מבלי ששמנו לב, כי הרי הזמן עובר כשנהנים, חוגגת ממשלת ישראל ה-37 בסוף השבוע הזה שישה חודשים לכהונתה. לא, אין זו טעות סופר, "חוגגת" היא המילה הנכונה לתאר את חצי השנה הזו, שנראית כמו ביקור ארוך מאוד בלונה פארק. ולונה פארק הוא כידוע כיף לא נורמלי. מה לא היה לנו? מסיבובים שהופכים את הראש ואת הבטן, מתקנים שנועזים בלבד מוכנים לנסות והרבה מאוד סחרחורות והקאות תוך כדי תנועה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מהרגע שנחגרה חגורת הבטיחות והממשלה הושבעה, הכול קרה להם, לשרים ולחברי הכנסת, במהירות מטורפת, בצורה סוחפת, עם תנודות מצד לצד, עם הראש למטה והרגליים למעלה, ועוד סיבוב, ועוד מהפך, ועוד סלטה. כל אחד מהם במתקן אחר, עולה כשהאחר עומד בתור, יורד כשהאחר כבר למעלה. והם עלו – ביחד ולחוד – על כל המתקנים, בלי לפספס אפילו אחד. היו שם קרוסלות ורכבות שדים ורכבות הרים ובעצם מה לא. וואו, איזה כיף.
איזה כיף יכול היה להיות אילו זה באמת היה בילוי בלונה פארק. אלא שכ-180 יום מאז הושבעה וקיבלה את אמון הכנסת, הממשלה עדיין לא מצליחה להבין איזה מתקן היא באמת הכי אוהבת. איש הישר בעיניו יעשה. הממשלה הכי הומוגנית בעשורים האחרונים מתנהגת בצורה הכי הטרוגנית שיש: אין בעל בית, אין חזון, אין שפה משותפת אמיתית, כזו שהיא מעבר לקלישאות הרגילות של "המחנה הלאומי" ו"ממשלת הימין". חצי שנה מאז הקמתה וכבר אפשר לסמן את האשמים בתוך קואליציית ה"יאללה בלגן" הזו.
תוכנית נתניהו נחשפת: החוק שייגנז, לו"ז החקיקה - ומה שיקודם כבר בכנס הזה
נתניהו מאשר: החקיקה תקודם, גם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אך ללא פסקת התגברות
"הוא לא מצליח לשלוט על כל השחקנים סביבו", אומר חבר כנסת בכיר בליכוד על ראש הממשלה נתניהו. "יריב לוין עושה לו את המוות, את איתמר בן גביר הוא לא הצליח לביית ולהרגיע, ואין סביבו ולו אדם אחד שבאמת יכול לתת לו עצה טובה, כזו שלא תסבך אותו. מישהו שיזכיר לו שהוא ראש הממשלה ויחזור להתנהג ככה", מוסיף אותו בכיר – וכשחושבים לעומק על הדברים האלה, מבינים שזה אולי הסיפור כולו. נתניהו, כפי שכבר כתבנו בעבר, מחוויר בממשלתו השישית אל מול ממשלותיו הקודמות. ההרכב הימני-חרדי-קיצוני שלה לא מאפשר לו יכולות תמרון, כפי שהיו לו בעבר, בממשלות שבהן הליכוד היה הסמן הימני. הוא כלוא בין בן גביר למשה גפני, בין בצלאל סמוטריץ' ליצחק גולדקנופף. ואין באמצע איזו ציפי לבני לברוח אליה, גם לא משה כחלון או בני גנץ.
קחו את יריב לוין כדוגמה: שר המשפטים לא מתכוון לוותר על שאיפותיו לגבי החקיקה המשפטית. הוא מיצב עצמו כמי שחותר לשם בכל הכוח, והוא גם לא מתכוון להתפטר בשום אופן ולהודות בכישלון. להפך. הוא יעשה את כל הצרות מתוך הבית. היחסים עם ארה"ב? סגירת הדלת באמירויות? המשבר החברתי? אפילו הצניחה בסקרים? אחריו המבול. ר-פור-מה. השבוע הוא לקח את האמירה המוזרה של מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, "ציפינו שנתניהו יתפטר, אף אחד לא חשב שנתניהו ימשיך לכהן תחת כתב אישום", ואמר שהינה – שוב הוכח מדוע חייבים להמשיך. כאילו הוא היה צריך באמת עוד סיבה.
לוין, אגב, עובר תהליך הקצנה של ממש. זה נכון שבקווי האידיאולוגיה שלו תמיד היו, עוד משנבחר לכנסת ה-18 ב-2009, הרצון לשנות את אופן בחירת השופטים ואת האיזון בין הרשויות – אבל טקסטים כמו אלה שנשמעים ממנו בחודשים האחרונים לא יצאו מפיו מעולם. ביום רביעי האחרון, דוגמה אחת מיני רבות, הוא נימק את התנגדותו להצעת חוק שתגן על עיתונאים מפני תקיפה פיזית וכינה את כתבי חדשות 12 ו-13 "תועמלנים שעושים תעמולה שבינה לבין עבודה עיתונאית אין שום קשר". המינוחים שבהם הוא משתמש לקוחים מתוך "מילון יאיר נתניהו". נו מילא, שימשיך לצפות ב-14, הרי שם אין תעמולה אלא "עיתונות מזוקקת" – דבר השלטון של ימינו.
אבל זה לא רק שר המשפטים. השר לביטחון לאומי בן גביר הצליח להכעיס מאוד את נתניהו. "רוצו לגבעות, אני מאחוריכם", אמר השר בסוף השבוע שעבר, משל היה עדיין פרקליט של נערי גבעות ולא בכיר בקבינט. הוא מבחינתו אומר כמובן שזה מימוש האג'נדה שלו, שהוא לא מסתיר את מי שהוא באמת – אבל את נתניהו, את שר הביטחון יואב גלנט ואת בכירי מערכת הביטחון זה הרתיח.
"בן גביר לא מבין שלכל אמירה שלו יש משמעות. אלו לא הימים שהוא ח"כ פשוט או פעיל ימין בולט. הוא שר בכיר בממשלה ולכל הגה שהוא מוציא מן הפה יש השלכה בשטח", אמרו גורמים מדיניים בכירים בשיחה עם N12. "הוא חייב להתבגר ולהבין שכשנכנסים לממשלה שצריכה לכוון את ההגה שלה באופן עדין במים סוערים יש לכל מי שעל הספינה אחריות, והוא כל הזמן מטלטל אותה", הסבירו אותם גורמים. בן גביר, למקרה שתהיתם, לא מתנצל. השבוע לעג לגלנט ולבכירי מערכת הביטחון בדיון המיוחד שכינס רה"מ על אלימות המתנחלים: "אני מבין שבאתם לעשות לי זובור, מקווה שראש השב"כ לא יפעיל נגדי אמצעים מיוחדים", צחק. היושבים בחדר לא צחקו.
הם גם לא צחקו כששר הביטחון ניסה לדחוף להוצאת הודעת גינוי משותפת של כלל הממשלה – שעליה יחתמו כל השרים, ובאישור ראש הממשלה – של אלימות כלפי חפים מפשע, פעולות שנוגדות את החוק ודה-לגיטימציה לחיילי ולקציני צה"ל, אפרופו האמירה המרנינה של השרה אורית סטרוק, שהשוותה את בכירי המערכת לכוח וגנר. אלוהים, אי אפשר להמציא את זה. בכלל, נדמה שראש הממשלה הקים חברה חדשה. חברה לתיקונים, שפצורים ועבודות שיפוץ בע"מ.
מדי כמה ימים, לפעמים בהפרשים של יממה או אפילו של שעות, נאלץ ראש הממשלה להתנער מדברים שאומרים בכירי ממשלתו. הינה, עשו ניסוי בעצמכם. כתבו בגוגל את צמד המילים "נתניהו מתנער" או "נתניהו מגנה". לא תאמינו מה תמצאו – מתנער מההקבלה בין חווארה לתל אביב, מתנער מחוק הכותל, מתנער מדברי יועצו, מתנער מטלי גוטליב, מתנער מיוזמתו של השר מיקי זוהר לגבי שבת ישראלית, מתנער מאמירות דודי אמסלם על נשיאת העליון אסתר חיות, מתנער מהצעת הפשרה של נתן אשל, מתנער מאמירות בנו, מתנער מאבי מעוז, מגנה את דבריה של סטרוק, מגנה את דבריו של השר עמיחי אליהו על הנגיד, מתנער מאיומי יואב קיש על היועמ"שית, ועוד. באמת, זו רק רשימה חלקית, וכל ההערכות הן שזה לא הולך להיעצר. השבוע, בישיבה סגורה, הוא המליץ לח"כים ולשרים "לשים לב מה הם מוציאים מהפה". בהצלחה עם זה.
הבשורות הטובות הן שנתניהו עוד יכול לתקן. הוא יכול להחליט שהוא מטיל את מלוא כובד משקלו על הנושאים שהציב בתחילת הקדנציה כיעדים המרכזיים שלו. הוא יכול לחתור בכל הכוח לנרמול היחסים עם סעודיה, ואולי – בהצטלבות זמנים נכונה בוושינגטון ובריאד – להצליח להוציא את זה לפועל. שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן הבהיר לו שארה"ב לא תוכל לסייע כל עוד "החצר האחורית של ישראל בוערת". נתניהו הבין בדיוק למה הוא מתכוון.
אלה לא רק אלימות המתנחלים והמצב ביהודה ושומרון, אלא גם המהפכה המשפטית שמתקדמת לא בקונצנזוס רחב ככל האפשר. נתניהו גם יכול להטיל את מלוא כובד משקלו על יוקר המחיה. אם מישהו יכול להביא את הבשורה – זה הוא. אבל זה דורש רצון ורצינות. לעסוק בזה, לכנס ישיבות, לנזוף במי שצריך, לכנס חיתוכי מצב, לדרוש תוצאות ולהציב יעדים לטווח הקצר, הבינוני והארוך. זה באמת מה שמטריד את אזרחי ישראל: החשבון הלא סביר שהם משלמים בסופר ולא עילת הסבירות, מי היה מאמין, שדוחפים לו לעגלה.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
