אין לנו קיום בלי צה"ל, בואו נשמור אותו מחוץ ומעל כל מחלוקת פוליטית.
בגדוד הנח"ל בו שרתתי במלחמת יום הכיפורים, נהרג יחזקאל חזי אוסינשסקי ז"ל, בן יחיד להוריו. הוא נהרג בלילה האחרון של המלחמה, במסוק שנפל במהלך חילוץ פצועים מסואץ. אוסינשסקי שימש כחובש וחצה יחד עימנו למערב התעלה, אבל הוא לא היה חייב להיות שם. הוא היה אמור להישאר בבסיס במחנה 80, אבל דחף להצטרף. זו הייתה בחירתו האישית. כך תמיד היה בצה"ל - השורה היא אחת, ובה כולם יחד, חיילים סדירים ומילואימניקים, מחויבים לפי חוק ומתנדבים. כך בקרב וכך גם באימונים.
פעמיים בחיי פעלתי בהתמסרות לחובה הקדושה לציות לפקודה, גם במקום בו הפקודה והמשימה שהוטלה עליי מממשלת ישראל הייתה שנויה במחלוקת ומנוגדת גם לדעתי האישית. בפעם הראשונה זה היה במלחמת לבנון הראשונה. יחד עם רבים וטובים, יצאתי למלחמה תוך אי הסכמה להחלטת הממשלה, אבל יצאתי בתודעה ברורה לחובתי כחייל וכמפקד. הגעתי לחטיבה 7 מלימודים, הקמתי גדוד מאולתר, הייתי סמג"ד, פעלתי במסירות. הניצחון תמיד תלוי בכוח ההתמסרות, גם זו של החייל מן השורה.
החוק לבדו, עם כל סמכותו, לעולם אינו יוכל לתבוע התמסרות והקרבה. את רוח ההתמסרות יוצרת היחידה באחדות ובלכידות השורה, ובה פועלים יחד מי שחובתו החוקית להיות שם, יחד עם כל החברים שנמצאים שם רק בהתנדבות. השורה היא אחת.
הפעם השנייה בה מצאתי את עצמי נדרש לציות הייתה קשה פי כמה. נשלחתי כמפקד אוגדה 36 כדי לפקד על עקירת יישובי גוש קטיף. יחד עימי, במשימה הנוראה בקיץ 2005, פעלו אלפים שהמשימה הייתה מנוגדת לחלומם ולאמונתם. למרות הכול, כולם פעלו בהתמסרות: באחדות השורה שחייבה את כולם. היה ברור אז, ללא ערעור - מי שיפרוש מהשורה במשימה הזאת, לא יהיה בה למשימה הבאה. כמו בשיר הפלמ"ח: "מסביב יהום הסער, אך ראשנו לא ישח, לפקודה תמיד אנחנו..". בלי הוודאות הזאת אין קיום לארגון צבאי.
כשסיפרתי לאבי ז"ל, ידעיה הכהן, על המשימה המיועדת לי בגוש קטיף - הגיב מיד בלי היסוס: "אוי נורא, אבל אין לך ברירה. אתה חייב לציית!". דווקא הוא, שהיה שותף להובלת מפעל ההתנחלויות אחרי מלחמת ששת הימים, נתן לי את הביטחון בחובה לציית לפקודה. אבא, שחווה כנער את המדינה שבדרך, זכה להשתתף במלחמת העצמאות, ידע לקבוע חד וחלק: "צה"ל מעל לכל".
אין צבא בלי אחדות השורה - והיא מחייבת ללא תנאי. בלי צה"ל, אין לעם ישראל קיום אפילו לא יום אחד. עם הכרזת המדינה בתש"ח, קבע בן גוריון: "..וגורלה בידי כוחות הביטחון". וכך גם כיום, גורלה בידי כוחות הביטחון - לשם כך נשבענו.
>>> אלוף במיל' גרשון הכהן הוא מפקד הגיס המטכ"לי לשעבר, חבר בתנועת "הביטחוניסטים"