את אל"ם דרור וינברג ז"ל הכרתי כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל. הוא היה בחור צנום עם מוטיבציה בשמיים. לקראת סיום תפקידו הוא הגיע אליי לשיחה באשר לעתידו. הבנתי ממנו שהוא מעדיף לצאת ל"צבא הגדול" על פני המשך שירות במסלול ביחידה או בחיל המודיעין. עזרתי לו לעבור לגדוד 890 כסגן מפקד פלוגה, שם המשיך והגיע לתפקיד מפקד הגדוד, המשיך לפקד על יחידת מגלן ותפקידים נוספים. ליוויתי אותו לאורך כל דרכו הצבאית.
דרור וינברג ז"ל שירת כמפקד חטיבת יהודה (חברון) כאשר שירתּי כרמטכ"ל. בתפקיד זה הצטיין בחשיבה מבצעית מקורית, שהביאה הצלחות רבות בלחימה בטרור וגם בחשיבה מאפשרת לאוכלוסייה האזרחית לחיות בכבוד וברווחה. כאשר נדרשתי להחליט על מפקד חטיבת הצנחנים הבא, בחרתי בדרור ז"ל.
דרור, לצערי הרב, לא זכה לקבל את התפקיד, משום שנפל בקרב בערב שבת י"א בכסלו תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, והוא בן 38. הוא היה לקצין הבכיר ביותר שנפל במהלך האינתיפאדה השנייה.
דרור בלט כאיש סָפרא וסַיָיפא. היה חשוב לו לשלב בין השניים, וראה בספר ובסייף כמשלימים זה את זה.
דרור נפל כאשר באותו לילה מר ונמהר פתחו מחבלים באש על קבוצת מתפללים שחזרו ממערת המכפלה לקריית ארבע. האירוע הסתבך לאחר שהמחבלים ירו מתוך מחסה ומסתור, שהקשה על איתורם. דרור הסתער לכיוון עמדתם בקור רוח ואומץ לב, תוך מימוש הערך "אחריי!" הוא נפגע במהלך אותה הסתערות.
דרור ז"ל היה מאותם קציני שדה בולטים שמוכנים לחרף את נפשם למען קיומו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל, ומבחינתי חשתי אליו יחס של בן טיפוחים. יהי זכרו ברוך!