורמה המשפטית באם זו תמשיך להיות מקודמת חד-צדדית באופן שמערער בקרב מיליוני ישראלים את האמון בהיותה של ישראל דמוקרטיה?  ובכן, השינוי בצבא לא יורגש מיד. הנתונים שיוצגו לציבור, ושייראו כולם אמינים, יראו שצה"ל אפילו ממשיך לגדול. איכות אמצעי הלחימה לא משתנה - כמות מטוסים, כמות טנקים, כמות יחידות וכיוצא בזה. במידה מסוימת צפוי אפילו גידול בתקציב של הצבא כפי שאנו רואים במדינות שהן דמוקרטיות לא ליברליות: מדינות אלו מחזיקות צבא שנראה טוב מאוד. ולכן ביום שאחרי נשמע ודאי את הטיעון "איפה כל מהלכי האימים שאיתם איימו עלינו? הינה, הרפורמה עברה ודבר לא השתנה".

הרפורמה המשפטית - כל מה שצריך לדעת על תכנית לוין

כל זה נכון, חלקית. בשגרה ובביטחון השוטף לא יהיה שום הבדל. אבל משום שהמהפך שצה"ל יעבור אינו מהפך כמותי אלא מהותי-פנימי, אנו נחוש בהבדל העצום במלחמה. יחול גם שינוי מיידי יותר שיורגש על ידי אנשי המקצוע במערכה שבין המלחמות ובמבצעים החשאיים שלנו, אך משום שמדובר במערכה המתנהלת בצללים רוב הציבור לא יחוש בהבדל. קצת בדומה למה שקרה לצבא רוסיה במלחמה באוקראינה - צבא שעד המלחמה זכה לשבחים של רבים מהחוקרים הצבאיים בשגרה, אבל במלחמה האמיתית הבועה התפוצצה. צבא רוסיה הוכיח שהוא צבא גדול, טיפש, מושחת וחסר כשירות מבצעית בסיסית. זה עלול לקרות גם לנו. הסכנה היא שבמציאות משטרית אחרת, החולשה הזאת תוסתר מעיני הציבור, ורק בעת חירום כאשר נידרש לצה"ל נתוודע לאמת.

גופי תקשורת ערביים מתארים את הסרבנות לצה
הדיווחים בתקשורת הערבית על אי התייצבות בחיל האוויר

זה ייקח זמן, זה נכון. איכות דועכת לאט, להבדיל מכמות שהשינוי בה מיידי. אנו עלולים לא לחוש בהבדל. ייתכן שיעברו שנים. אבל תיתכן גם תאוצה. כך למשל, לו יעבור חוק הגיוס הפוטר באופן רשמי את החרדים מגיוס צבאי, אנו עלולים לחזות ב"סופה מושלמת": התסכול של חלק מהעם המשרת בצה"ל מהחד-צדדיות של החקיקה, שאליה הם מתנגדים ורואים בה איום קיומי על זהותה הדמוקרטית של המדינה, יתחבר לתסכול מהעדר השוויון בנטל, ולניכור ההולך וגובר מצה"ל. וזהו עלול להיות אקורד הסיום של צבא העם.  

ייתכן שאנו בפני ההזדמנות האחרונה להציל את צה"ל – יש לעצור את החקיקה החד-צדדית

שבירת מודל צבא העם עשויה להצמיח מודל של צבא שכירים מקצועי. ייתכן והוא ייראה הרבה יותר ממושמע מצה"ל הנוכחי, הוא בוודאי שיהיה צייתן יותר. צבא זה יהיה פחות מגוון מבחינה חברתית, אל שורותיו יתגייסו נערים ונערות הרואים בצבא קריירה, ולא שלב בהתפתחות האישית. צה"ל הוא ראי החברה הישראלית. צבא מקצועי יכול להיות צבא חזק וטוב, אבל לא כך צמח צה"ל, וכנראה שזה היה מהלך חכם. הוא בוודאי מתאים למאפייני החברה הישראלית. השינוי במודל צבא העם אולי בלתי נמנע, אך הוא יהיה צבא אחר, וככל שביכולתנו לשמר את המודל הנוכחי והמצליח כדאי לנסות לעשות זאת.

נתוני גיוס ברחבי הארץ (צילום: דובר צה
מה יעלה בגורל מודל צבא העם?|צילום: דובר צה"ל

המשבר אינו משבר של סמכות פיקודית, הבעיה אינה בעיה של המפקדים שאינם יודעים לאכוף משמעת ביחידותיהם, כי לא מדובר במשמעת, מדובר במוטיבציה. והגורם לירידה במוטיבציה אינו קשור בצבא אלא בדרג המדיני. לפיכך האחריות למניעת המשבר היא של הדרג המדיני. דפיקות על השולחן לא יעזרו, הן רק יחמירו את המצב.

השימוש בצבא לצרכים אזרחיים הוא נשק יום הדין. וכמו תמיד עם סוג נשק כזה, השימוש בו מביא לכך שכולם מפסידים. הוא פוגע בצורה קשה ביריב, אך עצם השימוש בו משפיע על מי שהפעיל את הנשק. אנחנו קרובים מאוד לשימוש מסיבי בנשק זה. יהיו שיטענו שאולי מאוחר מדי לעצור, אבל אין ברירה. מדינת ישראל מצויה בסביבה של איומים משמעותיים לביטחון הלאומי. צה"ל חייב להיות ערוך למלחמה באופן מיידי ותמידי. אין לישראל את הפריווילגיה להמר על איכות צה"ל. גם אם הסבירות להתממשות מלחמה אזורית רחבה נמוכה, הרי שלמדנו מהעבר שעצם האפשרות מחייבת שמרנות, זה לא הזמן לבצע שינויים והימורים מסוכנים על עתידו צה"ל. 

רק עצירת החקיקה תביא לבלימת התהליכים השליליים שראינו פה. הדרישה של הממשלה להפסקת המחאה אינה מעשית. המחאה היא תגובה ליוזמה של הממשלה, והמחשבה שהמחאה תפסיק מבלי עצירת החקיקה היא נאיבית. אפשר להמשיך בהתעקשות שני הצדדים, בסופו של דבר כולנו נפסיד. 

>> אלוף (במיל') תמיר הימן, לשעבר ראש אמ"ן, הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. 

ראש אמ
ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן|צילום: חן גלילי, INSS