בהופיעם השבוע בכנס פומבי, ולא בדיון קבינט סודי ביותר, הצביעו הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליוה על ביטחון מופרז של נסראללה, שעלול להוביל למלחמה עם חיזבאללה, ועל התקדמות איראן בתחום הגרעין – העשויה לחייב בעתיד פעולה ישראלית נגדה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 – לחצו כאן
אומנם ערב חג השבועות תשפ"ג עסוקה מדינת ישראל בסוגיות פנים חשובות ודחופות של המהפכה החוקתית והשלכות תקציב המדינה, אך מי שנושא מבטו אל האיומים החיצוניים לא יכול להחמיץ את ההחמרה במרב החזיתות, המדיניות והביטחוניות. בתום שבעת השבועות לספירת העומר וערב חג השבועות, חשוב שנפנים – ולא נדחיק – שבעה שינויים בנוף האסטרטגי שלנו, שבשנת 2023, ככלל, הלך והתקדר.
ניסוי ב"טיל חדש": אחרי האיומים והאזהרות - התשובה של איראן לישראל
איראן מתבססת בסף הגרעיני
תוכנית הגרעין של איראן נמצאת כיום במצב המתקדם בתולדותיה. על פי הדוח האחרון של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), לרפובליקה האיסלאמית יש כיום אורניום בהעשרה גבוהה (ל-20% ו-60%) בכמות המספיקה לחמש פצצות גרעין, אם תחליט להעשירו לרמה צבאית של 90%, מהלך בן מספר ימים. מאותו רגע, על פי הערכת אמ"ן, יידרשו לה עוד שנתיים לערך לייצור הפצצה עצמה ולהרכבתה על ראש טיל, הגם שלטענת ראש המטות המשולבים של ארה"ב, טהראן יכולה להשיג נשק גרעיני, במשתמע פרימיטיבי יותר, בתוך כמה חודשים בלבד.
אורניום ל-5 פצצות אטומיות. מתקן הגרעין הסמוך לאיספהאן באיראן |צילום: reuters
נוסף על כך ניתוח תצלומי לוויין שנחשפו בימים האחרונים מראה כי טהראן פועלת להרחיב את חסינותה של תוכנית הגרעין שלה באמצעות חפירת אתר גרעין תת-קרקעי חדש וגדול בעומק רב, אשר כנראה חסין גם מפני הפצצות החודרות הכבדות ביותר של צבא ארה"ב.
חרף התרחבותה חסרת התקדים של תוכנית הגרעין האיראנית, נראה כי הזירה הבין-לאומית, ובראשה ארה"ב, אינה מגבירה בהתאם את מערכת העיצומים והלחצים על טהראן כדי לעצור את התקדמותה. זאת, כנראה, גם בשל ההרתעה שיצרה טהראן, באמצעות איתותים ורמזים, כי תעשיר אורניום לרמה צבאית של 90% (ובאירוע יחיד אף העשירה בפועל ו"במקרה" ל-83.7%), כתגובה על החלטות וצעדים בין-לאומיים חריפים נגדה. גם הסכם הגרעין, שהנשיא ביידן הכריז עליו "מת", יכול לחזור בגרסת "הקפאה תמורת הקפאה" – מה שיותיר את איראן קרוב מאוד לסף הגרעין ויחזק אותה כלכלית.
צילום לוויין: הקמת המתקן הגרעיני התת-קרקעי בנתנז, איראן|צילום: AP המזרח התיכון "מחשב מסלול מחדש" בצל תחרות המעצמות
תחרות המעצמות המחריפה – על רקע המלחמה באוקראינה והמאבק המתרחב בין סין לארה"ב – הפכה למעצב מרכזי גם במזרח התיכון. הרפובליקה האיסלאמית התגייסה לסייע לרוסיה במאמץ המלחמתי באוקראינה, בין היתר באמצעות מאות מל"טים מתאבדים מתוצרתה, הפוגעים במטרות תשתית חיוניות ובאוכלוסייה ברחבי אוקראינה, כולל בבירה קייב.
על רקע המלחמה המתח בין המעצמות גובר. מל"ט רוסי החשוד כאיראני מעל קייב|צילום: רויטרס
שיתוף הפעולה המתרחב בין רוסיה למשטר בטהראן מחזק את האחרון ויוצר שורת אתגרים ביטחוניים לישראל – ובהם מכירת מערכות נשק רוסיות מתקדמות לאיראן, דוגמת מטוסי קרב סוחוי-35, סיוע רוסי לתעשייה הצבאית האיראנית ובסייבר, העברה לאיראן של נשק שלל מערבי מאוקראינה, תמיכת רוסיה בעמדות איראן בסוגיית הגרעין, פוטנציאל לשיתוף פעולה מתהדק בין המדינות בסוריה ועוד.
ברקע עסקת הנשק הגדולה. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם נשיא איראן אברהים ראיסי|צילום: רויטרס
המלחמה באוקראינה והאיום של סין על טייוואן, המסתמן באופק, חיזקו את דימויה של ארה"ב כמי שמבקשת לצמצם את מעורבותה במזרח התיכון, להתמקד בתחרות המעצמות ולפנות לאסיה. אמינותה כמשענת ביטחונית אסטרטגית, שכבר נסדקה כשנמנעה מלהגיב על התקפות איראן נגד סעודיה והאמירויות בשנים האחרונות, התערערה עוד יותר. בנסיבות אלה גבולות המחנות במזרח התיכון מיטשטשים, והדינמיקה של "משחק סכום אפס" פינתה את מקומה למציאות שבה כל השחקנים מחפשים נקודות אחיזה חדשות ופועלים להפחתת המתחים ולקידום היציבות. במציאות החדשה שנוצרה, אויבים מושבעים של יום האתמול, דוגמת יורש העצר הסעודי ונשיא טורקיה, שמים שיקולי "ריאל פוליטיק" לפני הכול ומוכנים להתפייס ולהתחבק.
שיקולי "ריאל פוליטיק". הנשיא ארדואן ויורש העצר הסעודי בן סלמאן|צילום: reuters
זה גם הרקע להחזרת סוריה לחיק העולם הערבי בפסגת הליגה הערבית לאחרונה בג'דה, סעודיה, ויותר מכך, לחידוש היחסים בין סעודיה לאיראן בתיווך סין, הפועלת במרץ לכרסם בדומיננטיות של אמריקה במזרח התיכון. מבחינת סעודיה ההסכם נועד לאבטח את אגפיה מול הרפובליקה האיסלאמית, אולם הוא לא ישנה את תפיסת הביטחון שלה, הרואה באיראן את האיום המרכזי על הממלכה, וההסכם אינו סותר בהכרח אינטרסים הקשורים לנורמליזציה עם ישראל.נורמליזציה עם סעודיה חזרה לשולחן, אבל פשוט זה לא יהיה
חרף המגמות הבעייתיות בזירה הפלסטינית, סוגיית הנורמליזציה עם סעודיה לא ירדה מהפרק, וכפי שפורסם באחרונה היא אף מקודמת באופן פעיל בידי ארה"ב, שהגדירה אותה בפומבי כאינטרס אמריקני של ביטחון לאומי.
אז מה קורה פה? MBS, יורש העצר הסעודי, מנצל את ערכה המעודכן של סעודיה ואת משקלה הגיאו-פוליטי הגובר בתוך תחרות המעצמות ובצל משבר אנרגיה גלובלי וסחרור כלכלי עולמי. הוא מתמרן בין ארה"ב לסין ורוסיה והפך את הנורמליזציה לקלף מיקוח לקידום דרישותיו האסטרטגיות מארה"ב. אלו כוללות הסכם לשדרוג יחסים וערבויות ביטחוניות; מערכות נשק אמריקניות מהמתקדמות; ביותר ופיתוח תוכנית גרעין אזרחית, כולל יכולות העשרה על אדמת סעודיה. למרות האינטרס העמוק של ישראל בנורמליזציה, דרישות אלה מציבות גם סיכונים לא פשוטים לביטחונה הלאומי.
זקוקים ל"הכשר" ישראלי. ביידן ובן סלמאן בביקורו בסעודיה אשתקד|צילום: רויטרס
ארה"ב, מצידה, הבינה על רקע המלחמה באוקראינה, כי למרות רצונה להתנתק מהמזרח התיכון, הוא נותר מגרש חיוני בתחרות המעצמות. ממשל ביידן זקוק לסעודיה כדי לתאם את מחירי הנפט ולהותירם ברמה סבירה (צורך שיגבר ככל שיתקרבו הבחירות בארה"ב), מבקש להרחיק את סעודיה ממעגל ההשפעה הסיני ורואה בנורמליזציה בין ישראל וסעודיה מורשת חשובה ובסיס ליציבות אזורית משופרת.
הן סעודיה והן ארה"ב זקוקות ל"הכשר" ישראלי בקונגרס – העוין ברובו לסעודיה – לכל הבנה אמריקנית-סעודית סביב דרישותיה של ריאד. כך נוצר משולש אסטרטגי של אינטרסים חופפים בחלקם בין ארה"ב, סעודיה וישראל.
זהו הרקע לחזרת הנורמליזציה לשולחן, הגם שהדרך אליה, העוברת בוושינגטון, עודנה ארוכה ורצופת מהמורות ותחייב תמורות לא פשוטות בזירה הפלסטינית ובתחומי ביטחון חיוניים של ישראל, העלולות להכשילה. הדיווחים על התקדמות בהסכמה על טיסות עולי רגל מוסלמים מישראל לסעודיה הם צעד נוסף בכיוון זה, אולם ההדלפות האחרונות על שיחות טלפון בין נתניהו לבן סלמאן בוודאי אינן תורמות להערכתו של יורש העצר לישראל כשותף דיסקרטי, וספק אם הן עוזרות לתהליך ההתקרבות לסעודיה.המשבר הפנימי מקרין החוצה חולשה
הקרע הפנימי שנפער בישראל בעקבות המהפכה המשפטית הכניס את אויביה להתרוממות רוח. מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, הצהיר כי ישראל משמידה את עצמה מוקדם משניבא, ומזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ציטט בהתלהבות את אזהרות הנשיא הרצוג מפני התנגשות פנימית ומלחמת אזרחים.
אויבינו בעזה, בביירות ובטהראן חשים שחוסנה של ישראל נפגע. הפגנה בקפלן |צילום: דובי עפר
אויבינו בעזה, בביירות ובטהראן חשים כי נפגעו הלכידות הפנימית וכושר העמידה של החברה בישראל ויחסיה עם משענתה האסטרטגית – ארה"ב – בייחוד כאשר ראש הממשלה עדיין ממתין להזמנה לבית הלבן. בין היתר על רקע זה הם מרשים לעצמם לפעול נגדנו, כולל במתווים שלא נראו כאן שנים רבות דוגמת מטחי רקטות כבדים מעזה, מלבנון ומהגולן בערב פסח.הרתעה במבחן והפוטנציאל למלחמה
מבצע "מגן וחץ" נועד להעניש את הג'יהאד האיסלאמי אבל גם להעביר מסר מרתיע לאויבי ישראל במרחב. המבצע אכן המחיש לאויבינו כי ישראל רחוקה מלהתפורר וכי חרף השסע הפנימי יש בידיה מודיעין מעולה, חיל אוויר קטלני ומדויק, מילואימניקים מגויסים וציבור שמתאחד ברגע האמת. עם זאת, מדובר בהישג טקטי מול אויבנו החלש ביותר, ולא נכון לגזור מהעימות המוגבל הזה מסקנות גורפות לגבי שיקום ההרתעה, שהיא ממילא מושג חמקמק וקשה למדידה. בכל מקרה, נראה שהמבחן בהקשר זה עוד לפנינו.
בשטח, בזירות השונות, התנהלות אויבי ישראל בחודשים האחרונים, בעיקר בזמן רמדאן וחגי ישראל, שיקפה תעוזה ונכונות גוברת להסתכן – בין היתר על בסיס הערכה כי ישראל במצבה תחשוש להיגרר למלחמה: הג'יהאד האיסלאמי וחמאס, שמאפשר לו לפעול מעזה ומקדם בעצמה פיגועים ביהודה ושומרון ואחראי לשיגור רקטות על ישראל משלוש זירות ערב פסח; צעירים חמושים, שמתעמתים עם צה"ל בכל כניסה למעצרים בג'נין ובשכם; חיזבאללה, שמפגין ביטחון עצמי, רהב ונכונות ללכת על הסף בלבנון, ואיראן, שמחמשת את כולם, מתקדמת בגרעין ויוזמת פיגועי טרור ברחבי העולם.
הישג טקטי מול אויבנו החלש ביותר. תקיפת צה"ל ברצועה במבצע "מגן וחץ"
השחיקה בהרתעה בולטת במיוחד מול חיזבאללה. נסראללה איים בפומבי במלחמה סביב המו"מ הימי, שיגר מל"טים לעבר האסדות וקיבל לכך אחריות מוצהרת, יזם באופן חריג ביותר פיגוע תופת בעומק ישראל באמצעות מחבל שחצה מלבנון, מאיים על ישראל בתגובה על תקיפותיה בסוריה, מגביר את הנוכחות הצבאית גלויה ומקיים מפגני כוח מתגרים על הגבול, תוך הפרת החלטות מועצת הביטחון, מציב איום גובר על חופש הטיסה של צה"ל בלבנון ועוד.
הסיכונים הגוברים שאויבי ישראל מוכנים לקבל עליהם בזירות השונות עלולים בסופו של דבר להתברר כמקח טעות (מיסקלקולציה), להגדיש את הסאה ולגרור את כל הצדדים למלחמה שלא התכוונו אליה. זה בדיוק הרקע להערכת אמ"ן, שהתפרסמה באפריל, ולפיה הסבירות להסלמה רחבה בשנה הקרובה עלתה במידה ניכרת אף אם היא עדיין איננה גבוהה. השבוע כאמור העריך ראש אמ"ן כי הפיגוע ששילח חיזבאללה מלבנון למגידו "אינו חד-פעמי... ונסראללה קרוב לטעות שעלולה לדרדר את האזור לידי מלחמה גדולה".
הרמטכ"ל הרצי הלוי אמר שחיזבאללה "חושב שהוא מבין אותנו, וזה מביא אותו להעז ולאתגר אותנו איפה שהוא בטוח שזה לא יוביל למלחמה". פירושו של דבר הוא שצה"ל מזהה תיאבון גובר של נסראללה לאתגר את ישראל בפיגועים נוספים, במרחב שלהערכתו הוא מתחת לסף המלחמה. הניסיון מלמד שגם כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה, עצם הנכונות להסתכן במבצעים נקודתיים או ב"ימי קרב" מוגבלים, הוא בבחינת פתח להסלמה מהירה שסופה מלחמה. התבטאויות הבכירים הן אזהרה לנסראללה, אך הן גם תזכורת לציבור על נפיצות המצב הביטחוני וחומרת האיומים על ישראל מבחוץ.התרחיש הרב-זירתי
במהלך מבצע "שומר החומות" לפני שנתיים התלקחה בעזה הסלמה רחבה בתגובה על האירועים בירושלים, והציתה בהמשך גל מהומות חסר תקדים גם בערים המעורבות בתחומי הקו הירוק. מאז, תרחיש התלכדות הזירות השונות – שהומחש שוב באירועי רמדאן האחרונים בדמות עימותים בהר הבית, שגררו ירי רקטות מעזה, מלבנון ומסוריה – הפך לחלק אינטגרלי מתרחיש הייחוס של צה"ל, כוחות הביטחון והדרג המדיני.
זו מציאות המחייבת ריתוק כוחות נרחבים לירושלים ו"לשטחים" ודריכות גבוהה ומתמשכת של מערך ההגנה האווירית ושל כוחות צה"ל והשב"כ. רף מוכנות ודריכות גבוה, שנרשם גם באירועי יום ירושלים האחרון, כל שכן הסלמה בשטח בזירות השונות בתכיפות גוברת, באים על חשבון יכולתה של מערכת הביטחון להשקיע זמן וקשב באיומים חמורים ורחוקים יותר, ובראשם הגרעין האיראני והתעצמות חיזבאללה, כולל בטילים מדויקים.
עם זאת חשוב לראות שאף אחד מאויבי ישראל אינו מעוניין לנסות אותה ולהיכנס עימה לעימות רחב היקף או למלחמה, ולכן הם מעדיפים לאתגר אותה מתחת לסף המלחמה, כל אחד מהם מעוניין ליצור הסלמה בזירות מרוחקות משטחו: חמאס בעזה רוצה להדליק את יהודה ושומרון ואת גבול לבנון, חיזבאללה ואיראן את ההתקפות מסוריה ובזירה הפלסטינית, וכולם שואפים לייצר עימות בתוככי ישראל, בירושלים ובערים המעורבות. ואכן, כאשר ניהל הג'יהאד האיסלאמי לחימה מול ישראל ב"מגן וחץ" התלכדו שותפיו בזירות האחרות בעיקר בהצהרות ובתעמולה מתואמת, אך נמנעו מהפעלת כוח סימולטנית כנגד ישראל מזירותיהם.הרשות הפלסטינית – נוכחת נפקדת
המשברים האחרונים בזירה הפלסטינית הבליטו את היעדרה המוחלט של הרשות הפלסטינית כגורם המשפיע באופן כלשהו על האירועים.
הרשות דועכת כמערכת שלטונית לגיטימית, מתפקדת ויעילה לאורך זמן, היא מאבדת אחיזה ומשילות בצפון השומרון, ובמיוחד במחנות הפליטים בשכם ובג'נין, ונפגעו היעילות והלגיטימציה של מנגנוניה, כולל במאמציהם להחליש את חמאס ולבלום את מהלכיו להשתלט על יהודה ושומרון – אינטרס משותף לה ולישראל.
המשטרה חוסמת רחוב ביפו בשל ההתפרעויות. מבצע "שומר החומות"|צילום: n12
התפוררות הרשות מחוללת איום אסטרטגי רב-ממדי על ישראל. מעבר לצורך למלא את הוואקום הביטחוני באמצעות פריסה והפעלה רחבות יותר ויותר של כוחות צה"ל, ברמה המעשית, האחריות לכלל ההיבטים של חיי היום-יום של מיליוני פלסטינים עלולה לעבור בהדרגה אל ישראל ככל שמשילות הרשות תתפוגג. נטל המימון בהקשר זה מוערך במיליארדים רבים ועלול ליפול על כתפי משלם המיסים הישראלי, על רקע הצמצום הצפוי בסיוע הבין-לאומי לרשות. מגמה זו מתחזקת בלחצם של חברי הציונות הדתית בממשלה, החותרים למוטט את הרשות ולספח את רוב שטחי הגדה לישראל.
מה ישראל נדרשת לשנות?
בסביבה האסטרטגית המאתגרת והמתקדרת של ישראל מתרחשים תהליכי שינוי הדורשים מנהיגות והתאמות מדיניות חיוניות כדי להדוף איומים ולמצות ההזדמנויות.
הצעד המיידי המתבקש הוא חיזוק ההרתעה של ישראל. המהלך הראשון הנדרש לשם כך הוא עצירה מוחלטת של המהפכה המשפטית, באופן שישדר בבית ובחוץ לכידות מחודשת בחברה ובצבא. מנגד, חידוש מאמץ החקיקה אחרי העברת התקציב יעצים את המשבר הפנימי, יערער את ההרתעה של ישראל בכל הזירות ויזמין מהלכי אתגור נוספים מצד אויבי ישראל מסביבה.
במקביל ישראל צריכה לייצב את הזירה הפלסטינית, כדי להימנע מעימותים חוזרים ונשנים המאיימים להתרחב לזירות נוספות ומפריעים להתרכז בבלימת האיום האיראני ולמצות את ההזדמנויות בתחום הנורמליזציה. ישראל נדרשת להרגיע את המצב בירושלים, בדגש על הר הבית, וביהודה ושומרון, ולפעול לחיזוק הרשות הפלסטינית ולא להחלשתה. גורמי הביטחון בישראל תמימי דעים כי הדרך הטובה ביותר לייצב את השטח היא באמצעות חזרת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לפעילות ביטחונית אפקטיבית בערים. ירושלים והר הבית, אסירים והרוגים פלסטינים נותרו סוגיות הנפץ העלולות להצית הסלמה שיקשה לשלוט בה.
השינויים המתחוללים במזרח התיכון יוצר הזדמנויות גם לישראל, כפי שהמחיש חימום היחסים בינה לבין טורקיה. היהלום שבכתר בהקשר זה הוא ערב הסעודית, שנורמליזציה עימה צפויה להוביל להפשרת היחסים עם מדינות נוספות בעולם הערבי והאיסלאמי. ישראל נדרשת למדינאות מורכבת כדי לנהל את התהליך. היא חייבת לברר מראש את התמורות שתקבל מסעודיה ומארה"ב ולוודא על בסיס עבודת מטה מסודרת של מערכת הביטחון כי היא שומרת במקביל על אינטרסים עמוקים נוספים שלה, ובראשם מניעת מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון ושימור יתרונה הצבאי האיכותי באזור.
מול איראן נדרשים איום צבאי אמין, בעיקר אמריקני, ולחץ כלכלי בין-לאומי – במטרה להניאה מהעשרה ל-90% ומהמשך הרחבת תוכנית הגרעין בכלל, ולהניעה לעבר הסכם "ארוך וחזק יותר", כפי שדרשה ארה"ב מלכתחילה. התרגיל הצבאי המשותף שקיימו ישראל וארה"ב בינואר ("ג'וניפר אוק") היה חסר תקדים בהיקפו וצעד בכיוון הנכון בכל הקשור להצבת איום צבאי אמין מול איראן.
עתה יש להמשיך את המאמץ המשותף עם האמריקנים להרתעת איראן, ובמקביל להשקיע בשכלול האופציה הצבאית של ישראל – חלופה רווית סיכונים שתופעל כמוצא אחרון בלבד, לאחר שכל יתר החלופות למניעת התגרענות איראן ימוצו. בכל מקרה, מדיניות אפקטיבית מול איראן מחייבת שיקום מהיר של היחסים עם וושינגטון, שנראה כי עובר, גם הוא, דרך זניחת המהפכה המשפטית והורדתה מהפרק.
>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות