"לצערנו ההיסטוריה העולמית, כפי שהיא מיוצגת בדרך כלל, איננה רק תולדותיו של האומץ האנושי, כי אם גם תולדות הפחד האנושי, והפוליטיקה אינה כפי שרוצים שנאמין, הנהגת דעת הקהל, אלא המנהיגים הם שנכנעים מתוך שיעבוד לאותו מנגנון שהם עצמם יצרו ושעליו השפיעו [...] ממשחק במילים מסוכנות, מהתלהטות יתר של יצרים לאומניים, מתפתחים פשעים פוליטיים; לא היה חטא, ולא הייתה אכזריות, שגרמנו לשפיכות דמים גדולה יותר מכפי שגרמה להם הפחדנות".

אילו לא ידעתי שזה נכתב על תקופת המהפכה הצרפתית במאה ה-18, על ידי שטפן צוויג, בביוגרפיה המאלפת שלו על ז׳וזף פושה (הוצאת ידיעות ספרים, 2003) הייתי יכול לחשוב שאיזה פובלציסט כתב או אמר זאת השבוע באחד מכלי התקשורת הישראליים. 'פחדנות' היא מילת המפתח שבתוכה אגור ואצור כל הסיפור של בנימין נתניהו - מדוע אין אף אחד שיקום מולו ויצעק את מה שרובנו יודעים, ולפי הסקרים גם למעלה מ-20 אחוזים ממי שהצביע עבורו בבחירות האחרונות - שהקיסר הוא עירום!. אם כבר אנחנו בהיסטוריה ובפחדנות עסקינן, אז כמה ימים לאחר הפסח, בו הזכרנו והעברנו מדור לדור את סיפור יציאת מצרים, ראוי להעלות על נס את נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, שעל פי המסורת קפץ ראשון לים והפך לסמל לראשוניות וחלוציות בהיסטוריה היהודית.

האין בנמצא נחשון אחד לישועה בליכוד? האין ביניכם אחד שיצעק ראשון ובגרון ניחר שהקיסר הוא עירום? שנים שהתהדרתם בכך שאינכם כמו מפלגת העבודה ואינכם עורפים את ראשי מנהיגכם. יופי, הבנו, זה מרשים מאוד. אבל יש דבר אחד שלא הבנתם: מפלגת העבודה לא התרסקה כי היא החליפה מנהיגים שהפסידו פעם אחר פעם, אלא כי מנהיגיה איבדו את הדרך שהאבות המייסדים, מבן גוריון ועד רבין, התוו. זה בדיוק מה שקורה לכם עכשיו.

חברי הכנסת של הליכוד בכנסת (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
לא עורפים את ראשו של המנהיג - אבל עד מתי? (ארכיון)|צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
נתניהו במליאת הכנסת ואחריו חברי כנסת חרדים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
אלמלא הברית הקדושה עם החרדים - הליכוד כבר היה באופוזיציה (ארכיון)|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הליכוד איננה יותר המפלגה שהערכים של ז'בוטינסקי היו לה המצפן; הליכוד איננה יותר מפלגה שבגין ואף שמיר היו נבחרים להיות היום מנהיגיה או אפילו נציגיה בכנסת. אצלנו במפלגת העבודה התעלמנו מנורות האזהרה שהבהבו באור בוהק, התעלמנו מצפירות האזעקה שנשמעו והרגנו את אלה שלא פחדו והזהירו.

הליכוד כבר עמוק בתהליך של התרסקות ורוחות רעות נושבות בתוכו. אלמלא הברית עם החרדים ועם הבריונים מימין הייתם כבר מזמן ממלאים את ספסלי האופוזיציה. אני מכיר היטב את נפש הפוליטיקאי הישראלי, את נפשכם שלכם, אלה שרואים את עצמם המנהיגים אחרי נתניהו, אתם שלוחשים לעצמם בלב ובקושי שומעים את עצמם אומרים "כשאבחר הכול יהיה אחרת", "כשאבחר אני אשנה". לצערי טרם הבנתם או הפנמתם שלא יישאר לכם כלום, שלא יוותר מכם כלום, כי הוא מרסק הכול. להזכירכם, זה כבר התרחש תחת מנהיגותו כשקיבלתם רק 12 מנדטים, וזה כשאף אחד לא האמין שזה עלול לקרות. הרי ברור לכולם שאם אריק שרון לא היה נפטר ואהוד אולמרט לא יושב בכלא - נתניהו היה במקרה הטוב איזכור של שורה בשיעורי האזרחות.

מרב מיכאלי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
במפלגת העבודה התעלמו מנורות האזהרה - וסיימו בשפל היסטורי (ארכיון)|צילום: תומר נויברג, פלאש 90
יצחק רבין ומנחם בגין (צילום: MILNER MOSHE, לע
התרחקות מערכי היסוד - הדרך בטוחה להיעלמות מהמפה הפוליטית (ארכיון)|צילום: MILNER MOSHE, לע"מ

כן, אני יודע ושומע זאת חדשות לבקרים שאין סיכוי שהליכוד יתרסק ושאין סיכוי שנתניהו ייפול. אתם, הנמושות שבליכוד, שלא רק בגלל הסקרים ולא בגלל העובדה שבמשך שלוש מערכות בחירות רצופות לא הצליח הקיסר להקים ממשלה, היום הזה הולך וקרב יותר מאי פעם. נתניהו הוציא אתכם מהנתיב ולא אכפת לו מכם. אתם יודעים זאת ואלה בדיוק השיחות שנלחשות על ידיכם בחדרי חדרים. רשמו לפניכם - אף אחד מכם לא יוביל את הליכוד ביום שאחרי ואף אחד לא יזכור שהייתם בכלל קיימים. ההיסטוריה, אם תאזכר אתכם, תזכור את כולכם כלא יותר משורה אחת - קבוצת הנמושות שלא היה לאף אחד מתוכה את אומץ הלב לעשות מעשה ולהציל את הליכוד, כשהכתובת על הקיר כבר נכתבה באותיות קידוש לבנה. 

הכוכבים החדשים הם הקרעים והדיסטלים. זה הקול החזק וזה הקול שמוביל את הליכוד בתבניתו הנוכחית, ומי אתם בכלל הנמושות? אני נזכר בגעגוע בחבר שאני אוהב ומעריך, חה״כ יולי יואל אדלשטיין, שידע לעמוד מול הקג״ב כי האמין בצדקת הדרך והיה דוגמה לעמידה על דרך, על ערכים ועל האמת, ועתה יושב שותק ובמקרה הטוב מלחשש בחדרי חדרים. איזה חיבוט ערבה שעושה לו נתניהו שגרר וגורר אותו ואת חבריו ברחבי העיר, וזאת כשהוא יודע שנתניהו מוביל את ישראל לתהום. איפה שר הביטחון יואב גלנט, שראה פעמים רבות את המוות מול עיניו, שאומנם אזר אומץ לדבר בקולו שלו, אבל שיזכור שמי שהציל אותו זו המחאה ושהוא לא יכול לעצור כאן ולאפשר לנתניהו להמשיך ולהחריב.

ניר ברקת, יואב גלנט, יולי אדלשטיין, אבי דיכטר (צילום: פלאש 90)
לא תובילו את הליכוד ביום שאחרי, ארכיון|צילום: פלאש 90

הפעם זה מלא-מלא רק בידיים שלכם, הנחשונים אלה האמיצים, ואם לא אותנו ואת המדינה תצילו אולי לפחות תצילו את ביתכם הפוליטי, הליכוד, או לבסוף את עצמכם אתם. אנחנו נמצאים בתוך מחאה יוצאת דופן בעוצמתה ובהיקפה, שנותנת לי ולעוד רבים רבים בארץ הזו לא מעט תקווה לעתיד, אבל התקווה הזמינה נמצאת בין האמיצים שימצאו בליכוד, אם בכלל יש כאלה.