הייתי שם בבני ברק כמה שעות. ליוויתי את כל ההפגנה, או "צעדת זעם" ו"מצור" כפי שהצהירו המארגנים יממה לפני. חזרתי בחצות הלילה כאוב ובעיקר מודאג.

בשעה הראשונה, לפני שהצועדים הגיעו לבני ברק, עוד הייתי אופטימי. פגשתי צעירים חרדים עם ארגזים של עוגות ומאות בקבוקי מים עבור האחים מתל אביב. איפה עוד תמצאו עיר שרוצים להטיל עליה "מצור" ותושביה מתחמשים בנשק מסוג כיבוד קל. למרות זאת, מהר מאוד האווירה התחלפה.

תחילה, כדאי להדגיש: לגיטימי להפגין נגד הכספים הקואליציוניים שנתניהו מעביר לסיעות הקואליציה ולחינוך החרדי. הכי לגיטימי בעולם להגיע לבית של משה גפני ולהפגין, לזעוק את הכאב של המתנגדים. לרגע אינני חושב אחרת. אבל בהפגנה אתמול (שהייתה נגד ציבור שלם ולא נגד מנהיגיו) פגשתי הרבה שנאה. שנאה שלא פגשתי גם בהפגנות נגד מדינת ישראל באירופה. זו שנאה שמזכירה יותר אנטישמיות. תהליכים, כפי שהזהיר יאיר גולן. אינני מכליל את כל המפגינים ואסור להכליל כי באמת היו שם הרבה שבאו נטו למחאה, אבל גם אסור להתעלם מהשנאה שהייתה שם. והיא לא הייתה בשוליים.

הפגנה נגד חברי הכנסת החרדים בבני ברק (צילום: פלאש 90)
רבים באו למחות, אך הייתה שם גם שנאה יוקדת (אמש בבני ברק)|צילום: פלאש 90
הפגנה נגד חברי הכנסת החרדים בבני ברק (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
קריאות קשות שאפשר לשמוע גם בהפגנות קיצוניות באירופה, אמש בבני ברק|צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

קשה לספור את מספר הפעמים שצעקו לעברי ״חזיר לא כשר״, ״שודד״, ״גנב״. היו כאלו שזיהו אותי וניגשו ״אתה ישי כהן? סליחה״. לא, אל תבקשו ממני סליחה. אני לא זקוק לה. תבקשו סליחה מהציבור החרדי כולו. אלו שצעקתם לעברם שוב ושוב ״שודדים״, ״חזירים״ לצד תנועות של ספירת כסף. כי הרי רק כסף מעניין את היהודים האלו.

ואז פגשתי בשיא השפל. מפגין שנעמד מול קבוצת צעירים חרדים והציג מולם תמונות של נשים כמעט ללא בגדים, אם בכלל. נטו לפגוע בהם. באמונה שלהם. למה? למה זה טוב? מה הוא מנסה לקדם בזה שהוא כופה על צעירים לצפות בתמונות שגם אבא חילוני לא רוצה שהילד שלו ייחשף אליהן? אותו מפגין לא רוצה את החרדים בצבא וגם לא בשוק העבודה. הוא רוצה שהם לא יהיו חרדים.

היו דקות שהרגשתי שיש מי שלא רוצה לראות אותי עם כיפה, בשחור לבן. שנאה. במדינות ערביות הרגשתי יותר חופשי להסתובב עם הכיפה

ואני שואל את עצמי: מה המטרה? האם יש חרדי אחד שנחשף למצעד המיותר הזה ויישאל את עצמו ׳אולי אנחנו טועים׳? הרי התוצאה הפוכה.

מה שמעודד אותי בעיקר זה שברור לי שרוב מתנגדי הממשלה לא חושבים כך. הם לא מזדהים עם השנאה וההסתה הזו. זה לא במקרה שרוב מפגיני ׳קפלן׳ לא מגיעים לבני ברק. אז אולי יש עוד תקווה. ההפגנה אמש הסבירה לי היטב למה החרדים הולכים עם גוש הימין - שם הם לא ישמעו לעולם טקסטים שנשמעו אמש בבני ברק.

הפגנה נגד חברי הכנסת החרדים בבני ברק (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)
יש עוד תקווה - לא כל המפגינים נגד הממשלה חושבים כך, אמש בבני ברק|צילום: אייל מרגולין, פלאש 90
הפגנה בבני ברק (צילום: רויטרס)
הפכו מחאה רחבה למאבק נגד הציבור החרדי, אמש בבני ברק|צילום: רויטרס

ברור לי שיהיו כאלו שלא יאהבו את הטור (שנכתב מתוך כאב לאחר חצות לילה, שעה קלה לאחר ההפגנה). יש שיחשבו שהטקסט הזה נועד להפוך את החרדים ל׳קורבן׳ בזמן שלשיטתם החרדים הם אלו שמקבלים את התקציבים. אני מבין. ועדיין בחרתי לכתוב את התחושות שלי. תזכרו, גם אם אתם חושבים שאתם צודקים, יש דרך לנהל מחלוקות. לא בשנאה. אחים אנחנו.

ובכלל, נראה שגורמים בהנהגת המחאה (אם יש הנהגה כזו...) מנסים להחיות אותה על גב החרדים. ממאבק נגד הרפורמה במערכת המשפט הם עברו למאבק נגד החרדים, פעם זה הגיוס ופעם זה התקציבים. העיתונאי נדב איל כתב הבוקר ובצדק: ״..המחאה נגד ההפיכה המשפטית - האירוע האזרחי המרשים ביותר שחווינו - היא לא מחאה בעד גיוס, וגם לא מחאה נגד תקציבים מסוכנים, אסוניים, לחרדים. ואסור שתהיה, כי כך המחאה תתכווץ ותיחשף להתקפה ותמותג כאופוזיציה כללית. היא תאפשר לנתניהו ולוין להחזיר את חוקי ההפיכה בדלת האחורית״.

הפגנה בבני ברק נגד המפלגות החרדיות (צילום: רויטרס)
נזכרתי למה החרדים הולכים עם גוש הימין, אמש בבני ברק|צילום: רויטרס

ולסיום, יש לי הרבה מה לכתוב על המספרים שהחרדים מקבלים בתקציבים הקואליציוניים. לאן הכסף הולך ולמה הרבה מהביקורת אינה נכונה לטעמי, אבל אעשה זאת בהזדמנות אחרת. היום היה חשוב לי לשתף אתכם במה שמרגישים הרבה חרדים אחרי המצעד לבני ברק. תכירו גם את הצד השני.

>>> הכותב הוא פרשן ומגיש בכיר באתר החרדי "כיכר השבת"